ב' היא אם לשישה, שלאחרונה הוגדרה אישה מוכה בדרך לקבל מעמד של חד הורית שורדת אלימות. הכרתי אותה לפני למעלה משנה, בשלב שבעלה היה אלים מילולית וכלכלית, לפני שהרים עליה יד פיזית. עכשיו אחרי שנתן לה מכות רצח, הוא מורחק בתוקף צו הרחקה, ולה יש משמורת של 100% על הילדים. “הייתי זקוקה למכת המחץ הזאת כדי להתעורר”, היא מתוודה.
בהיעדר אמצעים כספיים מינימליים חזרה ב' לבית הוריה. “מה הייתי עושה אם לא היו לי הורים?” היא שואלת ומצביעה על חולשתה של המערכת לגבי תמיכה פיזית וכלכלית בנשים מוכות. מקלט לנשים מוכות הוא לא אופציה מבחינתה. ב' בשנת ה-40 לחייה עומדת כרגע בפני אתגרים לא פשוטים, לגדל שישה ילדים ללא תקציב. להתחנן ל-50 שקל מבעלה או מהוריה. היא לא עובדת, זה חלק מקשיי הזהות שלה כאישה עצמאית. עכשיו, בהתערבות הרווחה, היא בודקת אפשרות של עבודה בחונכות לנשים במצוקה ולילדים עם צרכים מיוחדים. עד עכשיו היו לה קשיי התארגנות בעניין עבודה בגלל שגידול הילדים נופל עליה ורק עליה.
ניתן לומר ולהתריס: “טוב, היא לא עובדת, אז מה היא רוצה?” אבל בהתבוננות מעמיקה יותר מבינים את המורכבות של אישה המושתקת בידי בעלה ומתקשה לגייס כוחות כדי לעמוד כמו שנדרש ממנה בראיונות עבודה.
“רציתי כל הזמן לתקן את עצמי, חשבתי שאני לא בסדר”, אומרת לי ב' כשאנחנו עושות הליכה בטיילת תחת קרני השמש החמות. “זה המסר שהסביבה נתנה לי. ניסיתי לעבוד, אבל הלחצים והחרדות שהייתי נתונה בהם הכריעו אותי”, היא מנסה להכניס אותי אל חייה ומספרת: “בעלי מרוקן אותי, מתלונן, לא מחובר לכלום חוץ מאשר לטלפון שלו, לסרטים שהוא רואה, מנותק רגשית… בנוסף לאלימות, יש התעלמות ואין שום יכולת להכיל, זה גרם לי לחוסר ביטחון עצמי”.
עכשיו אחרי הפרידה ב' מזהה את עצמה מחדש כאישה האחראית לחייה, וזה ניכר בהופעתה. היא מאופרת, מטופחת וניכר שהיא חוגגת את היותה אישה. חופשייה משטיפת המוח האינסופית של בעלה שהיא אישה לא טובה, היא סוף סוף מגדלת את ילדיה כשהיא שלמה עם האינטואיציות העמוקות שלה, שליוו אותה תמיד. “אני שואבת כוחות מזה שאני שמה את עצמי במרכז, וזה מאפשר לי להאמין בעצמי”. היא ממשיכה לאפשר לילדיה לעסוק באמנות, בציור ובנגינה. העובדת הסוציאלית המלווה את תהליך השיקום של ב' אומרת שיש לה יכולת ריפוי טבעית בחינוך ילדיה, והיא לא זקוקה לאנשי המקצוע שיכוונו אותה.
אכן, ב' היא בחורה בעלת יכולות גבוהות שלא מומשו מעולם, עם יכולת העמקה בדברים וסלידה משטחיות. כמו אצל רבים אחרים, המשפחה לא נתנה לה כלים לחיים. הבית סיפק מזון, ניקיון וצרכים בסיסיים, אך המשפחה לא ראתה אותה על צרכיה הרוחניים.
“ההורים היו מסורים מאוד, אבל הביקורת שלהם כלפיי הייתה הרסנית. הם לא מקבלים אנשים שקשה להם. מבחינתם צריך להצליח, אין אפשרות אחרת. חשוב להם מה יגידו אנשים. הם כל הזמן משווים. ההתעסקות במה יאמרו כולם, מבחוץ, מונעת את האפשרות להתבונן פנימה ולהקשיב לקול הפנימי”.
