"דולפיני אשדוד" הוא המועדון המעוטר ביותר בעיר, וחלקכם אולי לא מכירים אותו. המועדון בעל קבוצות רבות בענפים שונים, ומה שמיוחד בו הוא ששחקניו חירשים. קבוצת הגברים בכדורגל אולמות אף זכתה באליפות אירופה ב-2018 ו-2019. מי שעומד בראש המועדון הוא יעקב אוליאל, רווק בן 43, "עד שמישהי תצליח לתפוס את הלב שלי", אוליאל במקור מראשון לציון אך אשדודי מעל 30 שנה, חירש מלידה.
יעקב, איך הכל התחיל?
"בשנת 2000, אני וחיים זפרני הקמנו את המועדון, חיפשנו מסגרת לצעירים בכדורגל, הייתה לנו קבוצת כדורגל שהייתה תחת מועדון חירשים אשדוד שאותו מפעילה מחלקת שיקום בעיריית אשדוד והחברה העירונית. הקבוצה שיחקה במגרשים בחוץ במתנ"ס נווה יהונתן. בשנת 2011 החלטתי לעבור להתעסק בזה בצורה הכי מקצועית שיש והקמתי עם דן בן ציון את "העמותה לעידוד הספורטאי החירש אשדוד" במטרה לעגן את כל ענפי הספורט לחירשים ולקבל תקציבים גדולים יותר מגופים שונים וכיום יש לנו שתי קבוצות כדורגל אולמות גברים, קבוצת כדורגל אולמות נשים, כדורשת נשים, כדורעף חופים גברים ונשים ובהמשך נקים גם קבוצת כדורסל גברים".
יו"ר העמותה יעקב אוליאל. צילום: מוטי דייבוך
מי מנהל את המועדון?
"אני יו"ר העמותה, נדב כהן הוא ממלא המקום שלי והגזבר, שלומי איטח הוא חבר הועד המנהל ומנהל קבוצת הגברים הבוגרת של כדורגל האולמות דולפיני אשדוד, בנוסף יש את דוד בואני – חבר ועד מנהל ואת שלי וולשין שהיא גם חברת הועד המנהל וגם הקפטנית של קבוצת הכדורשת "דולפינות אשדוד".
מאיפה המימון הכספי של המועדון?
"אנחנו מקבלים תמיכה כספית מעיריית אשדוד, מהטוטו, ממרכז מכבי ישראל ותרומות".
העירייה תומכת כמו שצריך?
"העירייה תומכת בנו ואפילו עזרה לנו כשטסנו להתחרות ב-5 השנים האחרונות באליפות אירופה לכדורגל אולמות".
כמה קבוצות יש למועדון?
"קבוצת כדורגל אולמות חירשים- "דולפיני אשדוד", קבוצת כדורגל אולמות צעירה שנקראת כרישי אשדוד/ראשל"צ, קבוצת כדורגל אולמות נשים, קבוצת כדורשת נשים- "דולפינות אשדוד", קבוצת כדורעף חופים גברים/נשים שנקראת "הדולפינים של אשדוד".
רשימת הישגים ארוכה
בכדורגל אולמות לחירשים, קבוצת דולפיני אשדוד זכתה פעמיים באליפות אירופה (2018 ,2019) וסיימה בשנת 2017 ו-2020 במקום השלישי באליפות אירופה. ב2016 סיימה במקום השמיני מתוך 24 באליפות. הדולפינים נחשבים לאימפריה בלתי מעורערת ולקבוצה הטובה ביותר בליגה המקומית לכדורגל אולמות לחירשים, הם זכו 7 פעמים באליפות ישראל, 4 פעמים בגביע המדינה ופעמיים באלוף האלופים. בנוסף, הקבוצה היא הקבוצה היחידה ששחקניה חירשים שמשחקת בליגת כדורגל האולמות של ההתאחדות לכדורגל (ליגת בה כל השחקנים שומעים), וכרגע היא נמצאת במקום השני. הקבוצה הצעירה יותר בכדורגל אולמות, כרישי אשדוד/ראשל"צ סיימה כסגנית אלופת הארץ בשנת 2018, ובשנת 2019 סיימה במקום ה- 14 מתוך 24 בליגת האלופות.
אצל שרת התרבות והספורט מירי רגב לאחר הזכייה באליפות אירופה. צילום: מוטי דייבוך
כל השחקנים חירשים? איך המאמן מתקשר עימם?
"בכל הקבוצות שציינתי, כולם חירשים או כבדי שמיעה למעט קבוצת כדורגל האולמות דולפיני אשדוד שיש לה 4 שחקני חיזוק שאינם חירשים ומשחקים רק בליגת כדורגל האולמות של ההתאחדות לכדורגל, ליגה בה כלל השחקנים אינם חירשים חוץ מהקבוצה שלנו. המאמנים אינם חירשים והם מתקשרים עם השחקנים בעזרת מתורגמן לשפת סימנים".
איך מתבטא הקושי של בן אדם חירש לשחק כדורגל?
"כמעט ואין קושי, הקושי היחיד הוא שלא שומעים שריקות של שופטים ולכן במקום זה יש דגלים בשני הצדדים שמורמים על ידי הקוונים בעת הצורך. חוץ מזה, לדעתי כדורגל זה קשר עין ותנועות".
באיזה מגרש אתם מארחים? כמה קהל בממוצע מגיע למשחקים?
