תחילת השנה בגן או בבית הספר דורשת התארגנות של הילדים להתחלה חדשה. משימה זו אינה פשוטה, שכן הילדים הספיקו להתרגל לחוסר במסגרת שמלווה ברביצה מול הטלוויזיה והמחשב, שינה לא מסודרת ותזונה לא נכונה.
הרצל כחלון. צילום: יח"צ
הרצל כחלון, מטפל משפחתי וזוגי מאשדוד, מנחה קבוצות הורים ונוער ובעל קליניקה לייעוץ, מעניק טיפים להורים כיצד לעזור לילדים ולעצמם להתמודד.
כדאי ללכת עם הילד/ה לגן ביום הראשון ולהישאר כמה שעות? ואיך להיפרד?
“אני ממליץ על שיחה מקדימה עם הילד. יום-יומיים לפני מגיעים לגן או לכיתה ופוגשים את הגננת או המורה. עדיין יהיה לילד קשה, אך לפחות הוא ייפגש עם דמות מוכרת. דבר שני, לא לתכנן שבשמונה וחמישה אתם כבר בישיבה בעבודה, קחו את הזמן, תנו לילד את הזמן שהוא צריך, או בקיצור אל תעשו תכניות כי אתם לא יודעים כיצד הילד יגיב. אם אתם ממהרים לעבודה, זה ישפיע על הסיטואציה ועל מערך התגובות שלכם. ביום הראשון מומלץ לא לעשות ממש פרידה, אלא ללכת לגן או לכיתה לשעתיים ולחזור, ובהתאמה ביום השני כבר להישאר ארבע שעות ואז ללכת, כלומר בהדרגה.
דבר שלישי, להסביר לילד בפשטות שיש לו בחירות רבות: מה לאכול, כיצד להתלבש, מי יהיו חבריו, אך ללכת לגן או לבית הספר זו לא בחירה, זה לא תלוי בו. הוא יכול לבחור איך להגיב לפרידה. חשוב לתת לילד תחושת שליטה, וגם אם הוא החליט להיפרד בבכי, זו החלטה שלו. מסתובבים והולכים, אין לחזור וגם לא במשא ומתן. הדגש פה הוא לא לברוח, לא ללכת כשהילד לא שם לב וקצת עסוק, כי זו פגיעה באמון, וביום למחרת מה שיקרה זה שהוא פשוט לא יעזוב את ההורה מתוך הפחד שיברח. יש להסתכל על הילד ולומר לו שאנחנו הולכים לעבודה ושיהיה לו יום נפלא.
לגבי פרידה: אימון בפרידה נכונה מתחיל בהליכה לישון: איך הילד הולך לישון? האם הוא פשוט נרדם כשהסוללה נגמרת? ילד כזה לא יודע להיפרד. יש צורך בתהליך של פרידה מסדר היום – סיפור לפני השינה, חיבוק, ברכת לילה טוב – ואז הולכים לישון. ילד שעובר את התהליך הזה מתאמן בפרידה ויגיב נכון יותר לסיטואציות של פרידה”.
אם הילד אומר שהוא בלחץ וכואבת לו הבטן, מה עושים?
“לגלות הבנה, לאפשר את המחאה ולהבין את המקום שממנו זה נובע, להסביר לילד שזה טבעי, וזה בסדר, ולומר שגם אתם מתרגשים, אבל להוסיף שמחר הולכים לגן או לבית הספר”.
איך מחזירים את הילדים לסדר יום?
“כשבוע לפני חזרה ללימודים כדאי להתחיל להקפיד על שעות שינה קבועות ומותאמות לפי גיל הילד ולהתחיל להעיר אותם יותר מוקדם. לאט לאט ובהדרגה להגיע למצב שקמים בשעה מתאימה לימי בית ספר – שינה בשמונה בערב וקימה בשבע בבוקר. זכרו ששעות שינה חשובות מאוד להתפתחות של הילדים, לגדילה שלהם וליכולת שלהם לשבת בסבלנות בכיתה, להתרכז וללמוד. את ההסבר על ‘ספירת הימים לקראת החזרה לשגרה’ יש לעשות באמצעות סימנים – לצייר ימים: שמש ליום וירח ללילה – וממש להראות לילד בסוף היום כיצד עוד יום עבר, בצורה מוחשית זו הילד מבין ומפנים”.