בשנות ה-20 לחייה נפרדה מאהוב לבה שלא מצא חן בעיני הוריה והתחתנה מתוך פשרה עם הבחור הראשון שרצה בה. להורים היה קשה לקבל מצבים רגשיים של פרידה וכישלון מתוך טענה שזה דבר מחליש. ב' מבינה היום שלא ניתן היה להתקדם הלאה לפני שמרפאים את הפצע המדמם של האהבה שלא צלחה. היה לה מה לומר לאהוב לבה כשזה הסתיים, אבל לא הייתה לה אפשרות. עד היום היא מצטערת על כך ונוצרת את אהבתה בתוכה. על הטעות בבחירת בן זוג לא מתאים, אבי ילדיה, היא תשלם עד יומה האחרון (ואכן, לא פעם, הורים מתערבים בחיי הרגש של ילדיהם ולא נותנים להם לבחור, אלא מעלים שיקולים פרקטיים כביכול, המתגלים מאוחר יותר כמוטעים.)
הקשר עם הוריה ועם בעלה דומה מאוד. זהו לא דיאלוג, אלא סדרה של מניפולציות ומשחקי כוח. נוצרת תחושה של מעין משחק פינג פונג רגשי של רצון להתנצחות. הבעל לא לוקח אחריות וזורק את ב' אליהם, והם מחזירים אותה אליו. כולם מרגישים פגועים כשהנפגעת העיקרית היא ב'. מתוך מצב האין ברירה יש ברירה אחת מובהקת של להעמיד את עצמה במרכז ובכך לשים קץ למניפולציות.
הוריה לא מודעים לרגשות שלהם עצמם ובוחרים לכעוס. כעס הוא השכבה החיצונית, המכסה על הרגשות. קל לכעוס על אחרים כי קשה לחוש את עוצמת הרגשות המכאיבים מבפנים. ב', שלא למדה להכיל את רגשותיה בילדותה, ממשיכה לשחק את המשחק ונכנסת למשחקי כוח עם הוריה ובעלה כאחד. כביכול היא עומדת על שלה, למעשה היא הופכת שוב ושוב לקורבן של הסיטואציה.
ב' והוריה מדברים בשתי שפות שונות שלא נפגשות. הבעל אף הוא מדבר בשפה זרה: “אכלו לי, שתו לי”. כולם קורבנות של הסיטואציה. רק ב' יכולה לשנות את הדפוסים, כי היא מבינה את המניעים של הוריה ושל בעלה כאחד.
אם ב' תפסיק עם ההיענות לתכנים של הוריה ולא תתרגש מהכעס שבדרך כלל מפעיל אותה, ייפסק מעגל האיבה המשפחתי.
קשה לצמצם את מעגלי הכעס. צריך לומר מה מרגישים ולא לומר לשני איך הוא צריך להתנהג. ההורים המבוגרים של ב' יעברו את השיעור של חייהם אם ילמדו להקשיב לה. הם ילמדו לשלוף את הרגש הרלוונטי מתוך לבם כמו צייר שיש לו פלטת צבעים ובאפשרותו לבחור את הצבע הנכון לו לאותו רגע. אז יתרחש הקסם ויווצר דיאלוג. אז יתפנה גם מקום לאהבה.
כרגע כל צד מנסה לחנך את השני ולא אומר למה הוא זקוק. כאשר אין זיהוי צורך, אין סיכוי לדיאלוג. רק ב' יכולה להפעיל את הקסם, אם תפעל בתבונה.
עם הבעל זה יותר מורכב, קשה לא לכעוס כשאת זקוקה לפת לחם לילדייך, כשכל יום הוא מאבק הישרדותי. הוא לא משלם כי אין לו, הוא מורחק. הוא נמצא במשבר בעצמו, ואין לו את הכלים, ממש כמו להוריה של ב', והוא עומד כמותם מול השוקת השבורה של חייו. למרות זאת, על ב' לשנות טקטיקה כלפי הסובבים ולהמתין לתוצאות.
ב' יוצאת עכשיו למסע הגדול של חייה. הכול תלוי בה. ככל שתהיה מדויקת יותר במילים שהיא בוחרת ותדע מה לומר למי, כך תוכל לעצב את חייה מחדש. היא צריכה להתגבר על כעסים ישנים ולהיות נקייה בתקשורת שלה. לומר מה היא מרגישה מבלי להאשים. עם שינוי קוד התקשורת יקרו עוד ניסים במשפחה. זה לא יהיה קל, אבל עם התמיכה שתצליח לגייס לעצמה היא עוד תגיע רחוק.
אין לי ספק שהיא תעבור בשלום את התקופה הנוכחית וההצלחה שלה תקרין לכל המערכות סביבה, ואז יתרחש שינוי אמיתי ותיווצר אפשרות לדיאלוג פתוח. בהצלחה!
