הפסנתר של מקסים עם רוח בטעם של מלח

מקסים יעקובסון הוא רק בן 22, אבל כבר הספיק לצבור הישגים מוזיקליים מרשימים. הוא עשה בגרות במוזיקה קלאסית וקיבל 100. ב-2018 קיבל את פרס ההלחנה של פרסי אשדוד, ויאנינה קודליק, מנהלת הקונסרבטוריון אקדמא בעיר, רואה בו פסנתרן מוכשר שמעניין איזה נתיב מוזיקלי יבחר בעתיד.

יאנינה מוסיפה ואומרת בסיפוק שהוא שומר על קשר כבוגר אקדמא ובא בשמחה להופיע בהרכבים המנגנים באירועים של עיריית אשדוד כשהוא יכול.

מקסים הוא מוזיקאי, אך קודם כול הוא בן אדם. הוא נבנה מהקשיים שהוא נתקל בהם ואומר בבגרות המאפיינת אותו: “אין דבר כזה שהכול הולך חלק, אין 100%”. הוא מסתובב בארץ עם תזמורת המשטרה שבה הוא מנגן במסגרת שירותו הצבאי. “בדרך כלל אנחנו מופיעים בפני גיל הזהב בבתי אבות. אנחנו מופיעים גם באירועים מיוחדים. לפני שנתיים הופענו באירוע פתיחת תחנת משטרה בג’אסר אל זרקא בנוכחות ראש הממשלה. לפני שנה הופענו בבית הנשיא בפני שישה שגרירים מדרום אמריקה ונשיא המדינה”.

כבר בגיל 4 נמשך אל הפסנתר שהיה בביתו וביקש מהוריו ללמוד לנגן. בגיל 5 התגשמה משאלת,ו ומאז כבר 17 שנים שהוא מנגן כל יום. המוזיקה היא כל חייו.
אחיו של מקסים, ולדיסלב גרומוב ז”ל, ששירת בצבא באגוז, נהרג בתאונה לפני חמש שנים. המוזיקה היא הדבר היחיד שהציל את מקסים מהדיכאון אחרי מות אחיו האהוב. “אני לא מדמיין את עצמי בלי מוזיקה… זה כל עולמי! 'חשוב שתעשה מה שנולדת לעשות’ זה המוטו שלי. הכאב על אחי מורגש אצלנו כל יום, אבל החיים ממשיכים”.

הפסנתר מהמפעל

מקסים נולד בריגה שבלטביה. “סבא רבא היה מנהל מחלקה במפעל שהיה בו פסנתר שהזמין עשיר אחד, והפסנתר שכב במפעל שנים עד שסבא רבא לקח אותו לביתו. סבתא שלי ניגנה בפסנתר הזה. אני זוכר שראיתי את הפסנתר ורציתי לנגן עליו. הצבע שלו היה חום בהיר והוא סקרן אותי”.

בהתחלה ההורים לא התייחסו ברצינות לילד הקטן שבגיל 4 רצה ללמוד פסנתר, עד שבגיל 5 הבינו שהוא רציני. הם רשמו אותו למורה פרטית ואחרי חצי שנה התברר שלא היה לה מה ללמד אותו כי כבר אז הוא התקדם במהירות. אז רשמו אותו הוריו לבית ספר למוזיקה שנקרא “מספר אחת” והיה בית ספר על רמה. “כשעלינו לארץ הוריי תרמו את הפסנתר לבית הספר, שהפך עם הזמן לבית ספר פרטי. כשנסעתי ללטביה לפני ארבע שנים, ביקרתי בבית הספר וזיהיתי מיד את הפסנתר. היה לו כתם בצד מכוס חמה שהנחתי בטעות כשהייתי קטן, עם צליל שכבר לא מוצאים היום וטאץ’ ייחודי. אולי כשיהיה לי כסף בעתיד, אביא אותו לארץ. הפסנתר הזה הוא חלק מההיסטוריה של המשפחה שלי. הוא משמעותי לי“.

יש בחייו של מקסים שני צירים מרכזיים: המשפחה והמוזיקה. הוריו תומכים בו ועושים הכול כדי שיוכל להתמסר למוזיקה. אימו לודמילה גרומוב היא מנהלת חשבונות, ואביו מיכאל יעקובסון עוסק בהובלות יוקרתיות. אחיו אלכס יעקובסון, בן 26, עוסק בהרכבות בנייה, נשוי עם שני ילדים, אף הוא תושב אשדוד.
מקסים עלה לארץ בגיל 11, ובמסגרת פרויקט קליטה הגיעה המשפחה לקיבוץ רביבים. הוא ניגן שם בפסנתר לבדו ויצא ללימודים אצל מורה צעיר ולא רציני עד שעברו לאשדוד.

