היום, יום שלישי ה-13.6.17 החלה פעילות השטח של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במעברי החצייה בכ-20 מהערים בהם שיעור היפגעות הולכי הרגל הוא הגבוה ביותר (מצ"ב רשימה).
החל משעות הבוקר פקדו מתנדבים מטעם הרשות הלאומית ודיילי הסברה, עשרות מעברי חצייה לא מרומזרים עם שילוט התואם את קמפיין הולכי הרגל איתו יצאה הרשות לפני שבוע (מצ"ב סרטון). הקמפיין הוא חלק מאחת מתכניות הליבה של הרשות לשנת 2017 העוסקת כאמור בהולכי הרגל.
הפעילות התקיימה היום בערים: חיפה, ירושלים, נתניה, רעננה, אשדוד, ת"א, בת ים, חיפה, אשקלון, אילת, ק.גת ועוד'. מדובר בכ-29 ערים בהם נתוני ההיפגעות של הולכי הרגל במעברי החצייה היא הגבוה ביותר (מצ"ב טבלה).
הפעילות כוללת פנייה להולכי הרגל ולנהגים והיא תמשך בחודשיים הקרובים, כאשר ביולי אוגוסט הפעילות תיכנס גם לחניונים וגם לתחנות הדלק במטרה להגיע לכמה שיותר אנשים.
כשליש מההרוגים בתאונות הדרכים בישראל הם הולכי רגל. לצורך השוואה, במדינות ה-OECD, אחוז הולכי הרגל מתוך סך ההרוגים בתאונות דרכים הוא כ-20% בממוצע.
כשליש מהולכי הרגל שנפגעו (נהרגו או נפצעו קשה) – נפגעו במעבר חציה. בני 65+ הם הקבוצה הפגיעה ביותר מקרב הולכי הרגל. הולכי הרגל הם הקבוצה הפגיעה ביותר מקרב משתמשי הדרך. מידי שנה נהרגים בישראל למעלה ממאה הולכי רגל ועוד מאות נפצעים קשה:
בשנת 2016 לבדה נהרגו 377 איש בתאונות דרכים, מהם 104 הולכי רגל (28%). מניתוח נתוני התאונות בהן נהרגו או נפצעו קשה הולכי רגל, עולה כי רבע מהם נפגעו במעברי חציה לא מרומזרים, שטחים הנחשבים למוקדי סיכון בשל החיכוך התדיר בין הולך הרגל לבין כלי הרכב. העבירה השכיחה ביותר של הנהגים המעורבים בתאונות מסוג זה היא אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעברי חציה.
בשנת 2017 עד כה אנחנו על 162 בני אדם שנהרגו מתחילת השנה, מתוכם 47 הולכי רגל.
לדברי מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עו"ד רחלי טבת ויזל: "הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שמה לה למטרה ב-2017 לצמצם את היפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים. בשנת 2016 כ-30% מסך ההרוגים השנתי היו הולכי רגל, שליש מהם במעברי חציה. על מנת לשנות בצורה משמעותית את התייחסות הנהגים להולכי הרגל וההתעלמות הבוטה מהיותם משתמשי דרך פגיעים, החלטנו כי הקמפיין המרכזי לשנת 2017, כחלק ממספר תכניות ליבה המובלות השנה ע"י הרשות, יעסוק בהתנהגות הנהגים לאוכלוסייה זו תוך קריאה לנהגים לנהוג בהולך הרגל כאילו הוא בן משפחה. אם זה היה הבן שלנו, האחות או הסבא, היינו נוהגים כנראה אחרת״.
