שולי נונה נפרדה מהבת מאי בהלוויה קורעת לב: "הייתה לי זכות ענקית להיות אימא שלך"

בבית העלמין באשדוד ליוו אחר הצהריים את מאי נונה, בת 11 וחצי, תלמידת כיתה ו', בדרכה האחרונה בני משפחה, חברים וגם אנשי צוות מבית הספר שירת הים.

"מאי אני רוצה שתדעי רק דבר אחד, היתה לי זכות גדולה מאוד להיות אמא שלך, זכות ענקית", ספדה האם שולי שהתקשתה להיפרד, "הסבת לי הרבה נחת, הרבה גאווה. תמיד היית ילדה עצמאית גם כשהיית קטנה. אני אוהב אותך מאוד".

בלתי נתפס. מאי נונה ז"ל. תמונה באדיבות המשפחה

מאי, ילדה פעילה, מצטיינת ואהודה על כל שהחלה לתכנן ולפנטז על חגיגות בת המצווה הקרבות. בשבוע שעבר היא התמוטטה ואיבדה את הכרתה זמן קצר לאחר שהתלוננה על כאבי ראש.

אתמול לאחר עשרה ימים ארוכים של תפילה ואי וודאות כשהיא מאושפזת בטיפול נמרץ ילדים בבית חולים אסותא, הלכה לעולמה. הסיבה למותה של מאי עדיין בגדר תעלומה. יתכן שמדובר בכשל לבבי שלא היה ידוע כלל. כל מי שהכיר את מאי מעיד כי מדובר בילדה בריאה ואנרגטית שלא התלוננה על בעיות בעבר.

אף אחד מהנוכחים בהלוויה לא יכל להישאר אדיש לאבדה הנוראית של המשפחה ורבים בכו. אהוביה מספרים על ילדה כובשת לב, נערצת על ידי התלמידים והמורים כאחד. מחוננת ושאפתנית אך עם זאת צנועה וטובת לב, מספר ימים לפני האירוע מאי נבחרה על ידי חברה למועצת התלמידים של בית הספר והיא התקבלה ללמוד בתכנית אמירים בשנת הלימודים הבאה.

מחנכת הכיתה לריסה למשוב שביקרה את מאי יום יום בבית החולים: "מאי, נונה שלי, תמיד היה היה לך מה להגיד, תמיד ביטאת את עצמך בצורה רהוטה ובביטחון. בקרוב תסתיים מחצית א' של השנה האחרונה שלך בבית הספר היסודי. אני רוצה שתהיה רגועה, במשך עשרה ימים העברתי להורים שלך את כל המידע, איזה תלמידה מצוינת את, איזו חברה מדהימה את. כל הציונים שלך במחצית א' היו מצוינים, את מחצית ב' לצערי תסיימי כבר בשמיים. נוחי על משכבך תלמידתי היקרה אני מבטיחה לך שנזכור אותך, ילדה כמוך לא ניתן לשכוח".

• אימה של מאי נפרדת: "אהובה על כולם"

"מאי הנכדה הבכורה והאהובה שלנו", פתחה סבתא של מאי, יפה, את ההספד על נכדתה האהובה, "העולם עצר לנו מלכת באותו יום ארור כשסבא קיבל את שיחת הטלפון מאימא שאת מפרכסת. סבא הגיע כרוח סערה, לאחר שלוש דקות שנראו כנצח, הוא מצא אותך, מראה שעוד לא עוזב אותו והוא בוכה ללא הרף. סבא נלחם וביקש מאנשי מד"א שלא יוותרו עלייך, אבל לצערנו נלחמת עשרה ימים כשכל עם ישראל מתפלל עלייך. לא השארת עין יבשה. חלמת על בת מצווה מפוארת חלמת לטוס לארה"ב, ולא הספקת לממש את חלומותייך כשעדיין לא מלאו לך 12 אביבים.

"הבית יהיה  ריק בלעדייך, השבתות והחגים יהיו קשים מנשוא, כשאת תהיה חסרה", המשיכה, "כולנו בוכים ומסרבים לקבל את רוע הגזרה. לו ידעת כמה אנשים בכו והתפללו למענך וכעת הם באו לחלוק לך כבוד אחרון. היית ילדה מחוננת, מוכשרת עם לב זהב. פרח יפה שנקטף באיבו. פרח שאלוהים החליט לקחת לגן עדן. פרח שקיבלנו במתנה לזמן קצר מאוד. נוחי על משכבך בשלום מאיוש…"

גם חברת המשפחה קרן לוי הספידה את זכרה של מאי במילים: "…לנצח תישארי ילדה, לנצח תישארי עם תלתליך הזהובים וחיוכך הכובש. ילדה קופצנית ושובבה, לכל שאלה היתה לך תשובה מתוחכמת ורהוטה. ילדה שיודעת לעמוד על שלה…לא ניתפס ואי אפשר להאמין את הכאב כדי להכיל את האובדן. הלב נשבר לרסיסים. שמרי על כל אהובייך כאן למטה. זרעי בהם את הכח להמשיך ואת נפלאותייך להפיץ".

בשמה של דודתה של מאי שנבצר ממנה להגיע, אורית נונה-בר, הספיד דודה של מאי ובעלה של אורית, רובי : "מאיוש שלי, מלאך בדמות ילדה. הילדה הכי יפה בגן, הכי טובת לב, הכי חכמה, איך הלכת לנו ככה פתאום? איך נמשיך מפה בלעדייך? כל כך חלמת על בת מצווה ותראי איפה אנחנו היום…בפורים האחרון התחפשת למלאך, ואמרתי לך 'מאי את כבר מלאך, תתחפשי למשהו שאת לא' וחייכת אלי את החיוך הביישני שלך, היית כל כך צנוע. כל שבת שאלת אותי אורית איזה חודש את?, כל כך חייכת שאלד ולצערי את לא  תהיה שם. אני בטוחה שאת בשמיים בין המלאכים. אין הסבר אחר לזה שהלכת ככה ביום בהיר אחד שהפך עבורנו ליום שחור, אני בטוחה שיחגגו לך בת מצווה בשמיים ביחד עם מלאכים כמוך ממש כמו שרצית".