רחל הנביאה

רחל שמואלי היא האישה שנושאת על כתפיה את הקמתו בפועל של בית החולים באשדוד. היא פה, בדיונות, עוד לפני שהונחה אפילו אבן אחת. היא כאן מאז בשמש הקופחת ובימי הסערה. הוטל עליה להיות מנכ”לית בית החולים עוד כשלא היה במקום דבר וחצי דבר. היא רצה ממקום למקום, מחושבת אך חסרת מנוחה, כדי שהכול יתקתק לפי השעון.
רחל הנביאה
שמואלי היא זו שאחראית להתחייבות, עוד בשלב מוקדם בבנייה, לכך שבית החולים ייפתח באביב 2017. זה היה סיכון לא קטן להתחייב לדבר כזה, בעיקר במציאות הישראלית מרובת הביורוקרטיות מצד אחד וההפתעות והבלת”מים מצד אחר. אך היא עשתה זאת בגדול.
לפי קורות החיים של עו״ד שמואלי אפשר לחשוב שמדובר בכמה אנשים שונים, אבל לא. שמואלי היא גם מוסמכת במשפטים ובמנהל עסקים למנהלים וגם חברת מועצת המנהלים של מכבי שירותי בריאות, לשעבר סמנכ”לית בכירה ברשת אסותא מרכזים רפואיים ומנהלת המחלקה המשפטית במכבי שירותי בריאות. וזה עוד לא הכול.
אם תשאלו אותה, היא תאמר לכם: “אני מאמינה בניהול נשי ובצורך לקדם שוויון מגדרי. אני פועלת מתוך נחישות, משימתיות ונתינה. אוהבת את מה שאני עושה ומתרגשת: אני מסתכלת סביבי ומבינה שפה, ממש פה, הולכים להציל חיים”.
בריאיון שנערך עמה שבוע בדיוק לאחר פתיחת בית החולים שמואלי, שמלווה את הקמת המרכז הרפואי אסותא אשדוד כמעט מלפני הולדתו, מספקת לנו הצצה אישית נדירה בתור מי שמאוד מעורבת בעשייה האינטנסיבית, אך פחות נחשפה תקשורתית.
“כל חיי גדלתי, ועודני גרה, במושב משמר השבעה, יש לי שלושה ילדים וחמישה נכדים”, אומרת שמואלי. “במקצועי אני עורכת דין ועשיתי הסבה לניהול, תואר שני במנהל עסקים ומשפטים. את הפרויקט אני מלווה מהשנייה הראשונה, כלומר מאז שנת 2011 אני חלק מההקמה של בית החולים באשדוד. זה פרויקט גדול מהחיים. כל הזמן אנחנו חוזרים ואומרים: 40 שנה לא בנו בית חולים ציבורי חדש במדינת ישראל; וזה כבר נהיה משפט שחוק, אבל הוא לא שחוק בכלל כי המשמעות שלו היא כפולה. ראשית, זו הזדמנות לעשות משהו ייחודי ויוצא דופן, חדשני. והצד השני הוא שאין הרבה ממי ללמוד. רשת אסותא מנוסה וגדולה, אבל בכל זאת זה בית חולים קצת שונה, מדובר בבית חולים ציבורי מלא”.
נסי לשחזר: היום הראשון שאת מגיעה למקום, באמצע דיונת חול. האמנת שכאן יקום בית חולים?
“כן, כן, אני זוכרת את היום הראשון שהגעתי, ובאמת ראינו דיונה ענקית. אמרו לי שבלילות היו שם אוהלים וטרקטורונים, אמרו לי גם שזו דיונה מאוד אהובה בעיר אשדוד, ואני חייבת להגיד שהסתכלתי, ולא, לא האמנתי. ויש לי תזכורת היום, אנחנו מוקפים בדיונות האלה. אני רק צריכה להסתכל דרך החלון, ואני רואה את הדיונה השכנה. שם התחלנו, וחפרנו לא מעט. חלק החזרנו כי זה בניין ירוק”.

