בשעה שאני כותבת את השורות הללו מעל ל-2,500 איש תרמו לעמותת "עזרה למרפא" בראשות הרב אלימלך פירר, במסגרת קמפיין גיוס ההמונים שנפתח לאחר ביטול האירוע השנוי במחלוקת.
קונספירציות שונות הועלו במהלך הסערה התקשורתית סביב האירוע שטענו שכל הסיפור הוא תרגיל יחצני מתוחכם שהשיג את מטרתו: מאות פוסטים ועדויות של אנשים שנעזרו ברב פירר ובעמותה שהקים ומנהל. רוב תגובות הנגד בהן נתקלתי ביקשו להתייחס לאירוע עצמו ולבקשה מנשים שלא להשתתף בשירה, אך ביקשו להשאיר את הרב פירר ופועלו האדיר מחוץ לדיון. אין ספק, נאמר ברובן, הרב פירר עושה עבודת קודש. גם אם מלכתחילה מדובר על משהו שמדינה אמורה לספק, ולא עמותה חברתית, הרב פירר עזר לאנשים בשעתם הקשה, בהתנדבות ובמסירות אלטרואיסטית ממש.
ועדיין נשארנו עם העניין של הדרת הזמרות. גם אם נבין היטב את העניין ההלכתי, ולי כחרדית העניין מובן ומוטמע, השתלבותם של יותר ויותר חרדים בחברה הישראלית יכולה להביא בקלות לפגיעה ממשית בזמרות. מספיק שבאירוע כללי גדול משתתף גבר חרדי אחד, וכבר נוצר פה עניין של התחשבות באורח חייו ובחירה באומן גבר. בחירה כזו פותרת בקלות את העניין ולכאורה לא פוגעת ברגשותיו של אף צד.
העניין הוא שמלכתחילה זמרות מושמעות הרבה פחות מזמרים. העניין הוא שגם אחרי שהסכמנו שהרב פירר אין בו דופי ובטח שלא כוונת זדון, עדיין ההלכה היהודית הותקפה שוב ושוב בדיונים הסוערים. הייתי יכולה להקשיב לטענות שהועלו אלמלא העיוורון המוחלט של התוקפים. אותה הלכה שנתפסת בעיניהם כמחפיצה נשים, היא יעד קל. היא אומרת בפירוש שלגבר אסור להאזין לאישה.
לעומת זאת פרסומות של נשים בלבוש מינימלי כדי למכור מוצר שאינו קשור לבגדיהן מתקבלות בשאט נפש, למרות שבעיני מדובר בהחפצה גרועה יותר, או לכל הפחות באותה המידה. המפלגות החרדיות מותקפות על היעדר נשים ברשימותיהן, אך העובדה שבישראל 2019 רק אישה אחת עומדת בראש מפלגה היא אולי עובדה מצערת עבור רבים, אך לא מספיק ברורה כדי לייצר באזז ציבורי כמו בקשתו של הרב פירר שלא להאזין לשירת נשים.
זה מחזיר אותי לידיעה שפורסמה באוגוסט השנה במעריב על פתיחת מסלול לתלמידות בלבד בבית ספר חילוני. כותרת המשנה אמרה: "בניגוד למגזר החרדי, מטרת כיתה ז' על טהרת הבנות בירושלים היא הפוכה – להעצים, לחזק ולטעון ביטחון". גם אם אלו היו מטרות המיזם, בעוד לימודים נפרדים בחברה החרדית נובעים מאידיאולוגיה אחרת שכפופה לחוקים הלכתיים, האמירה הזו מקוממת ומכעיסה.
ישנה הבנה שהפרדה מגדרית יכולה מלכתחילה לעשות טוב, כמו שבמקרים אחרים היא יכולה להפלות. במקום לדבר על יתרונותיה ועל התנאים בהם היא יכולה להתקיים בצורה מעצימה – מתקיים שיח אתנוצנטרי מערבי שפוסל את כל מה שהדת מייצגת, תוך ויתור מוחלט על הדברים המופלאים וערכי החמלה והצניעות שהיא הביאה לעולם.
התמיכה הציבורית האדירה שקיבל הרב פירר בעקבות הסיפור הזה מסמנת את זה בצורה ברורה: איסור הלכתי על שמיעת שירת נשים הוא לא הסיבה להדרתן מכל כך הרבה מוקדי כח. הטהרנות וההאשמה לא יקדמו נשים, הם בעיקר יגרמו להגדלת התרומות לפעילות של הרב פירר ממנה כולנו מרוויחים.