האם על ההורים להכין את שיעורי הבית עם הילד?
“בגדול בטח שלא, במיוחד בכיתה א’. כראיה וחיזוק ניתן לראות את המחקר שערך מכון סאלד לגבי שיעורי בית שמצא שהורים שעוזרים לילדים בכיתה א’ עושים יותר נזק מתועלת. כיצד? במערכת החינוך בכיתה א’ לא מתקנים שגיאות כתיב כדי לא להעניק לילד תחושות כישלון. אבל האבא או האימא שיושבים עם הילד ויודעים כיצד כותבים נכון יתקנו את הילד בעצם מעניקים לו תחושת כישלון. הבעיה הרצינית יותר היא סתירת מסרים. בבית הספר מלמדים את הילד ששיעורי הבית זו האחריות שלו, אך אם ההורה יושב איתו להכין שיעורי בית, הילד מפרש כי האחריות היא משותפת. העבירו לילדים סמכויות מתוך מסר שהם בוגרים, אתם סומכים עליהם ומאמינים ביכולות שלהם, ולכן שיעורי הבית הם אחריות של הילד מול בית הספר, ואם המורה בודקת, הוא צריך לקחת אחריות.
אחדד: יש הבדל בין לתת עזרה, למשל לקרוא הוראות לילד בכיתה א’ שאינו יודע לקרוא, שזה נדרש, ובין הורים שמנהלים את העניינים. משמע אם הילד הבין את ההוראה, יש להשאיר אותו להתמודד עד השאלה הבאה. מה גם שהרבה יותר קל לגלות בדרך בעיות קשב וריכוז, הבעיה תצוף מיד, מה שלא יקרה אם ההורים יעזרו ויתערבו”.
נייד לילד – כן או לא?
“בשום אופן לא. בשביל מה? שיעדכן איפה הוא, במגלשה? רוצים לדעת שהגיע הביתה? תקנו לו טוקמן עם שיחות לבית בלבד. למה הוא צריך סמארטפון? גם ככה הילדים חשופים למכשירים הללו באופן קיצוני. ממתי זה אפשרי? מכיתה ה’-ו’. לא יעלה על דעתכם לתת לו רכב לפני רישיון, אז למה פלאפון ופייסבוק כן? לכל דבר יש גיל מתאים”.
צילום: דוד בכר
קבוצות וואטסאפ של ילדים ושל הכיתה – כן או לא?
“אני לא בעד הורה מפקח, אבל עד כיתה ה’-ו’ אם יש לו סמארטפון, זה כמו חשיפה לכל דבר. אם אני בקשר טוב עם הילד שלי, הוא יספר לי מה עובר עליו, למשל שעשו עליו חרם ומקללים אותו בקבוצה. הרי מה שמדאיג בסלולרי זה השיימינג. התשובה לכך היא בניית מערכת יחסית ותקשורת טובה עם הילד בד בבד עם בניית הביטחון העצמי של הילד”.
להתקשר לגננת או למורה כדי להבהיר או להעיר (ולהתערב) – כן או לא?
“צריך להקשיב לילד ולמה שהוא מספר, לאחר מכן לצלצל לדמות החינוכית ולא להתקיף, אלא להגיד 'זה מה שהילד סיפר’. בדרך זו אני משדר ‘הילד מספר’, והיא תשים לב ותכלכל את צעדיה בהתאם. היא צריכה לתת לי תשובה, ויחד – ההורה עם המורה או הגננת – נגיע לפתרון. יש מצבים מורכבים, כך למשל תופעה נפוצה של אלימות. מה עושים אם יש ילד שמרביץ לו בגן – להחזיר או לא? אם לא תחזיר, תצא פראייר; אם כן תחזיר, תעודד אלימות. אז מה עושים? אני אומר אל תחזיר, תהיה חכם ואל תיגרר לכך, ורק אם זה ממשיך, לפנות להגנה אצל הגננת או המורה. אתה לא פרטנר לחברים אלימים. במידה שהילד מחזיר, בעצם מתפתחת פה תקשורת של אלימות שתחזור על עצמה. פשוט לנהוג בחוכמה ולהתרחק מילדים כאלו”.
