תחת השמש הקופחת והעשן הנפלט מכלי רכבים החולפים עומדת אסתר מיכאלי, פנסיונרית בת 67 מאשדוד, במשך שעות בכל יום בצומת ומקבצת נדבות. ברמזור של הרצל פינת בן גוריון היא מבקשת בשבועות האחרונים כסף מנהגים. היא לא חלמה שתמצא עצמה במצב הזה. במשך 40 שנה עבדה כאחות בבית חולים הרצפלד בגדרה במחלקת מונשמים. אך את כל כספה השקיעה בעסק שקרס בתקופת הקורונה. מבחינתה, כבר לא נותר לה מה להפסיד והיא פונה לכל אחד שיכול לעזור: ”כל מי שיכול לעזור, כל שקל יתקבל בברכה“.
מיכאלי היא אלמנה, אם לשלושה ילדים. בעלה מת לפני 12 שנה בתאונת מעלית, ובנה הצעיר דוד חי עם אשתו מאיה וילדיהם. גם מצבם לא שפר עליהם ומאיה ובתה הצעירה חולות בניוון שרירים. בקול שבור וכאב, היא מספרת כי את העסק שפתחה לפני שנתיים ”ממתקי אדר“ נאלצה לסגור כשהיא לא יכולה לעמוד יותר בדמי השכירות אותם היא משלמת עם משפחתה. בכדי לשלם את החובות המצטברים,בסך של -כ-450 אלף שקל, ילדיה והיא לקחו הלוואות חלקן מגורמים פרטיים בשוק האפור, לדבריה.
”הפסדתי הכל, הפסדתי את החיים שלי“, בוכה אסתר, וקשה שלא לבכות יחד איתה. אישה מבוגרת שנאבקת מול הייאוש והפחד. קורבן נוסף למשבר הכלכלי הנלווה לנגיף. היא מספרת כי פעמיים ניסתה לשלוח יד בנפשה. ”כנראה שגם כדי לעזוב את העולם הזה אנשים צריכים מזל, אני לא מאחלת לאף אחד להיות בסיטואציה כזאת שלצערי אני נאלצת לבקש נדבות. עדיף למות במצב הזה“.
את החנות היא סגרה לפני כחודש וחצי, אחר שבמשך שלושה חודשים, מארס עד מאי, בשיאו של משבר הקורונה בגל הראשון היא ישבה בבית כשהעסק סגור. ”העסק נפל ואני נפלתי איתו“, אומרת אסתר. הכנסות כבר לא היו לה ורק החובות המשיכו להצטבר. תחושת המחנק וחוסר האונים רק התהדקה סביב צווארה. ”שכר דירה אני גם לא מצליחה לשלם – כבר ארבעה חודשים שלא ששילמתי“. אסתר מעידה כי גם שאר החובות והתשלומים נותרו ללא מענה. ”בעל הדירה בינתיים מבין את המצב אבל כמה הוא יכול להבין ולבוא לקראתי? אני כבר לא זוכרת מתי בכלל הייתה הפעם האחרונה ששילמתי ארנונה ואת החשמל עוד מעט שוב ינתקו לי“.
מאיה מיכאלי, כלתה של אסתר, גם מנסה להציל את משפחתן. צילום: אסף ליבוביץ
השבוע כשפורסם סיפורה, עוד ועוד תושבים בעיר אבל גם אזרחים מרחבי הארץ שנחשפו למצבה, נרתמו לסייע. היא מרגישה שהיא מסכנת את עצמה בעומדה בין כלי הרכב בכביש הסואן, אך לדבריה אין לה ברירה. ”פעם אחת בחור שיכור צעק לעברי – ’בואי איתי אני יביא לך חמש שקל‘, פשוט בכיתי במקום והרגשתי מושפלת“.
