כשנתיים נמשכו עבודות השימור והפיתוח על מצודת אשדוד ים, אחד מסמליה ההיסטוריים ויקרי ערך של העיר. כעת, לקראת סיום הפרויקט ופתיחת האתר לקהל, השתנו פניו. יש הסבורים לטובה ויש שרואים פה בעיקר קלקול והחמצה.
מהפן של העתיקות יש כמה אלמנטים שנעלמו או נהרסו או כוסו: בארות שנסתמו, רצפה שהוגבהה ומסתירה חלקים מהקשתות ומבנה הקדום, חלק מקיר שנפרץ כדי להתקין שביל גישה למבקרים ומפתן עשוי שיש שרוצף.
במהלך העבודות הוחלט על ידי רשות העתיקות להסיר את אותו חלק מהקיר בצד המזרחי שנבנה בתקופה הצלבנית, כ-500 שנה לאחר הקמת המצודה.
לפני. במרכז: קטע הקיר המזרחי המאוחר-הצלבני שפורק. צילום: ד"ר אבישי טייכר
אחרי. קטע הקיר הצלבני פורק ובמקומו הוסדר שבל הולכי רגל. מפתן השיש כוסה במרצפות ורק מציץ בקושי. צילום: אסף ליבוביץ'
ברשות העתיקות נענו לאתגר והפגישו את כתב “כאן דרום” עם ארכיאולוג מחוז אשקלון, סער גנור.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
“במחשבה הראשונית של החוקרים, האמנו שבצד המזרחי של המצודה היה קיים חפיר”, מסביר גנור. “אבל לאחר שהתחלנו את הפרויקט עשינו בצורה ממוקדת בדיקה ארכיאולוגית מה קורה בפתח של המצודה, היכן שעמד הקיר. התחלנו לחפור וגילנו שבעצם יש לנו את סף הכניסה המקורי של המצודה”.
תגלית מפתיעה: מפתן השיש בכניסה המזרחית למצודה שהתגלה עם פירוק הקיר. עכשיו הוא מכוסה. צילום: דור גפני.
“הסף הוא למעשה עמוד שיש שהבנאים של המצודה הביאו משרידים מהתקופות הקדומות יותר והציבו כמעצור לדלת המצודה. ברגע שהבנו את זה הבנו שהכניסה המקורית היא לא כפי שחשבנו, שלא היה גשר עץ מעל תעלה, אלא בעצם מדובר פה בכניסה ישירה, ממש בתוואי שאנחנו הולכים בו עכשיו. אז שינינו את התכנית, הבנו שלעשות גשר שלא היה קיים בתקופות הקודמות זה מגוחך, ורצינו להכניס את הקהל כמו שנכנסו דרכה בעבר”.
אבל תראה הוא מכוסה במרצפות וטיפה מבצבץ.
“אומנם הוא טיפה כוסה על ידי מרצפות, אבל כרגע המפתן עומד באתרו, ככה מצאנו אותו, לא נגענו בו, לא העלינו ולא הורדנו, זה המקום בו הוא נמצא, והוא לא נפגע.
“אנחנו מרוויחים פה שני דברים, ראשית, איתרנו את הנקודה הספציפית והנכונה של היכן שנכנסו למצודה. שנית, אנחנו רוצים לאפשר לכל עם ישראל לבקר פה, ועם ישראל זה לא רק חבר’ה צעירים, זה גם אנשים שקשה להם ללכת או בכיסאות גלגלים. היום לא מייצרים פרויקט חדש שהוא לא מונגש לנכים, וזאת הייתה חלק מהמטרה שלנו”.
באשר לחלק הקיר החסר, גנור מבהיר כי למעשה ההחלטה להסירו נבעה מהצורך לאפשר את אותה כניסה אותנטית שנמצאה למצודה במהלך העבודות. כמו כן, הקיר החדש מבחינה היסטורית נבנה מאבני המצודה עצמה, שנפלו לפני בואם של הצלבנים, אותן אבנים שימשו את הארכאולוגים כעת בעבודות השימור.
“בשלביה האחרונים של המצודה היה שלב צלבני,” מסביר גנור, “הצלבנים הסתגרו בתוך עצמם והם למעשה לא השתמשו בכניסה המקורית של המצודה. ההחלטה הארכאולוגית שלנו הייתה לחפור את הקיר בצורה מסודרת. הבנו מדעית מה קרה שם וקיבלנו החלטה מושכלת להוריד את הקיר. הקיר היה עשוי אבני בניה שבתקופה הצלבנית נלקחו מהאבנים שפורקו מתוך המצודה, אותן אבנים הוחזרו ושימשו אותנו לשימור של אלמנטים אחרים בתוך המצודה, הוחזרה עטרה ליושנה”.