"בליגת כדורגל האולמות לחירשים אנחנו מארחים באולם מקיף ו' באשדוד ומגיעים 20-40 צופים בדרך כלל למשחק, בליגת כדורגל האולמות של ההתאחדות לכדורגל אנחנו מארחים באולם "גן נחום" בראשל"צ בשל כך שהאולם באשדוד לא עומד בקריטריונים של פיפ"א ומגיעים בערך 100 צופים למשחק."
חשבתם לפתוח קבוצת כדורגל על דשא?
"חשבנו לפתוח קבוצת כדורגל דשא, אך הבעיה כרגע היא שיש ביקוש נמוך בקהילת החירשים וכבדי השמיעה לקבוצה כזאת, אז כרגע נישאר להתעסק בעיקר בכדורגל אולמות שם הביקוש גבוה יותר".
השחקנים אצלכם מקבלים שכר? אם כן, אז הם עכשיו בחל"ת בעקבות המצב או מקבלים משכורת כרגיל?
"השחקנים לא מקבלים שכר אלא מקבלים החזר נסיעות מאחר שהם משחקים בזמנם הפנוי וחלקם עובדים או לומדים."
איך הקורונה השפיע עליכם?
"השפיעה בצורה לא קלה. כל ענפי הספורט מוקפאים עד להודעה חדשה וגם אנחנו אך הספורטאים שומרים על כושר והמאמנים שלנו במעקב צמוד עימם, אנחנו מחכים בקוצר רוח לחזרה לשגרה כי החבר'ה שלנו רעבים מאוד ורוצים לחזור כדי להשיג את המטרות שלנו".
מה המסר שאתם מעוניינים להעביר לציבור הרחב?
"המסר הוא ששחקן חירש לא נופל משחקן שומע ואפילו יש לו יתרון- שהוא מרוכז יותר במגרש ונטול מרעשים מסביב. אני תמיד מחדיר לשחקנים חירשים שהם שווים לשחקנים שומעים ונותן להם את ההרגשה הזו. הקבוצה שלנו עומדת שווה בשווה כבר 5 שנים בליגה הראשונה בה כל שחקני הקבוצות אינם חירשים ולפני שנה אף סיימנו במקום הרביעי. השנה אני מאמין שההישג יהיה יותר גבוה אם הליגה תתחדש ולא תופסק לגמרי, כרגע אנחנו במקום השני בטבלה."
מה השאיפות שלכם לעתיד?
"לקחת אליפות בליגת כדורגל האולמות של ההתאחדות לכדורגל ולהיות הקבוצה הראשונה שהיא קבוצה חירשת שעושה זאת. לייצג את המדינה במוקדמות ליגת האלופות לכדורגל אולמות מול שחקנים שומעים ובתקווה להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות. בליגת כדורגל האולמות לחירשים המטרה היא לקחת דאבל ולזכות בפעם השלישית באליפות אירופה שתיערך בליסבון."
עומד בשער
בין הקורות של קבוצת "דולפיני אשדוד", עומד שפיר חפיף, שגם הוא חירש, ולמרות זאת משחק כשוער הראשון של נבחרת ישראל בכדורגל אולמות של ההתאחדות לכדורגל, נבחרת בה כל השחקנים שומעים. חפיף הוא השחקן החירש הראשון בהיסטוריה שהצליח להגיע למעמד הזה.
שפיר, ספר קצת על ההרגשה להיות חלק מהדבר הגדול הזה שנקרא "דולפיני אשדוד", וכמובן איך זה להיות שוער נבחרת ישראל.
"להיות השוער הראשון של נבחרת ישראל בכדורגל אולמות זה כבוד אדיר, זו היסטוריה שאני הספורטאי החירש הראשון שהגיע לנבחרת הזו, מעמד מרגש ועוצמתי, אני חש עד היום גאווה עצומה בכך שאני מייצג את מדינת ישראל ואת קהילת החרשים שממנה הגעתי, התפתחתי למעמד הזה בזכות ההנהלה של דולפיני אשדוד, שדחפה אותי להישגים ותמכה בי בכל רגע שהייתי צריך ובזכות העבודה הקשה שהשקעתי. בנוסף לנבחרת ישראל אני משחק בשתי ליגות עם דולפיני אשדוד, ליגת החירשים וליגת ההתאחדות לכדורגל בה שחקני היריבות שומעים. טוב לי לשחק בעולם של החרשים, כי זאת התקשורת, הזהות שאני משתייך אליה. אך בליגת השומעים שהיא הליגה המקצועית לעומת ליגת החירשים, יש שחקנים חירשים כמוני אשר משתלבים בליגה ומשחקים בה, אנחנו משחקים יחד בדולפיני אשדוד שבה השתלבו איתנו גם שחקנים שומעים שמשחקים איתנו בליגת ההתאחדות לכדורגל. לאור המצב עם הקורונה, כל הליגות והאימונים הוקפאו, קשה מאוד להתרגל לשגרה חדשה שבה
אין את הספורט, ההתרגשות והאדרנלין, זה חסר לי מאוד והשעמום הוא גדול, אך אני שומר על כושר כי זו האחריות של ספורטאי כלפי עצמו, כלפי קבוצתו וכלפי הנבחרת של מדינתו."
השוער שפיר חפיף. צילום: דורון חפיף
