בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע ביום שני את ארטיום קפוסטין, בן 39 מאשדוד, ברצח אמו, אירינה קפוסטין, שבועיים לפני שמלאו לה 66. האם נמצאה חבולה קשות בדירת בנה בליל 15 בינואר 2017 ולאחר ניסיונות החייאה נקבע מותה.
המנוחה התגוררה במרחק של כ-200 מטר משם, בהוסטל שסמוך לגבעת יונה. בסביבות חצות הגיעה לבקרו לאחר שמוקדם יותר באותו יום שאל ממנה את כרטיס האשראי שלה וכשניסה למשוך באמצעותו כסף וטעה כמה פעמים בקוד, הוא נבלע במכשיר.
לפי כתב האישום שהוגש נגדו הוא היכה את אמו באכזריות מסיבה שאינה ברורה, וגרם לה חבלות נוראיות שגרמו למותה. קפוסטין הכחיש וטען שמצא את אמו פצועה ומחרחרת ואז התקשר למשטרה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
השופט אריאל חזק קבע, ש”מדובר בתיק של ראיות נסיבתיות, שיובילו למסקנה אחת ויחידה, שלפיה הנאשם היה זה שרצח את אמו, בתוך ביתו או בחצר הבית”.
יחד עם זאת הוא לא קיבל את עמדת הפרקליטות שמדובר ברצח שמחייב מאסר עולם. שני שופטי ההרכב ואגו ואיינפלד הסכימו אתו. ההחלטה על גזר הדין תינתן בהמשך.
מחוץ לדירתו של קפוסטין שבו נמצאה אמו אירינה ז"ל. צילום: דור גפני
שנים לפני הרצח שבו הורשע, ארטיום קפוסטין הועמד לדין על תקיפת אמו בשנת 2010. הוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון. לפי כתב האישום שהוגש נגדו באותו תיק הוא חנק ודחף אותה. השופטת נגה שמואלי-מאייר הסתפקה בעונש של חודש מאסר שהתקזז עם ימי המעצר שלו ועוד ארבעה חודשים על-תנאי וצו הרחקה לשנה. ואילו בשנת 2004 הורשע בגרימת חבלה לחסר ישע.
“באלף אחוז”
אבל במשפחתו הקטנה של קפוסטין, שהיא גם משפחתה של הקורבן, מאמינים בחפותו. “אני גידלתי את ארטיום מגיל צעיר כשההורים שלנו היו בעבודה ואני מכירה אותו היטב. הוא לא היה מסוגל לעשות את זה, בשום פנים ואופן. באלף אחוז אני לא מאמינה שהוא יכול להרוג את אמא שלנו, הוא אהב אותה אפילו יותר ממני, הוא היה צמוד אליה וקשור אליה מאוד, הוא היה מה שנקרא ילד של אמא”. אח שלי לא רצח את אמא”. כך אמרה ביום רביעי השבוע, ילנה, בתה של אירינה ואחותו הגדולה של הנאשם.
ואת זה את אומרת גם אחרי שבית המשפט קבע שלשום שארטיום הוא הרוצח.
“נכון. אני הייתי בכל הדיונים במשפט, גם נתתי עדות. אנחנו הכנו לארטיום חדר אצלנו בדירה, אתה יכול לראות. היינו בטוחים שביום שני אנחנו חוזרים אתו הביתה”.
את אומרת שהוא לא רצח. מה את כן חושבת שקרה לאמא?
“הסיפור הזה הוא כמו פאזל שחסרים בו חלקים. אין הוכחה, אין ראיות שארטיום רצח את אמא שלנו. לא די.אן.איי, לא טביעות אצבע, לא דם. אין. הפרמדיק העיד שבזמן ההחייאה הם שברו לאמא את הצלעות. אז זה לא אחי עשה. המשטרה עשתה חקירה חלקית והיו שם הרבה פספוסים. בחקירה נגדית של המומחה הוא אמר שהיה אמור להיות על ארטיום נתזים של דם אם הוא הרוצח. ואין.
