אני חדורת אמונה שמשהו חדש בא לקראתי. אני יודעת שזה נשמע נאיבי בארצנו השסועה, עמוסת הדאגות והפחדים, אבל זה מה שהלב שלי אומר לי. גם ספרי הראשון “אור על פני תהום”, שיצא ב-1991, כלל שיר אופטימי: “משהו עומד להיפתח”. השיר מתחיל במילים: “בקרוב/ משהו עומד להיפתח/ בקולי/ בגופי/ בגעגועי/ בדרך שלי לומר את הדברים” וממשיך […]
"“הוא דפוק”, “היא פוסטמה”,” אתה לא מפותח”, “את פסיכית” – מי לא מכיר את ההגדרות האלה בין בני זוג לשעבר הנמצאים בתהליך של פירוק המשפחה? התארים המגוונים האלה באים ממקום של האשמה. “אני לבן ואת שחורה”, “היא אישה-שטן” “אישה בונה, אישה הורסת” ועוד כהנה וכהנה. ההאשמות ההדדיות באות ממקום של חוסר נכונות לקחת אחריות על […]
בבחירות לכנסת ה-21 יש טוויסט בעלילה, בחירות מפצלות וחג בתוך שבועיים. זו עוד התנסות לצעירים שכמונו שכבר תפסו מיומנות לעבור בתוך דקות מעצבות יום הזיכרון לשמחת יום העצמאות. הבחירות האחרונות, שהיו בעצם יותר משאל עם בעד או נגד בנימין נתניהו מאשר בחירות על מדיניות, מאחורינו. ואחרי כל הרפש שהוטל מכל כיוון צריך להגיע להרמות כוסית […]
החללית בראשית כבר הפכה לחדשות ישנות, אנחנו כבר מסתכלים הלאה, לבראשית 2. ובכלל נראה שהקצב פה עולה ושום דבר לא הולך להירגע למרות שכבר עברנו את הגרוע מכל – מערכת בחירות מתישה ומיותרת. בתרבויות רבות זמן האביב מסמל התחדשות והיטהרות וככזה הוא מעורר מוטיבציה לשינוי וטיהור רוחני המיושמת לעיתים בניקיון יסודי. זה מסביר אולי את […]
בזיכרונות ילדותי ההכנות לקראת הפסח היו קדחתניות. כל הבילוי שלנו היה סביב עזרה בניקיונות או פשוט במשחקים בחצר, שלא נסתובב להורים בין הרגליים בתקופה כל כך מלחיצה. ולנו במשפחה היו מאורעות שלפני הפסח. בעידן התמימות שלי האמנתי שכל האסונות הפוקדים את המשפחה בתקופה הזו קשורים לאלוהים. אני לא זוכרת בדיוק את סדר המאורעות, אבל זוכרת […]
אף פעם לא מאוחר. לא משנה בת כמה את, את שקוראת את הטור הזה, את מסוגלת לעשות שינוי בחייך, לברוא בתוכך חירות אמיתית, להיוולד מחדש. זה יקרה רק דרך עבודה פנימית על עצמך. הכול מתחיל בלהאמין שזה אפשרי. זה ידוע ושחוק ובכל זאת נכון. איך עושים את זה? איך משיגים חירות נפשית? איך מייצרים בכלל […]
עברתי תהליכים ביחס שלי לעיר שבה גדלתי מגיל חמש. היום אני מאושרת לחיות באשדוד. כאמנית כל הזמן שואלים אותי למה אני לא מתגוררת בתל אביב, בירת התרבות הישראלית. גרתי שנים בתל אביב. היו לי שם שנים יפות של עשייה ותהודה אמנותית, אבל מיציתי אותן. הרעש, הלכלוך, חוסר הסבלנות, הצפיפות ויוקר המחיה העיקו עליי. חוף הים […]
שני נאומי ניצחון ועם אחד שהפסיד. זו התחושה העיקרית שאיתה קמתי בבוקר שלאחר הבחירות. החמיצות החלה כבר בשלישי בערב, עם הודעות הסמס הנואשות מהמועמדים השונים. תחושה חזקה שזה לא עוד קריאת “געוואלד”, אלא קריאה נכונה של המפה והתכוננות למהלומה שבדרך. זה נמשך עם הקראת תוצאות המדגם, תוך הבנה שהלכה והתבססה — הצבעות “אסטרטגיות” למפלגה הגדולה […]
ימי בחירות הן כמו מסיבה, הרבה אדרנלין מתפרץ באותו יום. המשך להתנעה מוקדמת בתקופה שלפני, והשיא כמובן מגיע בערב כשמגיעים המדגמים של ערוצי הטלוויזיה. עכשיו, כשאני יושבת לכתוב את השורות האלה בלילה, אחרי יום מותח ועדיין לא הלכתי לישון. ממתינה במתח לתוצאות האמיתיות. וכשיגיע הבוקר העפעפיים כבדים והראש כואב. כמו בוקר שאחרי לילה מלא אלכוהול. […]