גנור ליווה את עבודות השימור והשחזור של המצודה, בעיניו מדובר בפרויקט מוצלח, שבלעדיו גורל האתר היה בכי רע.
מה עם הבארות בחצר המצודה? היו ונעלמו. יש רק עיגול של אבנים שחורות.
“מדובר בבאר בעומק של 4 מטרים, הבאר במקור הייתה גבוהה אך היא לא שרדה את פגעי הזמן. המתגוררים פה השתמשו בה בכדי לשאוב את מי התהום המתוקים שנמצאים מעל המים המלוחים. לפני פחות מעשור אוניברסיטת חיפה חפרה וחקרה את הבאר. לאחר שהמחקר הסתיים התבקשנו לשמר אותה, שמנו פה סבכת ברזל, שלצערי הרב נפרצה מהר, היא עברה ונדליזם וניסו לעקור אותה מהמקום, וזה היווה סכנה בטיחותית, שאני מניח שכל אשדודי זוכר. הפתרון כרגע גם ממחיש שישנה באר מצד אחד ומצד שני מאפשר להסיר סכנה מהמקום על ידי מילוי הבאר.
אחרי. הבאר הסתומה מסומנת באבני מילוי שחורות. צילום: אסף ליבוביץ'
“החומר איתו מילאנו את הבאר הוא אבני טוף, אם נמלא הכל בחול אף אחד באמת לא ירגיש שיש פתח. כשאתה שם טוף שחור, כולם מבינים שיש פה פתח. אין פה דרמה שהיא בלתי הפיכה”.
אנחנו רואים שהחלק הדרומי במצודה יחסית גבוה יותר, ונראה שיש חלקים שנקברו מתחת לחומר המילוי. למה לא נחשף יותר מההיסטוריה של המצודה?
“בצד הדרומי יש לנו בעיה מובנית, החול מכסה את המצודה מכיוון דרום לצפון. זו נקודה מאוד בעייתית בפיתוח, אם אתה משקיע מאמצים כה רבים ובסופו של דבר החול מכסה הכל אז יצא ששכרך בהפסדך ובעצם לא עשית כלום. על מנת להתגבר על הבעיה הגבהנו את הקיר הדרומי, כשחוקי האתיקה השימורית קובעים שאתה יכול להגביה קירות עד מקסימום הגובה שבו הם נמצאו, כך שהגבהנו את זה כמה שצריך על מנת למנוע מחול לזלוג פנימה”.
“הדבר השני שעשינו, כל השטח הדרומי, הוא למעשה יציקה של חומר רך שאפשר לגרד בקלות, ושיישר את המפלס שמאפשר גם הצגה וגם ניקוי פשוט של החול שנכנס, וגם מאפיין את האלמנטים של תכנית המצודה שהייתה למעשה שורות של חדרים סדורים סביב חצר מרכזית. החומר הזה לא ממש מפריע ומשמר את האתר לדורות הבאים. במכה של פטיש או מקוש אחד אפשר לפרק את המשטח הזה כי הוא הפיך וקל להסרה”.
יש כוונה להוסיף הדמיה שתמחיש כיצד נראתה המצודה העתיקה בשלמותה כשהוקמה?
“על התצפית צריך להיות שלט נוסף עם הדמיה של המצודה מהזמן שהיתה בנויה, שכל מי שיעמדו על המרפסת תהיה לו תמונה להשוואה. מעבר לזה אני יודע שמתוכנן בהמשך מופע אור קולי וסיורים. רשות העתיקות היום במגמה שהיא רוצה להנציח את ערי העתיקות בתוך הערים הבנויות”.
לפני. הצד הדרומי של המצודה והקשתות לאחר חפירות. צילום ישראל דיין (1999)
אחרי: חומר מילוי ""קבר" חלק מהמבנה העמוק. צילום: אסף ליבוביץ'
יש כאלה שטוענים שיש חלקים במצודה שהוסרו או נקברו כדי לאפשר רחבה להופעות ואירועים.
“שום דבר לא הוסר מהמצודה, אף אבן לא זזה, למעט הקיר שבצד המזרחי שהוסר כמו שהסברתי, שום דבר לא הוזז ממקומו. נהפוך הוא, האבנים הוחזרו לקירות. הן נפלו ונמצאו, על אף שחלק מהאבנים לא נמצאו. צריך להבין, אתרי עתיקות לא יכולים לעמוד בשממה כזו במהלך עשרות שנים ולצפות שהם יישארו כחוויה כפי שאנו זוכרים אותם משנות נעורינו”.
“הסיטואציה היום באתרי עתיקות היא שאם הם לא מטופלים ומתוחזקים על בסיס שנתי הם נדונים לכליה. ודאי שכשאנחנו נמצאים 20 מטר מהים, כולנו מכירים את הבלייה של הים התיכון ומה היא מעוללת לאבנים. אם תשים לב תראה שאנחנו חיזקנו את המצב הקיים, לא הוספנו מגדלים או מבנים חדשים כי יש גם אתיקה שימורית.