דר יחיאל לסרי ועו"ד רחל שמואלי בפתיחת בית החולים.צילום:אורי קריספין

יש חוויה שזכורה לך במיוחד מתחילת הדרך?
“אם אני מנסה לבנות אבני דרך של התרגשות, אז אחד מהדברים שהכי ריגשו אותי זה היום הראשון שהגיע דחפור ועליתי עליו, לא הסכמתי לוותר. זה היה תענוג. אני מושבניקית, אז זה דיבר אלי מאוד. היה טקס שבו היו גשמי ברכה, וזו הייתה הפעם הראשונה שהתכנסנו לשוחח על מה עתיד להיות פה. דבר נוסף שנחרט בזיכרוני הוא נטיעת עץ הזית הראשון. עצים זה משהו חי, והרגשתי שפעם ראשונה אנחנו מכניסים חיים לבית החולים. התרגשתי מאוד”.
השיא עוד לפנינו
בין חדוות השמחה וגיל העשייה שמואלי מבקשת להסביר ולחדד כי המשימה לא הייתה פשוטה. “בית חולים הוא חיה מורכבת לבנייה. בניין של בית חולים הוא הבניין הכי מורכב, כי יש פה מערכות של גזים, מיזוג אוויר וחשמל. בית החולים ממוגן, כך שאפשר להמשיך לעבוד בו בשעת מלחמה. ולצד כל זה, מדובר בבית חולים ירוק. כל אלה מביאים למורכבות אדירה. אם מישהו היה נושא עיניים לשמים – ובמקרה שלנו לתקרה – בתחילת הפרויקט, הוא היה מבין עד כמה המערכות כאן מורכבות. הצוותים ישבו שעות רבות בכדי לתכנן לפרטי פרטים כל דבר שיש לקחת בחשבון, החל ממיקום הפונקציות והיחידות השונות ועד מספר השקעים ומערכות האספקה בכל חדר. משקל מיוחד ניתן להחלטה היכן ימוקם החלק הממוגן של בית החולים הנמצא בטווח הטילים”.
לא התייאשת באיזה שהוא שלב מהמורכבות הזאת?
“לא. קודם כול למדתי הרבה, ובעיקר למדתי שעוד לא למדתי הכול”.
לא היו רגעי קושי או משבר?
“קשיים יש כל הזמן ומשברים גם. אבל אותי לימדו כי אין דבר כזה פרויקט בלי משברים, והחוכמה היא להתמודד איתם. והיו תקלות, מובן שהיו. גם עכשיו כשנכנסנו אני שומעת מאנשים: חסר פה וחסר שם. זה תהליך טבעי, מתחילים לעבור ורואים איפה צריך לתקן ומתקנים מיד”.
התחייבת מראש על פתיחה בסוף מאי 2017. איך הצלחת?
“שם המשחק הוא הרבה מאוד נחישות. יש פה עשרות קבלנים וחברות ניהול, התחושה הייתה שכולנו חולקים יחד משימה ונרתמים למענה. היו ימים שעבדו פה 700 פועלים בכל הקומות, עבודה אינטנסיבית. לא לוותר לרגע, להבין שמגשימים פה חלומות, זו הזדמנות נדירה, וכולם מרגישים את תחושת השליחות”.
את מגדירה את הקמת בית החולים באשדוד כפרויקט חייך?
“זה הפרויקט הכי גדול של חיי, אין בכלל ספק. זה הפרויקט הכי משמעותי בחיי, משהו של פעם בחיים. הזדמנות להרגיש את התחושה שעושים היסטוריה, פשוט עושים היסטוריה. ביום-יום אני לא חושבת על זה, אבל אם יש לי איזה עשר שניות לשבת, פתאום אני אומרת, ‘רגע, פה הולכים להציל חיים. פה הולכים להביא תינוקות לעולם, לתת מרפא’. הפרויקט הזה לא היה מצליח לקרום עור וגידים בלי ועדות ההיגוי שהובילו אותו בראשותו של פרופ' שוקי שמר ודירקטוריון אסותא מרכזים רפואיים”.
אז עברת את השיא. בית החולים נפתח. מה האתגר הבא?
“השיא עוד לפנינו, אנחנו פותחים באופן הדרגתי. והאתגר הבא הוא להמשיך לעשות היסטוריה כך או כך. התפקיד שלי מעתה הוא לסיים את הבינוי וכל החלק התפעולי, ויש עוד מה לעשות. והעתיד יגיד איך אנחנו מתקדמים. בתחושת העולם שלי בגלגול הזה כבר עשיתי איזו שהיא היסטוריה קטנה משלי”.
את מעורבת בקליטת כוח אדם? כמה אחיות ורופאים כבר קלטתם?
“מעל ל-300 אחים ואחיות ועשרות רופאים. כיום, למעט מחלקה אחת, כל תפקידי מנהלי המחלקות בבית החולים אוישו. מגייסים מתמחים ורופאים כל העת. כולם כל כך נקשרים לפרויקט ומרגישים שהם חלק ממשהו גדול שמחבר בין כל אנשי הצוות”. 