עשרה ימי עבודה יש לנו סך הכול בחודש אוקטובר. את שאר הזמן אנחנו מחלקים בין חשבון נפש, תפילות, סעודות ויום אחד של צום. מסתכלים כל הזמן לשמיים, מחפשים שלושה כוכבים שיסמנו לנו את התוקף של הימים, את זמן צאת הכוכבים, המסמל את המעבר מיום חג לחולין. קלטתי פתאום השבוע שאף פעם לא יצאתי לטיול שכלל […]
אחת התופעות שהכעיסו אותי בזמנו כמחנכת כיתה וכמרכזת שכבה הייתה שמורים למיניהם היו משמיעים בישיבות פדגוגיות התבטאויות “נבואיות” וקובעים בנחרצות מה שיצא ברבות הימים מתלמיד כזה או אחר. כבר אמר רבי יוחנן (במסכת נזיקין, בבא בתרא, דף י”ב עמוד ב’) ש”מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לשוטים” (ולתינוקות). מורים שנהגו להתבטא בצורה זו […]
המציאות סביבנו מורכבת יותר משהייתה אי פעם. אנחנו נתבעים להחליט החלטות רבות מאוד מדי יום. החל במה לקנות בסופרמרקט, ששם יש מבחר עצום בכל תחום, וכלה במה לראות בטלוויזיה. אנחנו נסחפים לא פעם. רוצים רק להציץ בפייסבוק ונשאבים לשעה ארוכה, נסחפים לשיחות טלפון בלתי מתוכננות, להתכתבויות בווטסאפ, כך שהיום עובר ולא הקדשנו מספיק זמן לעצמנו […]
בעבודת העיתונאי, שהוא “הפה” של הציבור, יש מידה רבה של שליחות ציבורית, ועל כן הוא הופך לעיתים, כמו בימים אלה, לשק החבטות של בעלי אינטרסים שמעוניינים לסכל את דיווחיו. למזלה של המדינה, העיתונות עומדת כחומה בצורה ועושה את עבודתה הדמוקרטית נאמנה. פעמים רבות נשאלתי מתי, איך ומדוע נעשיתי עיתונאית. ובכן זה קרה באקראי, ואת הכתבה […]
“עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו — אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו” (משנה, יומא, ח', ז'). ואני רוצה לדבר דווקא על חטאים מול אלוהים, אני רוצה לדבר על אלה שלובשים לבן והולכים לבית הכנסת להתפלל ולהתיר את הנדרים שלהם. אני רוצה לדבר על הצבועים. ביום חמישי האחרון הייתי […]
כל יום בשבילי הוא יום של חשבון נפש. קשה לחיות עם זה, אבל ככה זה אצלי. אני לא מחכה ליום כיפור כדי לעשות חשבון נפש, אלא מפזרת את האנרגיה של עשיית חשבון נפש על פני הימים האפורים. אין לי סיבה מיוחדת לעשות זאת, אני פשוט כזאת. מנהלת פנקסי חשבונות יום—יום ובודקת את מצבי בבנק הרגשות […]
בסוכות אנחנו נוטלים את ארבעת המינים השונים, אוגדים אותם ביחד ומנענעים כנגד ארבע רוחות השמיים. נהוג לראות בזה אקט של אחדות. גם ה”מינים” שלא הצטיינו בטעם או בריח מיוחד הם חלק מהשלם, חלק מהקולקטיב. אני מוצאת בזה דווקא ענווה. גם המינים החזקים לא יכולים להיות שלמים בלי האוכלוסיות המודרות שהם נוטים לראות אותן כחלשות ולא […]
מה אני מאחלת למדינה לראש השנה? שיתבצע בה חוק חינוך חינם של ממש, כמו בימים שבהם הייתי אני תלמידה בבית הספר העממי — שלימים עברו לכנות את כשכמותו בית ספר יסודי — וכמו שהתכוונו אליו קברניטי המדינה. קצת היסטוריה: מאחר ששלטונות המנדט הבריטי לא הקימו בארץ ישראל מערכת חינוך מנדטורית ועדיין לא קמה מדינת ישראל […]
כל ההחלטות שלי להתנתק לגמרי מפוליטיקה שורדות בקושי. כולם הבטיחו לנו מראש שאין סיכוי לבחירות שלישיות, ופתאום זה לא נראה כל כך מופרך. התחלנו כבר להתרגל לרעיון, ועם כל ההזיה שאופפת אותו, הוא נראה כמוצא ההגיוני ביותר. בתוך סערת הבחירות, בזמן שכל הקמפיינים משחיזים את חודי המסרים ונכנסים לישורת האחרונה והמכריעה של שבוע לפני הבחירות, […]
