בלט פאנוב: נותנים ברוק

מופע הבכורה של “רוק דה בלט” בביצוע להקת הבלט פאנוב, שהתקיים בשבוע שעבר בבית יד לבנים באשדוד ונכחה בו כותבת שורות אלו, היה הנאה תרבותית צרופה.

השילוב בין המוזיקה של איגור סטרווינסקי ל”פטרושקה” בחלקו הראשון של המופע והמוזיקה של להקת מטאליקה ל”רוק רקוויאם” בחלקו השני של המופע, בין יכולת הבימוי הייחודית של כוריאוגרף הבית החדש דייוויד קמפוס (57) מספרד ובין רמתם המקצועית הגבוהה של הרקדנים — כל זה יצר מופע מהפנט ועוצר נשימה שהשאיר את הקהל מרותק.

מתוך המופע. צילום: יח"צ

ואלרי פאנוב, שנכח גם הוא במופע, היה מלא תשבחות. לדברי מנכ”ל הבלט דורון גכטמן, לו היו צופים שיהיה ביקוש כה גדול לכרטיסים, שאזלו בתוך כמה ימים, היו מקיימים את המופע במשכן. גכטמן שהיה מרוגש ומרוצה מהתוצאה הסופית, לא שוכח להכיר תודה לעיריית אשדוד והחברה העירונית על תמיכתן בבלט פאנוב.

העלאת המופע הייתה מרוץ נגד הזמן ועבודה בתנאי לחץ גדולים. קמפוס ורעייתו אירן סבאס, שמסייעת לו, הגיעו לאשדוד לראשונה בנובמבר האחרון לשלושה ימים כדי להתרשם מלהקת הבלט. במאי השנה הם הגיעו שוב לכמה ימים ועשו העמדה למופע.

בפעם השלישית הם הגיעו לאשדוד רק שלושה שבועות לפני המופע, ובהם ערכו חזרות אינטנסיביות מסביב לשעון עד הדקה התשעים. שלושה ימים לפני המופע הגיעו קמפוס ורעייתו למסקנה שהם זקוקים לרקדנית נוספת והזעיקו לאשדוד את בתם היחידה קרינה (26) שרוקדת בימים אלה בבלט "דורטמונט" שבגרמניה, שעומד להעלות בעוד שבועיים מופע בכורה חדש. למרבה המזל, למרות העיתוי הבעייתי, הסכים מנכ”ל להקת הבלט הגרמנית לשחרר את קרינה לארבעה ימים. קרינה, שהכירה חלק מהכוריאוגרפיה, הגיעה והשתלבה במופע בקלות יחסית.

על קצות האצבעות

המופע, שהצליח נגד כל הסיכויים, היה יריית הפתיחה לרפרטואר המתוכנן ל-2018. בני הזוג קמפוס—סבאס אמורים לחזור לאשדוד בינואר לעבודה שוטפת. בלהקה מתכננים להפיק מופע מחווה לוואלרי פאנוב עצמו, שיחגוג יום הולדת 80, וכמו כן יציינו באירוע 20 שנה לפעילות בלט פאנוב אשדוד.

הכוריאוגרף הנכנס של בלט פאנוב, דיוויד קמפוס, משמאל, במהלך החזרות למופע. צילום: סיוון אהרון, אודרי

לפני כשלוש שנים החלו המנכ”ל גכטמן והכוריאוגרף ואלרי פאנוב, שייסד לפני עשרים שנה את הבלט יחד עם רעייתו אילנה ילין פאנוב ז”ל, לחפש כוריאוגרף שיחליף את פאנוב וימשיך את שפת המחול הייחודית שלו.

בלט פאנוב, דרך אגב, תמיד נחשב לנועז ויוצא מהמוסכמות של הבלט הקלאסי המסורתי, ולכן גם היה אבן שואבת לרקדנים מרחבי העולם שהגיעו לאשדוד והצטרפו אליו.

מאחר שבמהלך השנים שימש פאנוב בין היתר מנהל אמנותי וכוריאוגרף של להקות בלט מהמובילות בעולם, ששם יצק אצל הסולנים את שפת המחול הייחודית שלו, היה זה אך טבעי שהשניים יחפשו את ממשיכו של פאנוב בקרב הסולנים הללו.

אחרי בדיקה ממושכת ומדוקדקת נפל הפור על קמפוס. בצעירותם רקדו קמפוס ומי שלימים הייתה לרעייתו אירן סבאס מהפיליפינים בין היתר כסולנים בבלט המלכותי הבלגי "פלנדרס" והופיעו ברחבי העולם. הם רקדו תחת שרביטו של פאנוב כשניהל אמנותית את הבלט המדובר בשנים 1986-1984.

קמפוס, יליד ברצלונה, התחיל לרקוד בגיל תשע בלט פולקלורי ומגיל 15 בלט קלאסי. אביו התנגד לכך שבנו ילמד בלט וסילק אותו מהבית. קמפוס, שנחשב לכישרון, לא ויתר, נסע לפריז ובגיל 18 כבר היה חתום שם על חוזה. “כשהצלחתי, אבי שינה את דעתו והיה גאה בי”, הוא מספר. בהיותו בן 30 הוא נחשב לכוריאוגרף מוביל.