במידה ולא תהיה תחזוקה משמעותית, כמו שסיכמנו עם העירייה, אז גם המצב קיים יתחיל להתבלות. אין מה לעשות, וזה אחת הסיבות שאנחנו ברשות מאוד שמחים שעשו את הפרויקט, ברגע שמתממשים במקום והופכים אותו למונגש ומנהלים אותו יש בעל בית, כל עוד שזה היה מקום מוזנח אף אחד לא טיפל בו”.
סער גנור. התמונה באדיבות המצולם
יש כאלה שטוענים שחלק מהעבודות לא הסתיימו, ישנן אבנים רופפות או עזובות שיכולות להתמוטט.
"אני לא רואה את הדברים ככה, אני רואה את המצודה כפרויקט גמור. מצד שני כמובן שכמו כל אתר ארכאולוגי הוא דורש תחזוקה שנתית, וזה מה שיקרה פה. האתר מתוחזק ומתופעל על ידי עיריית אשדוד, בעוד ראשות העתיקות היא גורם מקצועי. אנחנו מגיעים אחת לתקופה, מנתרים בעיות ומבצעים תיקונים נקודתיים שנגמרים באמת עקב כניסת קהל.
"האופציה השניה היא שקהל לא כינס. אז אני חושב שמבין האופציות עדיף הדברים יהיו מסודרים, להביא אותם למצב של מניעת סכנה, שזהו המצב הנתון כרגע, ואחר כך כמובן מתקנים מה שצריך במשך השנה, כלומר למקום הזה יש בעל בעיית, אנחנו גורם מקצועי שפותר את הבעיות השימוריות".
מה באשר לחלקים החבויים מסביב למצודה, כמו החלק לצד הכניסה בפינה הדרום מזרחית, מדוע הם לא טופלו גם?
"מצודת אשדוד ים היא רק חלק מתוך קומפלקס אדיר של עיר שנקראה אשדוד ים, "אזוטוס פאראליוס". העיר הזו התחילה עוד הרבה קודם בניית המצודה, בתקופות הרומאית והביזנטית. צריך לדמיין את העיר הזו כעיר ענקית, שיש בה מגורים, מבניים ציבור, ואזורים רחבים מאוד כולל רחבות עמודים, מזרקות, ומה עוד. המצודה הוקמה על העיר, מכיוון שבאזור הזה יש מחסור באבני בניה, בעת העתיקה, כל תקופה לקחה והשתמשה באני הבנייה של התקופה שקדמה לה".
"מה שרואים מחוץ לכניסת המצודה זאת ההתחלה של השרידים המונומנטליים של אשדוד ים. הפארק האקולוגי, שהוא שטח העתיקות המשמעותי ביותר של אשדוד המודרנית היום. אני מקווה שבעתיד ירימו את הכפפה ויתחילו לחשוף את העיר העתיקה. אני חושב שאם יעשו כך יזכו גם בשרידים מדהימים ולגם הבין את ההיסטוריה הגדולה של אשדוד.
"זו הסיבה שהשארנו את החלק המזרחי של המצודה בצורה כזו, שהוא רק מראה זאת. הוא לא פתוח לציבור מהסיבה הפשוטה שצריך לחפור את כל השטח, וזה יצטרך לחכות כנראה לפרויקט גדול יותר. אני חושב שלא משנה איפה נחפור בין חוף המצודה לחוף באר שבע, נמצא שרידים מאוד משמעותיים מאותן תקופות".
לעומת גנור הרי שישראל דיין תושב שרואה עצמו כאוהב המצודה ונאמנה מסתכל על הדברים בצורה אחרת: “לפני 20 שנה צילמתי את האתר, ורואים איך הוא נראה. הם חפרו יפה מאוד ורואים את העומק של כל המבנים והקשתות. מאז הזניחו את המקום, הטבע עשה את שלו והחולות כיסו את זה שוב.
"זה ממש צרם לי לראות שבעבודות השימור כיסו גם את זה ויישרו את הכל", אומר דיין. "אני מצטער עד עכשיו שלא עלה לי הרעיון להקים קבוצת מחאה, עוד שהתחיל הפרויקט, ממש מכה על חטא”.
באשר להשלמת עבודות הפיתוח, מהחברה לתיירות אשדוד נמסר כי החיבור לחשמל רשת צפוי להסתיים עד סוף השבוע הבא, ואילו הקמת השירותים הקבועים צפויה עד 15.7. הפעולות החינוכיות וההדרכה באתר מתוכננות להתחיל ב-20.7. ביצוע המופע האור קולי נמצא כרגע במכרז והאטרקציה עתידה לפעול בטווח של עד חודשיים או שלושה.
