סגן דוד בן 24 מאשדוד עשה דרך ארוכה מאז ימי הנעורים ועד שהפך לאחרונה לקצין בצה”ל. לכל אורך הדרך הוא רואה לנגד עיניו את חבר ילדותו, בן וענונו ז”ל שנהרג בצוק איתן.
דוד למד במקיף ח’ בעיר ולדבריו הרבה להיעדר מהלימודים. בשלב מסוים נפתח לו תיק במשטרה על שימוש עצמי בגראס. “פתחו לי תיק כדי שאספר מאיפה זה הגיע אליי, אבל לקחתי את האחריות על עצמי, אפילו שאם הייתי מדבר היו מוותרים לי”, הוא מספר.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
זה קרה שבועיים לפני הגיוס המתוכנן לצבא. דוד כבר היה משובץ לגולני. החלום שלו, בעקבות החבר שנפל, היה להיות לוחם בחטיבה.
“מבחינתי זה היה או גולני או ‘לא מתפנה’. בעקבות תפיסת הסמים, ממש יומיים אחרי, שינו לי את השיבוץ מגולני למערך הטכני של חיל האוויר. קיבלתי את ה מאוד קשה, נפלו עלי השמים”.
אבל הוא קיבל את הדין, עשה טירונות והמשיך לקורס טכנאי אף-16. “רציתי את הקורס הכי קשה ואמרו לי שזה הכי קשה, לכן בחרתי בו. במהלך הטירונות והקורס עשיתי שטויות, ריתוקים, עניינים, לא ראיתי הרבה את הבית. היה לי קשה לקבל מרות”.
הוא סיים את ההכשרה ובחר לקבל הצבה לבסיס רמון בנגב. הוא השתלב בטייסת והתקדם מתפקיד אחד למשנהו. “החלטתי להשתנות, הבנתי שאני לא רוצה לחזור לשטויות”, מעיד דוד.
כשקיבל הצעה להמשיך כנגד בקבע, ניגש לתחנת המשטרה באשדוד לברר מה עלה בגורל התיק ההוא שנפתח וגילה שהוא נסגר מחוסר עניין לציבור.
אחרי שנתיים וחצי, כשהוא רב-סמל, החליט שהוא מחפש את האתגר הבא ויצא לקצונה. “עשיתי מסלול של קצונה טכנית, בפברואר התחלתי בה”ד 1, נבחרתי לנאום בטקס הסיום. בסוף אפריל קיבלנו את הסיכה, התחלנו השלמה חילית בעובדה וסיימנו לפני שבועיים. בגלל הפז”ם שלי קיבלתי ישר דרגת סגן”.
בתקופת ההכשרה לקצונה לא ראה את הבית כמעט בעקבות עוצר היציאות שנבע ממגפת הקורונה. דוד חזר לרמון כקצין חימוש ושובץ בטייסת מסוקים.
אז אתה קצין טרי טרי.
“נכון. זה עולם אחר, יש תחתיי חיילים ונגדים שחלקם מבוגרים ומנוסים ממני. בעיניי המתכון להצלחה הוא לעשות את הדברים ביחד”.
אתה מבסוט?
“כן. טוב לי בצבא ובבסיס. אני מאוד אוהב את הצבא. הכרתי את החברה בצבא… אני מאוד אוהב את מה שאני עושה ואת שגרת היום יום. אני חתום עד ינואר 24’ וחושב להמשיך גם הלאה”.
סא”ל ומעלה?
“בעזרת השם, עוד רחוק, אבל כן. המזל שיחק לטובתי. יש לי חברים שעשינו את אותן שטויות והם במקום אחר, הגיעו למוסדות כאלה ואחרים וחלקם ניתקו קשר עם המשפחה”.
אימו מנהלת רכש ואביו עובד באלביט. שתי אחיותיו הגדולות נשואות ואחיו הקטן תלמיד בית ספר.
איך הסביבה שלך הגיבה למסלול שעשית ולקצונה?
“מבחינת המשפחה הם בעננים, החברים גאים בי. בחבר’ה מהשירות חלקם אומרים שידעו שזה יקרה וחלקם היו מופתעים ואומרים, ‘חשבנו שלא סיים סדיר והנה אתה קצין’”.
אפשר להגיד שעשית מהפך בחיים?
“חד משמעית, כן. דוד של היום ודוד של לפני 5-6 שנים זה משהו אחר”.
על חברו, בן ז”ל, הוא אומר: “אמנם לא הגעתי לגולני, אבל אני מרגיש שהוא איתי בדרך. בכל שלב שאליו הגעתי, גם בבה”ד 1, חשבתי עליו. חושב עליו המון, תמיד”.