עוד לפני שהשופטת לימור מרגולין-יחידי החלה להקריא את פסק הדין בפרשת איתמר שמעוני ידע עו”ד עמיר ג’ורג’י מה תהיה ההחלטה שלה בעניין הלקוח שלו משה פונטה. לא בדיוק ידע, אבל לאור הניסיון שלו בתיקים דומים הוא ידע לומר כי זאת תהיה ההחלטה שלה – הרשעה בהפרת אמונים. “אני ציפיתי לזיכוי מלא”, מסביר ג’ורג’י, “אבל היה לי חשש מהנושא של הפרת אמונים, כי זאת עבירת סל מאוד רחבה, ואתה יכול להכניס לשם מגוון עבירות של איש ציבור. בעבירות שאין להן גבול סגור, ולפעמים הפרשנות מאוד מרחיבה. זה תלוי מאוד בשופט ואין דרך לדעת מה תהיה התוצאות. אבל פחות או יותר רווח לי”.
רק תזכורת קטנה למי שאינו מצוי בעניינים: איש העסקים משה פונטה הוא אחד האנשים הקרובים ביותר למי שהיה ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני. שנים רבות הם הולכים יחד, זה לצד זה, כאשר שמעוני תמיד בפרונט, ופונטה מאחורי הקלעים.
על פי כתב האישום שהוגש נגד שמעוני, הוא נאלץ לגייס בתוך זמן קצר יותר ממיליון שקלים עבור דמי שתיקה לשתי נשים שטענו כי פגע בהן מינית. למשימת גיוס הכסף נבחרו אחיו של שמעוני וכן משה פונטה.
פונטה הואשם כי במהלך גיוס הכספים הוא לקח כספי שוחד בגובה 100 אלף שקלים מאיש העסקים גבי מגנזי. איך מגנזי העביר את הכסף? הנהג שלו חוסה לימברק העיד בתור עד מדינה בבית המשפט כי פגש את פונטה והעביר לו את הכסף שלבסוף שימש לדמי השתיקה. במקרה אחר הואשם פונטה כי קיבל כסף, 75 אלף שקלים, מעו”ד שרון מילר, וזאת ככספי שוחד עבור איתמר שמעוני ואף באמצעותם שילם את דמי השתיקה. בנוסף, פונטה הואשם כי גייס יותר מחצי מיליון שקלים עבור שמעוני ממקורות שאינם ידועים. פונטה אמר כי הכסף הזה הגיע בין היתר כהלוואה ממנכ”ל העירייה לשעבר חיים סופר. בית המשפט דחה את הטענה הזאת בין היתר מהסיבה שפונטה סירב להביא לעדות את חיים סופר בעצמו.
בסך הכול הואשם פונטה בשתי עבירות של תיווך לשוחד, שתי עבירות של הלבנת הון ועבירה אחת של הפרת אמונים. מדובר בעבירות שהרשעה בהן יכולה להביא לריצוי מאסר של כמה וכמה שנים.
“העדות בושלה”
בשבוע שעבר הורשע פונטה בסך הכול בשתי עבירות של הפרת אמונים, אחת במקרה של מגנזי והשנייה במקרה של הכספים אשר מקורם אינם ידוע. מאחר שמדובר בעבירה שחומרתה היא בעיקר על אישי ציבור, צפוי פונטה לקבל עונש אשר ישאיר אותו מחוץ לכותלי בית הכלא.
“מגנזי הוא חבר של משה הרבה מאוד שנים. יכולנו לבוא עם טענה שפה נלקחה הלוואה ידידותית מגבי מגנזי שניתנה למשה באופן אישי ולא בקשר לתפקידו של שמעוני”, אומר ג’ורג’י, “ידענו כבר בתחילת הפרשה שלמגנזי לא היה עניין באשקלון, פרט לסיפור של עיכבון כספי. הם חברים הרבה מאוד שנים בלי קשר לפעילות באשקלון. משה עמד על גרסתו שלא קיבל כסף ממגנזי. אנחנו לא מסכימים עם ההכרעה בעניין הנהג חוסה, אנחנו חושבים שהיא טעתה. אני אומר בעדינות, בית המשפט עשה הנחות מרובות לעד המדינה בנוגע לאמינות גרסתו. מה שהוא לא עשה אצל הנאשמים”.
הנהג לא הכיר את משה ולא ידע שהכסף הולך לאיתמר, אז למה שיהיה לו אינטרס?
