מצוידת בקלרינט ותווים, נערה אשדודית אחת גרמה למדינה שלמה להתאהב בה

בגילה הצעיר מיכל יופדוב מספיקה לעשות הרבה. כספורטאית, מוזיקאית ודוגמנית, קשה להאמין שרק לאחרונה היא נעשתה בת 15. בין כל העיסוקים האלה היא גם מוצאת זמן להתנדב עם אוכלוסיית הקשישים בעיר, להם יש מקום מיוחד בליבה. בימי הקורונה מיכל מצאה זמן פנוי וביוזמה יוצאת דופן החליטה לבקר מחוץ לבית האבות "נווה שבא" בו היא מתנדבת דרך קבע, בכדי לנגן לשמח ולעלות את רוחם של הדיירים.  

מיכל, הלומדת בכיתה ט' במקיף עירוני ד', היא כאמור מוסיקאית מוכשרת המנגנת על קלרינט, ולומדת בקונסרבטוריון אקדמא הפועל בעיר מעל 50 שנה. היוזמה המרגשת שלה שימחה את כל מי שראה אותה, כשהיא מנגנת ברחוב לדיירים שיצאו בשמחה למרפסות להנות מרגע של נחת ומוסיקה טהורה בימים קשים אלה. הסרטון בו היא מנגנת ברחוב הועלה לעמוד הפייסבוק של הקונסרבטוריון ומאז צבר תשומת לב ותגובות רבות.  

"אני מתנדבת בבתי אבות בעיר עוד מאז שאני בת 10, בניהם נווה שבא, בין בתי האבות הבודדים היחידים שיש באשדוד." מספרת מיכל על הקשר המיוחד של עם הקשישים. " למשל בחג הפורים ביקרתי שם וחילקתי מוצרים לדיירים.  אני מרגישה מאוד מחוברת לקהילה המבוגרת ומרוגשת מהם. הם עשו המון למען כולנו בישראל וזה משהו קטן שאני יכולה לעשות עבורם ובגלל המצב חשבתי ללכת לשמח אותם". 

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

"להגיד את האמת לא צפיתי שזה יקרה, ממש לא ידעתי שזה הולך להיות ככה." מספרת מיכל על התגלגלות האירועים הלא צפויה וההזדמנות שנפלה בקרבה. "קודם כל, לא חשבתי שהמעשה הקטן הזה יתפוס כל כך הרבה תאוצה. בכל זאת, כל אחד יכול להתנדב. איך יש כל כך הרבה רעש על משהו קטן שעישיתי? זה ממש לא מובן מאליו והיה מאוד מפתיע עבורי". על ההשתתפות בטקס המרכזי של משרד החינוך מספרת מיכל: "זה היה מאוד מרגש קיבלתי הרבה תגובות חיוביות, אפילו מאנשים שאני לא מכירה". 

לצפייה בטקס, ישירות לקטע בו מנגנת מיכל את מנגינת השיר "הליכה לקיסרה":

מיכל עצמה, ללא ספק גם מאוד מחוברת לזיכרון ניצולי השואה וסיפורם. בשנה האחרונה אף נסע יחד עם אביה יובל (ולרי) יופדוב לבקר בקהילת יהודי העיר הומייל (גומל בהגיה רוסית). הקהילה שאביה הנהיג לפני שעלה לארץ, ושממנה ברחו בזמן מלחמת העולם השניה סבה וסבתה בהיותם ילדים. מיכל מספרת כי הסבא פליקס, ברח לקזחסטן כשהוא מכלכל לבדו את אימו ושני אחיו לאחר שאביו מת בשירותו בצבא האדום עוד בראשית המלחמה וקברו לעולם נמצא. "פשוט החלטתי לטוס עם אבא שלי, טיול שורשים ועל הדרך להתנדב בקהילה שם." מספרת מיכל על הביקור במולדת אביה "בקהילה נורא התרגשו, סיפרתי להם על המדינה ופגשתי אנשים מכל הגילאים שחולמים לעלות לארץ". 

יש לציין, שביום השואה האחרון מיכל היא לא היחידה מקונסרבטוריון אקדמא שהופיע בפני קשישים וניצולי שואה. חבריה הבוגרים ממנה לקבוצה, שון לייקין ויוני רזניקוב שני חצוצרנים, השתתפו בשלישי האחרון בטקס יום השואה במרכז הסיעודי-שיקומי בית הדר, בנוכחות ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי. כאשר חלק מהמאושפזים במקום הם בעצם ניצולי שואה. "אחד היעדים שלנו בקונסרבטוריון הוא תרומה לקהילה". מסבירה יאנינה קודליק, מנהלת הקונסרבטוריון אקדמא. "התלמידים מגיעים לאירועים שונים לנגן ולהופיע בפני הציבור, זה יכול להיות אירוע עירוני, בין עירוני, פתיחת גלריה או פסטיבל. כחלק מזה יש לנו גם הסכם עם בית הדר לפיו אנחנו שולחים אחת לחודש קבוצה לשמח את המאושפזים במחלקה. בגלל המצב כרגע, לא יצא לנו להגיע בזמן האחרון, אבל שפנו אלי מבית הדר וביקשו שנשתתף בטקס יום השואה כמובן שאמרתי שבשמחה".  

תלמידי קונסרבטוריון אקדמא לצד ראש העיר לסרי בטקס יוזם הזיכרון לשואה בבית הדר. צילום: זוריק אקשטיין

"קיבלנו תגובות חמות והתלמידים זכו לשבחים רבים." מוסיפה קודליק "התלמידים ניגנו לקהל את שירת התקווה ועוד קטע מיוחד שהם היכנו ליום השואה.  זה למעשה הזדמנות לעזור לאנשים שנמצאים כרגע במצוקה וזקוקים לרגעי נחת ושיראו להם שלא שכחו אותם. התלמידים שלנו הביעו ממש רצון גדול לתרום, הם מרגישים שזה המקום להראותאת היכולות שלהם וכל העבודה הקשה לא היתה סתם, אלא יכולת לתת לאחר בחזרה".