מקסים יעקובסון. צילום: לודמילה גרומוב

בכיתה ו’ נרשם לקונסרבטוריון אקדמא ולמד מוזיקה קלאסית אצל גינאדי גורין. בכיתה ח’ גילה את הג’אז ואת המוזיקה הרב-תחומית. הוא עבד עם הרכב של חברים באקדמא במוזיקה רב-תחומית. “חיפשתי תווים באינטרנט, למדתי טכניקות, הייתי מקשיב ביוטיוב, ממציא משהו משלי. התאהבתי בתחום. באלתור נדרש רגש, ממש כמו שנגן קלאסי אמוציונלי ורואים את זה על הבמה. אלכס סלוצקי הגיע מחו”ל. שמעתי עליו והתחלתי ללמוד אצלו. אני יכול להגיד בלב שלם שאקדמא זה בית בשבילי”.

ב-2015 השתתף מקסים בפרויקט מוזיקלי של יד ושם בניהול מוזיקלי של דותן בראודה. רונן הארוניאן היה הסאונדמן. זאת הייתה הפקה גדולה שהוקלטה באולפן ההקלטות ארט של יוסי עטר. במשך שבוע היו הופעות במתנ”ס דיונה. “ממש נהניתי לקחת חלק בפעם הראשונה במשהו מקצועי כזה”.

“זה כוחה של המוזיקה”

ב-2017 מקסים הופיע לפני קהל ברסיטל לציון מגן לבגרות. ”הגעתי בבוקר עם חום גבוה ועיניים מטפטפות, התקשיתי לזכור את הרפרטואר של 40 הדקות: בטהובן, באך, שופן ופרוקופייב. בסופו של דבר התגברתי, זכרתי הכול וקיבלתי 100. זה כוחה של המוזיקה בחיים שלי”.
אתה אוהב את אשדוד?
“אשדוד היא העיר הכי טובה שאני מכיר, ויצא לי להסתובב עם התזמורת בכל הארץ. יש כאן אווירה אחרת שלא הרגשתי בשום מקום. קשה להסביר במילים. הים הזה כשמגיעים לחוף גיל, יש רוח עם טעם של מלח. יש כאן ריח מיוחד — ריח של אשדוד”.
איך הגעת לתזמורת המשטרה?
“מיכאל גורביץ’, מנצח תזמורת המשטרה, שמע אותי והמליץ לי להתגייס לתזמורת המשטרה. נלחמתי חצי שנה כדי להתגייס לשם, וגם רפי אולו מפקד התזמורת הפעיל לחץ על הצבא כדי שאוכל לנגן עם התזמורת. בסופו של דבר המאמץ היה כדאי”.
מה המוזיקה עושה לך?
“המוזיקה מייצבת אותי. סבתא שלי נפטרה לפני שנה וחצי. היא הייתה יקרה לי מאוד. המוזיקה עזרה לי. אני לא מדמיין את עצמי בלי מוזיקה”.
הבית היה מוזיקלי?
“אומא ניגנה בפסנתר 10 שנים כשהייתה קטנה, אבא ידע גיטרה והיה שר עם חברים שירים רוסיים”.
איזו דמות מוזיקלית נערצת עליך?
“אוסקר פיטרסון, פסנתרן ג’אז אגדי ומלחין קנדי, אחד מגדולי מוזיקאי הג’אז בהיסטוריה, שנפטר ב-2007 בגיל 82. הוא פשוט ענק”.
מה היחס שלך לזוגיות?
“לא ממש בעניין. הקשר הכי ארוך שלי נמשך שבועיים… זה לא מוזיקה.”
מה לגבי העתיד?
“באפריל אני משתחרר ובאוקטובר מתחיל ללמוד בקונסרבטוריון שטריקר בתל אביב. זה מסלול של שנתיים שבסופו באים מוזיקאים מחו”ל ומחליטים לגבי מלגות לתלמידים. אני מקווה לקבל מלגה כי הלימודים עולים 40 אלף דולר לשנה, וזאת הדרך היחידה לשרוד. לפני חצי שנה קיבלתי החלטה שאני לא רוצה להמשיך בקבע למרות הפיתוי הכלכלי. ההורים שלי תומכים בכל החלטה שלי ועוזרים לי בכל דבר אפשרי”.
רגע משמעותי שאתה זוכר?
“בבחינת הבגרות הגיע הרגע לבצע יצירה ישראלית, כל כך לא התחברתי אליה שלא יכולתי לנגן אותה. אני אפילו לא זוכר איך קראו לה. יאנינה ציינה שאני מלחין ג’אז, אז לקחתי את הסטנדרט ‘עלי הסתיו’ וניגנתי חצי קלאסי וחצי ג’אז. למעשה, זאת המוזיקה האהובה עליי. אני ארצה לשלב בקריירה שלי א התחומים השונים”.
תכניות לעתיד הקרוב?
“לנגן על אניות כדי לצבור ניסיון בכל העולם”.
ואכן, העולם מחכה לך. מקסים יעקובסון, תזכרו את השם. 