הנה מתחילה לה עוד שנה ואני חושבת על התחלות. נדמה לי שאני כל הזמן מתחילה משהו מחדש. אין סוף להתחלות. יצירתיות היא להתחיל בכל רגע מחדש. רעיון, פרויקט, מיזם, קשר ועוד. צריך אומץ בשביל להתחיל שוב ושוב. הרבה אנשים בוחרים להמשיך גם כשזה שוחק, מעצבן מייסר. לעזוב? מה פתאום? אני רגילה לחיים האלה, לשגרה הזאת, […]
אחת מקרובות משפחתי, תלמידת כיתה ז’ שמתגוררת בעיר במרכז הארץ, סיפרה במהלך מפגש משפחתי בראש השנה, כי התוכנית של בית הספר לקחת אותם באחד הלילות לראות סליחות התבטלה בעקבות התנגדותם של רוב ההורים שכינו את המהלך הזה ‘הדתה’. הצטערתי לשמוע זאת והייתה לי תחושה ששופכים את התינוק עם המים. שהרי כך מפסידים את העניין המהותי-הכרת […]
לצערי הרב, אני לא מרבה להציץ בפרשת השבוע. כאישה הפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, אני כמעט לא הולכת לתפילת שחרית בשבת בבוקר. לרוב אני אפילו לא יודעת מהי הפרשה השבוע. והנה, בשבוע האחרון של השנה, כחלק מטקסי הרמות הכוסית בכל המעגלים שאני חברה בהם, נדרשתי להכין “דבר תורה”. מתכונת של “ווארטים” (דברי תורה) היא ידועה […]
יש לי חלום לחיות במדינה נורמלית, האמת היא שיש בעולם כמה כאלה, אבל אני רוצה שכאן, במקום שגדלתי בו, במקום שנמצאים ילדיי ונכדיי, יהיה מקום נורמלי, מקום שכיף לחיות בו. בשבילי מקום שכיף לחיות בו זה לא רק האפשרות לקנות כרטיס טיסה זול או להזמין בגדים באינטרנט. המרחב שאנחנו רוצים לחיות בו אמור להיות בלי […]
העבודה העיתונאית מרתקת אותי בין השאר כי חלק מהלו”ז שלה לא צפוי. הוא מוכתב על ידי האירועים המתרחשים, השלכות הכתבות לא צפויות וגם בגלל ההיכרויות עם תחומים ואנשים חדשים שעם חלקם גם נרקמים קשרים אישיים. כשדיווחו לאחרונה באמצעי התקשורת על כך שעובדי מרכז חוסן בשדרות, שטיפלו במאות הפונים אליהם בעקבות שיגור הרקטות האחרון על העיר, […]
דמיינו עכשיו כפתיחה איך אני מול המקלדת, והתמונה הראשונה: הדרך לקלפי ביום הבחירות. אני צולעת עם נקע יחד עם אילן והבן שלי עמרי לכיוון מקום ההצבעה. בדרך סוכות ושמשיות של הרשימות. כמו תמיד רק יותר מנומנם. הראשונים שבאים להציע את מרכולתם הם שני צעירים שמושיטים פלייר לאילן, בשקט ללא התלהבות יתרה. להצביע לאמת. צחקתי ושאלתי, […]
הבחירות לכנסת ה—22 הסתיימו בתוצאות ידועות מראש. מה שהרגשנו בימים שקדמו להן התבטא היטב בקלפי — פחד ובלבול. נכון לעכשיו, יום לאחר הבחירות, עם ספירת הרוב המכריע של הקולות, אין מנצחים. חזרנו לאותו המצב עם שינויים קוסמטיים קלים וכמעט בלתי מורגשים. הבלבול והפחד ממשיכים ללוות אותנו, והם שייכים לשני המחנות. פחד אמיתי של מחנה הימין […]
הכול התחיל ממשפט של ליאור אוחיון, המתמודדת הצעירה ביותר (26) בתכנית "מאסטר שף" של העונה הנוכחית. “אני אוהבת לדייק, אבל הסבלנות לא נשארת איתי לנצח”, אמרה כשעבדה על מנה קשה במיוחד להכנה. פתאום חשבתי על הקשר בין תשוקה לסבלנות, בין תשוקה להתמדה. בריאיון איתה היא דיברה על זה שהתשוקה שלה היא לבישול, והיה לה כל […]
גירושי הוריי גרמו לי למשברים מאתגרים, אך עם זאת, במבט לאחור, הם גם זימנו לי רווחים. הם אירעו בתחילת שנות ה—50 של המאה הקודמת והייתי בת 5 כשהתווסף לשמי התואר המפוקפק “בת להורים גרושים”. לקביעת התואר המדובר קדם תהליך טראומטי וכואב שלווה בתחושת עצב מעיקה, שאותה השתדלתי והצלחתי להסתיר מהסביבה, מה שדרש ממני מן הסתם […]
