אני שומעת דיונים רבים סביב התאמתו של שר החינוך לתפקידו הרם. לא אחת ישנן תהיות, כיצד מצניחים אדם זה או אחר מנבחרי הציבור, כשאין בתרמילו אפילו יום אחד בתוך מערכת החינוך ולו בתפקיד זוטר. ישנה תרעומת רבה על תחלופה רבה ומהירה של שרים בכלל וחינוך בפרט, כשהשאלה, כיצד דמות שלא צמחה ממערכת החינוך מסוגלת להוביל ולהתוות את הדרך לילדי ישראל מעסיקה רבים.
אני מודה שבתחילה גם לי היו הדברים צורמים מאוד, אולם עם השנים דבר זה השתנה ללא היכר. היום אני טוענת שבמערכת החינוך צריך ואף מומלץ להכניס אנשים מתחומים מגוונים. כן, כפי שאנו מבקשות לראות את בנינו ובנותינו מגוונים בעשייתם. כן, לאפשר לא/נשים מתחומים עדכניים אחרים להיכנס למערכת באומץ רב ולהצליח להתבונן עליה מזוויות אחרות לבקר בה ואותה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
הרי לכולנו ברור שמערכת החינוך בישראל אינה תואמת את גיל המאה 21. הרי כולם מלינים כי היא ארכאית, מיושנת שאינה מתכתבת עם שנות ה-3000 מי מדבר כבר על המאה הזו? מדוע אם כן כשאישיות שאינה מתוך המערכת מגיעה לנהל את המשרד אנחנו מזדעקים? הרי כדי לערער מערכת כה עתיקה וותיקה צריך שישכילו להתבונן בה מבחוץ פנימה נהפוכו על מנת להצליח להופכה לחדשנית ומתקדמת. הרי הקורונה אותתה לנו על כך בסימנים של אדום על גבי אדום עם אותות האזהרה הכי עדכניים ושלחה במהירות את כל מורי ישראל להיות מקוונים בבסיס עבודתם.
ממשבר קורונה זה אנחנו חייבים ליצור הזמנות לפריחה מחודשת שתהא גם מתוכננת לשנים רבות ומתורגמת להכשרות מקצועיות, שיובילו כל אחת ואחד מבאי מערכת החינוך להגביה עוף מבחינה פדגוגית, דידקטית וערכית.
והנה הגיע מר גלנט, איש צבא בכיר, שכבר מן הרגע הראשון נמצא בפריים בכל בית ישראל כמעין הצהרה ראשונית “אני השר ולא המנכ”ל”! נכון, בתחילה ניסה “לעשות שרירים” נגד המורים (רואה בכך טעות טקטית שלו), ומשם מהר מאוד הבין, שזהו הציבור שעימו עליו לעבוד ולא לכלות/ו אלא לחבור אליו בתבונה ולהצעיד יחדיו את המערכת כולה.
הצליח שר החינוך גלנט לגייס סביבו צוות חשיבה די מכובד ממגוון התחומים יחד עם מנכ”לו, מר אדרי, איש אמונו מהצבא. אני לא נרתעת מכך, אני לא מסתייגת ובטח לא זועמת. האמת, אני רגועה כי גם חברתי לדרך, עדי אלטושלר, מייסדת תנועת “כנפיים של קרמבו”, נקראה לשבת יחד עמם בוועדה. אני מברכת אותה על כך וסומכת עליה. אני כן מצפה שנים ומייחלת לשינוי – בו גם בנותיי ובני יזכו לכך. אני בטוחה גם מהרכב האנשים בוועדה וגם שהשיח שם יהא מקצועי, עמוק, גבוה והכי ערכי, שבו יראו את כולנו באותה הסירה כולל את בני המיוחד ואת חבריו וחברותיו.
כיצד אני הייתי רוצה לראות את השנים הבאות במערכת החינוך? מניסיון של 27 שנים במערכת ולאחר ביצוע מספר תפקידי הדרכה שונים, אני מרשה לעצמי גם לבוא ולהציע.
“שיר של יום”: פתיחה וסגירת יום עם שיר לאוורור רגשות ולשיח רגשי מקרב, כי אל בית הספר צריך לרוץ בשמחה ולצאת ממנו באותו האופן.
רכישת הקריאה: סיום בסוף כיתה א’ לשם הבנה. ליצירת תלמיד עצמאי ובטוח זה הבסיס לכך.
כישורי כתיבה: מכיתה ב’ –י”ב לפתח כלים משובחים מרמת הסיפור אל המאמר הטיעוני ככלי לביסוס עצמאותו בכל שלב בחייו האזרחים.
הבעה בעל-פה: לפתח את כושר וכישרון הדיבור בכלל והתקין בפרט למקדם כל אחד על מנת שיוכלו לדבר את עצמם בכל מקום בארץ ובעולם ולייצג עצמם בכבוד.
תכניות הלימוד והפרויקטים: להפחיתם לאלתר. מבחינת “תפסת מרובה לא תפסת”. מקצועות לצד הליבה: להישאר עם עברית, מתמטיקה, אנגלית ומדעים ולאפשר לצדם לפרוח עם מקצועות, כמו אמנות, מוזיקה וספורט.
מעברים: ליצור מעברים משובחים בין כיתה גן לכיתה א’ ,כמו כן בין כיתות ו’ לכיתה ז’ בחטיבות. שתהא הלימה במיומנויות החשיבה והלמידה לצמצום פער, שהוא בור ענק במעבר זה עבור הילדים, והמתבגרים.
אסתטיקה והיגיינה: לתכנן את מוסדות החינוך מכיתה א’-י”ב לעידן החדש. לאפשר אור בעיניהם, בנשמתם ובמוחם של ילדינו. מקום מכובד המכבד את באיו כולל בשירותים.
המבחנים, הבגרויות והפסיכומטרי: לבטלם. במקום מבחנים ובגרויות יש ליצור עבודות הדורשות חשיבה יצירתית וחלופה בהערכה, כמו כן במקום הפסיכומטרי לאפשר כניסה לשנה א’ להציב שם רף ציונים ומי שלא עובר יצא מהחוג אליו נכסף או שיצליח ויממש את חלומו מתוך אותו מקום.
חוגים ומקצועות לימוד: שיהיו פרקטיים ומגוונים לחיי הבוגרים – כל תלמיד/ה חייבים להרגיש שייכים ומוערכים מנקודת הבסיס שלהם ומשם לצמוח. הרי אין ילד שאינו מוכשר בדבר כלשהו. ההיתכנות שהוא יצליח ממקום החוזק שלו היא הקיום של תחומים מגוונים בבית ספרו, שאותם יבחר ובהם יעמיק ויצליח להיות בוגר מערכת שחינכה אותו בהנאה יצירתית גם לעצמאות כלכלית. כלומר להחזיר את בתי הספר המקצועיים, אבל בתוך בתי הספר העיוניים, לבצע הכלה גם בתחום זה. לא למדר אותם ולתייג, אלא לאפשר שיווין הזדמנויות חברתי וכלכלי.
קורונה אחת באה לטלטל את עולמינו ואת תפיסות חיינו –זו הזמנות מצוינת להרהר, לערער ולשפר את מציאות חיינו גם במערכת החינוך המבקשת לדאוג לילדינו.