“מי שמכיר את הפרשה יודע שעד המדינה לא הוציא מילה אחת מפיו שהיא גרסה שלו. זה התחיל בזה שהוא לא מכיר את משה, וזה שקרי כי הוא פגש אותו עשרות פעמים. אבל פרט לזה, מדובר בעדות שהוא אמר שהוא לא מכיר אותו, אחר כך אמר שהביא למשה 20 או 50 אלף, מקסימום 50, ואין מצב 100 אלף. הוא לא זוכר איפה פגש אותו, בהתחלה זכר בעזריאלי, רק אחרי שיחות מסדרון הוא נזכר בדברים.
“אם תלך לעדות שלו שניתנה שמונה חודשים אחרי העדות הראשונה, אתה תראה שהיא כבר הייתה עדות מהוקצעת ורהוטה כי היא בושלה. גם מי שקורא אותה לא מבין איך אפשר לתת בה אמון. הוא מדבר על סכומים מאוד נמוכים, לא זוכר איפה נפגש. אחרי העדות הראשית שלו בבית המשפט אמרתי שאני מרחם עליו. אדם קרוב אליו היה מעורב עבירות פליליות, ודרך אותו אדם הפעילו עליו לחץ. לחץ לא חוקי ועד המדינה שהוא כנראה איש חלש, מאיימים עליו באמצעות אנשים קרובים אחרים, והוא הבין את מה שרמזו לו והוא צריך לרצות את מי שנתן לו הסכם עד המדינה”.
חשוב לזכור כי למרות שביעות הרצון של עו”ד ג’ורג’י ושל פונטה מהכרעת הדין, השופטת לא קבעה כי מדובר במי שהוא ללא רבב.
הלקוח שלך הורשע בכך שהוא הביא 400 אלף ממקורות שאינם ידועים, זה לא בדיוק מעשה נורמטיבי.
“בית המשפט הכריע שחלק מהכספים שהתקבלו, גם ממנכ”ל העירייה ואחרים, הם כספים שלא ניתן להם הסבר מניח את הדעת, ואני לא מקבל את הגרסה הזאת. אני לא מקבל את זה שהנטל להביא את מנכ”ל העירייה מוטל על כתפי הלקוח שלי. קראתי את נימוקי הכרעת הדין בעניין הזה, וזאת לא גישתי המשפטית. בכל הנוגע להפרת אמונים של הלקוח שלי זה איסוף הכסף, שהוא זה שטיפל באיסוף עבור התשלומים. ראש העיר הורשע בעבירת אמונים בכך שעצם עיניו, אבל השופטת לא נותנת אמון במקורות הכסף כמו מחיים סופר וממקומות אחרים. במקרים דומים היא האמינה דווקא לפרקליטות מבלי שהם הביאו ראיה כלשהי”.
שמעוני ג'ורג'י ופונטה בבית משפט
“יש לי חוסר אמון בחוקרים”
אף שפונטה החזיק בהסכמי הלוואה, בחלק מהמקרים טענו בפרקליטות כי ההסכמים היו פיקטיביים ושימשו כיסוי לכספים אסורים שגייס פונטה. כך למשל קרה עם הסכם ההלוואה שחתם פונטה עם חיים סופר, אלא שנוסף לכך פונטה סירב להביא את סופר להעיד בבית המשפט ולחזק את גרסתו.
“בית המשפט קבע שאי הבאה של סופר פוגעת בשני הצדדים. פעם בתביעה במובנים מסוימים ופעם בהגנה”, מסביר ג’ורג’י, אבל לא מסכים עם התזה הזאת, “התפקיד הראשוני הוא של התביעה להוכיח את יסודות העבירה. זה לא מקובל עליי שאני צריך להוכיח. הם אמורים להביא הוכחות ואני אמור לסתור אותן. מקובל עליי שאני צריך להביא ראיות כשהמאשימה מרכיבה פאזל של יסודות העבירה. אני אומר שאדם קיבל כסף ממקורות כלשהם, ואז אתה זורק תיאוריה ולך תוכיח שאין לך אחות. זאת לא גישה שמקובלת עליי”.
אם הכסף הוא ממקורות כשרים, אז למה הורית ללקוח שלך לשתוק בחקירתו במשטרה? הוא הוא שילם על זה במעצר במשך 17 יום.