”לא כולם מאמינים לי שזה הסיפור אמיתי, חושבים שאני ממציאה“, אומרת מיכאלי, ”אבל אף אחד לא יכול להגיד שאני עושה את זה מבחירה. כל החיים עבדתי, כל החיים נתתי ותרמתי ולא נזקקתי לאף אחד ולא לקחתי מאף אחד שקל, מה לי ולדברים האלה? לקחת מאנשים כסף זה לא אני. מי שיש לו ספק מוזמן לבוא אלי הביתה ולשמוע ממני את הסיפור שלי מהתחלה עד הסוף ממקור ראשון“.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
כלתה, מאיה, מספרת שמידי פעם היא יוצאת איתה יחד למרות מצבה הבריאותי: ”אני עושה את זה כדי לעזור לה שהיא לא תתמוטט. היא עושה את זה כי אין לנו ברירה, אחרי כל מה שניסינו זאת האופציה היחידה שנשארה“. היא מגביה את כוס הפלסטיק הכמעט ריקה שבידה, מטבע אחד של 10 שקלים שוכלו בדד. ”זה מה שאנשים יכולים. כל בן אדם פותח את הלב כמה שהוא יכול. אבל אנחנו כבר חודשיים פה וזה לא מספיק. גם לעשות 300 או 500 שקל ביום זה לא כלום לעומת החובות שיש לנו“.
מאיה מספרת כי העסק המשפחתי של חנות הממתקים שפתחו תפקד בשנתיים האחרונות, גם אם לא בהצלחה מסחררת, אך תקופת הקורונה הגדילה את חובות המשפחה
שניסתה לכסות אחר ההפסדים באותם ימים. ”החוב הוא לאנשים פרטיים מבחוץ – בכדי לכסות על הפסדים של העסק היא לקחה הלוואות שעולות ועולות, ועכשיו את כל זה
צריך לחסות“. היא מוסיפה: ”היא לא יכלה לצאת לעבוד לפתוח את העסק כשהיא שלושה חודשים ישבה בבית, אבל בעל הנכס רצה שהיא תשלם לו. לא הייתה ברירה והיא לקחה הלוואות. גם אם תעשה הסדר ותשלם בחלקים בפעם אחת לא תשלם זה חוזר אחורה ואז אתה שוב במצב הזה.
"איבדתי הכל" אסתר מיכאלי אוספת תרומות להצלת משפחתה צילום: אסף ליבוביץ'
את סיפורה פרסמה אסתר מיכאלי לראשונה בעמוד שלה בפייסבוק בחודש שעבר בתחילת השבוע הובא סיפורה באתר אשדוד אונליין, והיא התראיינה גם אצל רפי רשף. ”בעלי אסיר משוחרר, אין לו תעסוקה קבוע רק עבודות מזדמנות בקטנה“, מסבירה הכלה, מאיה. ”גיסי שעבד עם אסתר בחנות כרגע גם בלי עבודה. אז כל המשפחה באותה סירה. מה אני יכול לעשות? אם היה פתרון אחר תאמין לי שלא הייתי עומדת כאן, אבל אני לא יכולה לראות אותה עושה את זה ואני אשב בבית, ממש לא“.
ממנהל השירותים החברתיים בעיריית אשדוד, נמסר כי "אכן מדובר במקרה כואב וקשה אליו נקלעה המשפחה. לפני כחודש ולאור פנייתה, נפתח תיק לגברת בגין היקלעותה לחוב עמוק. במפגש עם העו"ס היא גוללה את סיפורה וציינה כי היא מתגוררת בדירה שכורה, עם בנה ומשפחתו. מדובר בחוב גבוה שהצטבר בגין קריסת עסק שהקימה עבור בנה והסתבכות בשוק האפור, המותיר אותה חסרת כל בכל אימת שהיא מקבלת את קצבתה מהביטוח הלאומי, מה שהביא אותה לקבץ נדבות יחד עם כלתה. הוצע לה לצאת לנופשון או למסגרת להתאווררות אך לא מרגישה נוח לעשות זאת בעת משבר בו נמצאת המשפחה. העו"סית מלווה את המשפחה לבחינת זכאותם לדיור ציבורי או סיוע בשכר דירה".
