ביום שני 25 בנובמבר מלאו 63 שנים להקמתה של אשדוד. בסרטון קצר שערכה העירייה לרגל יום ההולדת מופיעים מגוון אנשים, תושבים, שמייצגים, פחות או יותר, את הפסיפס האנושי שמרכיב אותה. הם מברכים את העיר לרגל “יום הולדתה”, מביעים את אהבתם אליה ומקווים שתגדל ותשגשג.
את מי לא ראיתי שם? את התושבים החרדים של העיר, שמהווים 20% מהאוכלוסייה באשדוד. לא חלק זניח ובלתי נראה, אלא חמישית מתושבי העיר בקליפ.
עד לפני כמה שנים הערה כזו הייתה יכולה להישמע קטנונית ושולית, אבל מה שהבינו כבר משרדי הפרסום ותנועות חברתיות כאלו ואחרות — לייצוג בתקשורת יש כוח משמעותי. קבוצות מיעוט, לאו דווקא מיעוט מספרי, אלא תת קבוצה שאינה שייכת לקבוצת האליטה השלטת בחברה, שאינן מיוצגות כראוי בתקשורת, סובלות מסטראוטיפים ומאפליה. חברי הקבוצה נתונים לקיפוח חברתי בשל מאפיינים משותפים. משרדי הפרסום מודעים לזה היטב. זהו לא כלי שמשמש רק לתקינות פוליטית, אלא הוא כלי שיווקי בפני עצמו. אם מותג מסוים מעוניין לפנות גם לקהל יעד של קהילת יוצאי אתיופיה, הוא ישלב בפרסומת שלו ילד כהה. אם חברה מסוימת רוצה לפנות לנשים, היא תשלב בפרסום נשים בייצוג שמכבד אותן.
אם ראש עיריית אשדוד רוצה לברך את כל התושבים ולהתפאר בהישגים המדהימים של אשדוד (ובצדק), הוא או מישהו מדובריו חייב לוודא שיש ייצוג לכולם. אי אפשר לפטור את זה ב”ככה יצא” או “פנינו לחרדים, והם לא הסכימו להצטלם”. כאמירה עקרונית, גם אם קשה להשיג חרדים שירצו או יסכימו להשתתף, חרדים חייבים להופיע בסרטון כזה.
אני יודעת מידיעה אישית שנעשתה פנייה לכמה חרדים, והם לא רצו להשתתף. אני יודעת שלא מדובר בהדרה מכוונת, אך האמירה צריכה להיות נחרצת. כמו שחשוב שיופיעו בו גברים ונשים, כמו שחשוב ייצוג לקהילות האתניות התרבותיות שמרכיבות את העיר, אי אפשר להוציא את החרדים מהסיפור הגדול של אשדוד. הם פשוט שם.
אני יודעת שרוב מוחלט של החברה החרדית לא ייחשפו לסרטון, וגם אלו שכן בסבירות גבוהה לא ירגישו תחושות עלבון או משהו דומה לכך. יתרה מכך, ישנם חרדים ששמחים שאינם לוקחים חלק בסרטון כזה וחושבים שהיעדר הייצוג הוא דווקא ראוי.
עדיין. ישנם המון אחרים. כאלו החיים בשכונה מעורבת מכורח, שנאלצו לעבור לשכונה חילונית בגלל מצוקת הדיור בשכונות החרדיות וחיים יום—יום את הדו קיום המורכב, אך המעשיר. ישנם כאלו שנוכחות של מישהו דומה להם בסרטון תעזור להם להרגיש קצת פחות חריגים בנוף האשדודי, עם הבגדים החרדיים שמהווים סממני זהות מובהקים. אשדוד בת 63, והיא סמל ומופת לריבוי ולעושר תרבותי. בואו תראו גם אותנו.