“נקבע שזכות השתיקה מעוגנת בחוק ההיוועצות בגלל יחסי הכוחות בין היחידה החוקרת שאינה מוגבלת באמצעים לנחקר עצמו. מתוך ידיעה, היחידה פועלת באמצעים לא כשרים כדי להוציא דברים מנחקרים, כמו לחץ שהופעל על ידי עדים שלנו. עדים אחרים הולחצו ואוימו. צריך לזכור איך הפרשה התחילה עם עבירות מין ואונס. משה היה איש סודו של איתמר וההסכמים הם סודיים. עניין הנשים היה סודי”.
אבל איתמר עצמו דווקא שיתף פעולה.
“משה לא יודע את זה. הוא מצוי בבידוד מוחלט ושומע רק את דבר החוקרים, שהם לא בדיוק תורה מסיני. מדובר בסיפור מורכב ולא פשוט, בטח לא מבחינה אישית, ואתה לא רוצה להיות מקור לדברים שנסגרו בצורה סודית”.
לא מדובר במין ובהסכמים, מדובר בכסף. מקורות הכסף זה לא אמור להיות משהו סודי.
“הכסף זה חוזה סודי, וזאת לא הסיבה העיקרית. הסיבה העיקרית שהמלצתי לו לשמור על זכות השתיקה זה בגלל חוסר האמון ביחידה החוקרת, כי המטרה שלה היא לא הוציא את האמת לאור השמש. היא שבויה בקונספציה והיא פועלת לחזק אותה. לשיתוף פעולה עם יחידה בחקירה כזאת אין כל ערך. לא מדובר בסכסוך שכנים, פה כל שאלה, כל מושג עלול פתאום להוות תרגיל חקירה בפני מישהו אחר. ברגע שאתה משתף פעולה אתה נתון ללחץ בלתי חוקי על נחקרים. השתיקה מהווה סוג של ביטחון”.
“ראיתי שופטים שנרדמו”
ג’ורג’י, בן 54, עובד כעורך דין ב-12 השנים האחרונות. לפני כן היה איש עסקים וניהל חברות בתחום החשמל והמזון. הוא נולד באשדוד ובה מתגורר עד עכשיו, למד בבית הספר היסודי נתיבים ולאחר מכן במקיף א’. בצבא שירת כקצין הנדסה והוא בוגר קורס מ”פ של הנדסה קרבית. לאחר שנים ארוכות של מילואים הוא השתחרר בדרגת סרן. הוא גרוש ואב לשני חיילים. אחותו ענת, היא עורכת בכירה בעיתון "דה מרקר" ובשעות הפנאי תמצאו אותו גולש על גלים בחוף הים.
ג'ורג'י והתחביב שלו. צילום יעקב פול אוזן
אז מה גורם לאדם להחליט על החלפת מקצוע באמצע החיים ולצאת ללימודי משפטים? הוא מספר כי כבר מגיל צעיר הוא מאוד רצה בזה, אבל התקבל ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שלוש שנים של לימודים הוא הרגיש שהוא רוצה משפטים, “תמיד הייתי סנגור, זה שמתייעצים איתו, זה שיודע לחוות דעה ולתת עצה טובה, ולכן היה לי מאוד טבעי ללכת וללמוד משפטים. זה מי שאני וזה הייעוד שלי”.
את ההתמחות המשפטית הוא עשה אמנם במשרד עורכי דין אזרחי, אבל הוא כבר סימן לעצמו את המטרה להיות סנגור פלילי. את העבודה הראשונה שלו כסנגור הוא קיבל למחרת הטקס שבו הוסמך כעורך דין על ידי חבר ללימודים. “נסעתי לייצג ברמלה בתיק של ניסיון לרצח, והבקשה הראשונה מעצר עד תום ההליכים. בדיון הזה, כשסיימתי אותו, ידעתי שזה המקצוע שבחרתי וידעתי בשלב הזה שיש לי יותר חיבור לתיקים שהם פליליים—כלכליים. לאורך הדרך עשיתי כמובן את כל העבירות, תיקים בעבירות קשות של סחר בסמים ואלימות”.
בתיק הכלכלי הראשון שלו, לפני כתשע שנים, שהיה תיק של הלבנת הון, הוא הכיר את עו”ד מנחם רובינשטיין, מי שייצג את איתמר שמעוני כעת. מאז הוא ייצג בתיקים מתוקשרים כמו פרשת השוחד בבנק דיסקונט, פרשת “נתיבי ישראל”, פרשת השוחד של המפקחים במשרד החינוך ועוד.
יש תיק שמבחינתך אתה לא לוקח?