"דבר נוסף", היא אומרת, "המשטרה לא בדקה את המצלמה שמכסה את המעבר בין ההוסטל שבו גרה אמא סטודיו איפה שגר ארטיום. היא יצאה מהדירה שלה באותו לילה בסביבות חצות ובשלוש ארטיום התקשר למשטרה. לפי דעתי בדרך, בירידה שיש שם, היא נפצעה בתאונת דרכים והצליחה לזחול עד הדירה של ארטיום. מי שפגע בה – ברח”.
צילום: דוברות המשטרה
ילנה מוסיפה: “חוץ מאמא זיכרונה לברכה ואחי, יש לי את המשפחה שלי, בעלי ושתי בנות, וגם הם בטוחים שארטיום לא עשה את זה. כולנו היינו בבית המשפט. זה לקח 5 דקות. הייתי בשוק כששמעתי את ההחלטה, וארטיום שהיה מחובר בשיחת וידאו מהכלא תפס את הראש. כשהשופטים אמרו שהעונש לא חייב להיות מאסר עולם, זה כאילו שאמרו ‘תגידו תודה’. אבל על מה? הוא יושב שלוש שנים וחצי בכלא על משהו שהוא בכלל לא עשה. איפה הצדק?”.
לפני 10 שנים ארטיום הורשע בתקיפה של אמא שלכם, חנק ודחף אותה.
“אז לפי זה להחליט שהוא רצח אותה? זאת ההוכחה? לשפוט אותו על פי מוניטין בצורה רטרואקטיבית? הם היו מאוד קשורים אחד לשניה כל השנים, ארטיום הוא טבח והיה מכין לה אוכל כל יום. הוא לא היה מסוגל לעשות מה שאומרים שהוא עשה”.
המשפחה מתכוונת להגיש ערעור לאחר שיישמעו הטיעונים לעונש בחודש ספטמבר.
עו"ד ניצה דיקובסקי
הסנגורית, עו”ד ניצה דיקובסקי, מסרה בתגובה: “מרשי טען וממשיך לטעון גם היום שהוא חף מפשע, ושאו שמישהו אחר ביצע את הרצח או שאמו נפלה ונחבלה וכך מצאה את מותה. הוא הורשע בעבירה של רצח אבל שלא בנסיבות מחמירות, דהיינו שהעונש אינו מאסר עולם חובה, אלא נתון לשיקול דעת בית המשפט. צריך לזכור שהוא הואשם בסעיף הישן של רצח הורה. במהלך ניהול התיק בוטל הסעיף הזה בחוק, ולכן חל הדין המקל, וכאן בית המשפט קיבל את העמדה שלנו וקבע, שבניגוד למה שטענה התביעה, אין כאן נסיבות מיוחדות של התעללות”.
"המסקנה היחידה"
מפרקליטות מחוז דרום נמסר בתגובה: “מדובר בתיק המבוסס על ראיות נסיבתיות המובילות למסקנה היחידה האפשרית והיא שהנאשם הוא זה שרצח את המנוחה, וכך גם קבע בית המשפט בהכרעת הדין. טענותיו של הנאשם הועלו במהלך שלב ההוכחות ונדחו על ידי בית המשפט. באשר למצלמות, במהלך החקירה נבדקו כל המצלמות שנמצאו באזור והייתה להן רלוונטיות לאירוע, וביניהן גם המצלמות ביציאה מההוסטל בו התגוררה המנוחה, וכן מצלמות הממוקמות בסמוך להוסטל ובנתיב ההליכה של המנוחה לעבר ביתו של הנאשם.
באשר לגרימת מותה של המנוחה, חוות הדעת הפתלוגית קבעה באופן חד משמעי כי השברים שנגרמו למנוחה בעת הליך ההחייאה, לא הובילו למותה – וכך נקבע גם על ידי בית המשפט".
