הנה אנחנו לאחר הקמת ממשלת קורונה 2020, הממשלה הכי מנופחת בעולם, כשהתיק האחרון שהמתין לאיוש הוא תיק החינוך. כמה עצוב שתיק שאמור להיות היהלום שבכתר המדינה ושעל פיו תצמח האומה בהובלת בניה ובנותיה, נותר זרוק בצד בתור ברירת מחדל.
הבחירות בחיינו הם החלטה. מה נעשה בגורלנו האישי ובגורלנו כעם, מה ההשקפות שלנו וכיצד הן מעצבות את מהלך חיינו וחיי ילדינו.
בחרתי להינשא בגיל 34. בחרתי להוליד ברצף 4 ילדים, כשהאחד מהם ילד עם “תסמותק” (תסמונת-דאון), בחרתי שהוא יתחנך במסגרת “רגילה” ולא “מיוחדת”.
בחרתי להפוך את הקערה על פיה, להפוך את הפירמידה החברתית-חינוכית ולשלב את הילדים בחיי ובדרכי נועם, בני היקר. על מנת לשנות עולם ועל מנת להתוות דרך צריכה להיות אמונה, אהבה ומקצוענות תוך למידה אינסופית ויצירתיות בחשיבה. כל סל התכונות האלה הוא צידה לכל דרך בה נרצה ללכת ולא משנה מיהו הילד/ה, מהו הנושא ואל מול מי אנחנו עומדים. הדבר הנוסף ההכרחי הוא התשוקה להוביל לפריצת דרך חדשה.
כל פעם מחדש כשמתפלאים שבני “המיוחד” הוא בחינוך “הרגיל”, אני מחייכת לעצמי ועם זאת מבינה שהדרך להשרשה של הרעיון ארוכה – התפיסה שכל ילד זכאי להיות במערכת החינוך בסביבת מגוריו יחד עם חבריו וחברותיו לשכונה גם אם הוא ילד מיוחד.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
ובכלל מדוע לאפיין אותו כ”מיוחד”, ומה זה אומר לגבי האחרים – שלהם אין ייחוד משל עצמם? הרי ברור שהתשובה היא שלילית, וכל אחד ואחת מילדי הגן “הרגיל” היושבים ומשחקים עימו, הם ילדים וילדות מעלפים בייחודם, מרגשים בתבונתם ובאנרגיה המתפרצת מהם בחן כל כך קסום.
ומדוע כל זה מתקשר אצלי למערכת הבחירות האחרונה? מקרה משרד החינוך ומערכת החינוך כולה, אשר “זכו” להיות יתומים בעת מחטפי והמצאת המשרדים והתיקים, הוכיח פעם נוספת כי אף אחד/ת לא רצה את התיק הזה. תרתי משמע. בדיוק כפי שבני וחבריו לא עניינו מקום המדינה, החינוך בכלל והמיוחד בפרט הוא אינו משהו שנתפס בעיני נבחרי הציבור לחשוב במעלה, כלומר אנחנו וילדינו לא ממש בראש מעייניהם.
מדוע אני בוחרת לעסוק בזה היום? כי הבחירה הייתה בידינו. רק לא ידענו מה יעשו עימה. ומנגד הבחירה האישית על חיינו ועל חיי ילדינו עדיין נמצאת באמתחתנו, ומנקודת מבט זו ראיתי לנכון להוביל שיח ופעולות חדשות הן מבחינה ציבורית, חברתית, רפואית והן מבחינה ערכית לגבי ילדי “תסמותק”. הבנתי שיש בורות עמוקים של חסך במידע וידע אודות תסמונת-דאון, שאותן עלי למלא.
קראתי את המפה מרגע לידתו של נעמיקו בשנת 2012, הבנתי שעלי להיות בקיאה וללמוד כל הזמן, מה קיים ומה צריך להמציא, כי הוא לא נברא עדיין. ממקום של יצירתיות וידע אנחנו יכולים להזיז הרים, להקים ממלכות חדשות ולבנות עולם שלם חדש עם עתיד טוב יותר, ולא משנה מה הנושא אלא מה העיקר – אותו אני מבקשת לקדם.
בחירה היא עניין משמעותי. לבחור שבי נמצא הכוח להחליט על חיי ועל חיי אחרים. בחירה היא דבר מהותי, בתנאי שנעשה אותה בצורה מושכלת ונפעל לאורה. כל פעם כשאני מגיעה לצומת דרכים בחשיבה, אני פועלת בזהירות תוך בחינת צדדים רבים, ומשם יוצאת לפעולה לפי תטת”ת שבניתי לעצמי ופירושו: תכנון, טכני, תוכני ותיעוד.
טאיה ונועם בגן בשנה שעברה. צילום: פרטי
כל דבר שבחרתי, אני מתכננת את צעדי ההמשך תוך חשיבה תוצאתית, מה אני רוצה לראות בסוף התהליך. לאחר מכן אני חושבת על הצד הטכני: מי האנשים שעימם ארצה להוביל את המהלך, ואיזה ציוד אני אצטרך לשם כך פיזיים ורוחניים. משם אני כותבת את התכנים בהם ארצה לעסוק לתכנית עבודה סדורה שבועית/חודשית/שנתית, ומשם שלב התיעוד והבקרה של כל המהלכים. זה מבנה שבחרתי לעבוד לאורו. זו הבחירה שלי כיצד למסד ולקדם תהליכים למען בני, חבריו, חברותיו, התינוקות ומשפחות “תסמותק” ולמען החברה כולה.
כך בעצם נולדה עמותת “תסמותק” בזכות לידת בני היקר. העמותה הנותנת מענה מיידי ליולדת, מלווה אותה ומעצימה את זכותה להיות אם גאה בישראל תוך קידום זכויות סוציאליות, חנוכיות וחברתיות מתוך מקום גאה ומהנה.
בחירות 2020 הכשירו אותנו להבין, שכל מה שחשוב לנו לא בהכרח חשוב לאחרים, ודייק אותנו להבנה, שאם לא נבחר בחיינו את מטרותינו ונפעל לקידומן – נישאר מאחור.
***
הכותבת היא מדריכה ומרצה במשרד החינוך, מייסדת עמותת “תסמותק”