“עבירות ביטחוניות. לא מההיבט האידאולוגי או הסלידה, כי סלידה יש מאנס, מחבל וסוחר סמים שמוכר סמים לקטנים. קשה לשים את הקו ממה שאני סולד יותר. אבל עבירות ביטחוניות זה תחום שאתה נשאב אליו, וזה הופך להיות מרכז העיסוק שלך. הבטן שלי לא מאפשרת לי, אני בא לתחום הזה מאהבה. לכל אחד מגיע סנגור וייצוג משפטי, ובעיניי לא משנה אם זה מישהו של אלימות במשפחה ועד רוצח מתועב, לכל אחד מגיע סנגור”.
הוא רואה את המתקפה הגדולה שחווה כעת מערכת המשפט ולדעתו אולם המשפט הוא מקום הוגן למרות חסרונותיו, “ראיתי הכול, משופטים שנרדמו במהלך דיונים ועד עורכי דין שהגיעו כנראה לדיון הלא נכון. אבל בסך הכול אני חושב שאולם בית המשפט הוא מקום הוגן ולא משהו יוצא דופן”, הוא אומר.
“אני גאה לייצג את הדרום”
לסנגורים הפליליים ישנה בדרך כלל תדמית נוצצת, הם גם זוכים לזמן מסך רב יותר מאשר עמיתיהם בתחומים האזרחיים. אבל המקרים שבהם נפגעו הסנגורים, כמו עו”ד יורם חכם שנרצח ממטען או סנגור אחר שהושפל בצעקות על ידי עבריינים מול הטלוויזיה, סדקו מעט את התדמית הזאת. “אני לא מקבל את זה. הכבוד שתקבל מהלקוח חייב לבוא לא רק בפן המקצועי, אלא גם בפן ההתנהלותי. כשאתה מדבר ככה לסנגור שלך, אתה לא תקבל את השירות שאתה מצפה לו. עורך דין פלילי בתיקים מורכבים פוגש את הלקוח שלו פעמיים בשבוע בהיערכות לדיונים ופעמיים בזמן הדיונים ויוצא שאתה 5—4 ימים בשבוע איתו, אתה לא יכול לאבד את הכבוד שלך. זה בלתי מתקבל על הדעת”.
היה לקוח שאיים עליך פעם?
“מעולם לא. מעולם לא חשתי לא בטוח. מעולם לא הרגשתי שהפידבק על העבודה שעשיתי היה יכול לגרום למצב כזה”.
אתה גאה באיך שסיימת את התיק הזה?
“המילה 'גאה' לא במקום פה. התחושה שלי שסיימנו את המאבק הזה עם מחיר שהוא סביר ומתקבל על הדעת מתחילת הדרך. אני יכול להגיד שאחרי הכרעת הדין בעניינם של אחרים, מבחינתי זה אולי לא לחזור חזק, אבל לחזור לא חבול”.
צילום פבל
ג'ורג'י במשרדו. צילום פבל
ההיכרות של ג’ורג’י ושל פונטה היא לא רק של עו”ד—לקוח, אלא גם חברית. הוא לא ממש זוכר איך בדיוק, אבל מדובר בלפחות 15 שנה של היכרות. “החיבור היה מאוד מהיר”, הוא אומר, “אני מאוד אוהב את משה ונורא מחבב את ראש העירייה לשעבר. לפעמים אתה נכנס לפרשייה ואתה לא מתחבר לכל הנאשמים, אבל פה כל הנאשמים הם אנשים שהייתי יוצא לשתות איתם בירה. אבל את משה אני מאוד אוהב כאדם. מערכת היחסים הזאת לאורך השנים הרבה יותר קלה כשאתה אוהב את האיש שאתה מייצג. זה משהו שאני יכול לומר לזכותו”.
בתיק הזה פגש ג’ורג’י הדרומי עורכי דין תל—אביבים, חלקם בעלי שם, מי יותר ומי פחות, והייתה מין תחושה שהם מסתכלים עליו מעט מלמעלה. “אני נורא גאה שאני מייצג את הדרום ואת עורכי הדין של הדרום, שהם ראויים ולא נופלים באיכותם מעורכי דין של המגדלים בתל אביב ורמת גן. במשרדים בתל אביב יש נטייה להיות רציניים מדי ולקחת את עצמם ברצינות תהומית. אני מרגיש שלוח של אזור הדרום כל פעם שאני מגיע לבית המשפט המחוזי לתל אביב”.