המסקנה העיקרית של בחירות 2019: רוב המנדטים של עם ישראל נמצאים למטה בעם, במינוס 2, אי אפשר לעשות מהפכים בלי לבקר במינוס 2, בלי לחיות את מינוס 2, בלי להביא נציגים ממינוס 2. הבעיה הגדולה שהמעלית לא מגיעה למינוס 2, צריך לרדת ברגל, חם במינוס 2 ולא תמיד נעים שם. במינוס 2 לח ולפעמים קצת […]
חשבתי שאכתוב השבוע על הבחירות. בכל זאת, בשבוע הבא כבר נהיה אחריהן. הייתי בטוחה שאיכשהו הטראומות מ-1 באפריל יתקשרו לפרשת הבוטים שקצת מסעירה אותנו. אבל מסתבר שהמשפט הזה הוא כל מה שאכתוב על הבחירות. כי הדברים המסעירים באמת קרו לי בהרצאה די קטנה עם כ-50 משתתפים. את ההרצאה העבירה חברת ילדות שלי, החברה הכי טובה […]
לאלה שכל מה שיש להם להגיד זה “רק ביבי” או “ביבי המלך”, תדלגו על מה שכתוב. השורות הבאות לא מיועדות לכם. אני אוהבת ויכוחים פוליטיים מעניינים ומעריכה אנשים עם אידיאולוגיה, גם כשהיא הפוכה משלי. אבל להעריץ אנשים בצורה עיוורת לא מדבר אליי בכלל. הפעם הראשונה שניתנה לי זכות הבחירה הייתי קצינה בחיל הים, הצבעתי בבסיס. […]
אין מהפך שלא עובר דרך העיר אשדוד. אשדוד הייתה ותהיה ברומטר פוליטי שנותן את הריח והארומה לכל מהפך, אם קורה כזה. תחושת האדישות והוויתור של מפלגת כחול לבן על העיר אשדוד תהיה בעוכריה. ביקור של חצי שעה בארומה לא מביא חיבור, צילומי סלפי המוניים של מי שנקרה במתחם סטאר סנטר במקרה לא מביאים חיבור. וכשאין […]
רק לאחרונה אני חווה הצלחה. זה לגמרי לא מקרי שאני מסוגלת לכתוב עכשיו על היכולת להצליח להתגבר על חוסר הצלחה. שנים התעסקתי עם המילה "לוזרית". הצלחתי בקטן, אך זה לא הספיק לי. רציתי לעשות את זה, להצליח בגדול. לקח לי המון זמן להבין שההצלחה האמיתית לא קשורה לאישורים חיצוניים, אלא לתחושה פנימית. ממש כפי שאני […]
בחצר ביתי צומח עץ. עליו מחטיים, לא אורן ולא ברוש, מזכיר יותר עץ אשוח. בקיץ 1989, כשאימא של אילן נפטרה לקחנו את הצמח שגדל בתוך עציץ והחלטנו לשתול אותו באדמה. השתיל הזה הפך לעץ גבוה עם גזע עבה. הכה שורשיו עמוק באדמה עד כדי יצירת תלולית בריצוף שבגינה. כאן קבע העץ את מקומו והשאיר את […]
אני בן אדם של תהליכים. כתיבת הטור שלפניכם, הראשון במספר, היא חלק מהתהליך שאני עוברת בתקופה האחרונה. תהליך של יציאה לאור. שנים אני מפרסמת שירה ומתמודדת עם עיניים של קהל, אבל רק עכשיו הבשלתי לראות את היופי שבחיי. אני מנחה תהליכי כתיבה, קוראת את נפש התלמידים שלי — את רגשותיהם, מחשבותיהם, כל שבריר של מבוכה, […]
דפדפתי השבוע בתמונות וסרטונים ישנים שצילמתי, ובעוד רוחות המלחמה מנשבות ברקע ומישהו בחמאס “טועה” על בסיס שבועי וטילים משוגרים בהפתעה, נתקלתי בסרטון מפעם. הסרטון צולם לפני כחמש שנים בקיץ 2014. מלחמת צוק איתן. גרנו באזור ז’ בדירת סטודיו קטנה יחסית וללא ממ”ד. מי חשב לפני שש—שבע שנים להציב חדר ממ”ד כדרישת סף בזמן שכירת דירה? […]
חברה שאינה חרדית סיפרה לי שבנה מתחפש ליגואר. הנהלת בית הספר שבו הוא לומד הודיעה שהיא אוסרת להתחפש לדמויות של גיבורי על ואנשים ש”הורגים”, ונושא התחפושות הכיתתי היה “משפחת החתוליים”. וכך היא מצאה את עצמה מתרוצצת אחר תחפושת של יגואר שתענה עדיין על התנאים שהציב בית הספר, אך גם תמלא את תפקידה העיקרי ותשמח את […]