קמפוס עם רעייתו אירן ובתו קרינה, צילום: רבקה יניב

לעומת זאת, אירן, ילידת מנילה, זכתה לעידודם ותמיכתם של הוריה. “אנחנו שש אחיות. את שלוש הבוגרות, שאני הצעירה שבהן, הביאו ההורים שלנו לבית ספר לבלט כדי שנלמד לרקוד”. סבאס היא בוגרת האקדמיה המלכותית לבלט בלונדון, ששם למדה באמצעות מלגה שקיבלה מהקונסול הבריטי בפיליפינים. בתום לימודיה חזרה למנילה ורקדה כסולנית בתיאטרון הבלט הלאומי.

לפני כ-20 שנים הקימו בני הזוג בברצלונה, שבה הם מתגוררים, בית ספר לבלט על שם קמפוס עם שלוחה בעיר אווילה באזור וכן להקת בלט, גם היא על שם קמפוס, בהשתתפות עשרות רקדנים, שהופיעה ברחבי העולם.

בעקבות המשבר הכלכלי בספרד הם סגרו לאחרונה, לאחר 25 שנים, את להקת הבלט, כך שהצעת העבודה בבלט פאנוב הגיעה בעיתוי מתאים. עם זאת, בני הזוג התנו את הניהול האמנותי של בלט פאנוב בהצלחת הפיילוט של “רוק דה בלט”. את ניהול שני בתי הספר שלהם לבלט הם הפקידו בידי מורים שמלמדים בהם.

אמנות שמתחילה בפח זבל

ובחזרה למופע שמורכב משני חלקים ומשתתפים בו שבע רקדניות וארבעה רקדנים. החלק הראשון “פטרושקה”, בליווי מוזיקה של איגור סטרבינסקי, הוא סיפור על שלוש בובות שחוות אהבה ונקמה בזכות מטה קסם שמפיח בהן חיים.

ואלרי פאנוב, מייסד בלט פאנוב ורעייתו המנוחה, אילנה ילין. צילום: תומר נויברג/ ג'יני

את היצירה בחר קמפוס כמחווה לפאנוב, שהתפרסם בשנות ה- 60 של המאה הקודמת כשרקד וגילם את דמות פטרושקה הליצן העצוב (שמתאהב בנסיכה שמתאהבת בחייל) במופע בלתי נשכח במוסקבה ב"בלט בולשוי".
סטרבינסקי, שישב בקהל כצופה וחגג באותו היום את יום הולדתו ה-80, אמר משפט שניתן לומר כי מיתג את פאנוב כרקדן מוביל: “אתה הפטרושקה הכי טוב שראיתי בחיי, וכך דמיינתי את הריקוד והדמות כשכתבתי את המוזיקה”.

הכוריאוגרפיה החדשנית של קמפוס ל”פטרושקה” מותאמת לזמנים של היום. בתפאורה שולב, על פי רעיונו של קמפוס, פח זבל עירוני על גלגלים, שאמן הגרפיטי דודי שובל צייר עליו. הפח אגב הוא אביזר המשמש את שלוש הבובות במופע, כלומר הרקדנים.

כדי לרכוש את פח הזבל שבוע לפני ראש השנה עבר גכטמן שבעה מדורי גיהינום. קמפוס התעקש ואמר שאם אין "בזורה" (פח זבל בספרדית) — אין הפקה. גכטמן פנה לאגף תפו”ח בעיריית אשדוד וביקש לרכוש פח זבל. שם התקשו להבין בשביל מה הבלט צריך פח זבל, שממילא גם לא היה להם.

אחרי עשרות טלפונים וחיזורים אחר אנשים שקשורים בזבל בצורה כלשהי השיג גכטמן את פרטי יצרן פחי הזבל שממוקם באזור התעשייה שומרון. היצרן השיב את פני גכטמן ריקם כשאמר שכל הפחים שברשותו הוזמנו לכבוד החגים על ידי רשויות מקומיות ברחבי הארץ.

בסופו של דבר הגיע גכטמן לקבלן זבל באזור. הוא הפנה אותו לאחד ממנהלי העבודה שלו באשדוד שהיה אמור לקבל מהיצרן בשומרון מאה פחי זבל. מנהל העבודה הסכים לוותר על אחד מהפחים לטובת המופע תמורת תשלום עבור הפח. נוסף לכך גכטמן היה צריך לממן את הובלתו למרכז מונארט, ששם נמצא הסטודיו של בלט פאנוב.

אמנות או נמות. קמפוס עם אמן הגרפיטי וההיפ-הופ האשדודי, דודי שובל. צילום: יח"צ

כשהתברר תוך כדי שיחה למנהל העבודה שקרובת משפחה שלו עושה שירות לאומי ב"בלט פאנוב", הוא התרצה ובדרך למחסני העירייה הוא הוריד פח זבל אחד בכניסה למונארט. לסיום המבצע גלגל גכטמן את פח הזבל המיוחל בעזרת עובדים נוספים במעלה המדרגות את תוך הסטודיו.

את החלק השני "רוק רקוויאם", בליווי מוזיקה של להקת מטאליקה שמלווה בעבודות וידיאו מקוריות של קמפוס, ונעשו בו בין היתר שימוש בסולמות מתכת בידי הרקדנים, בחר קמפוס לדבריו כדי להיחשף ולתת סוויץ’ בחשיבה לקהל הרחב, שיוכל להכיר פן אחר של בלט.

קמפוס: “הבלט הקלאסי הוא איטי. אנחנו בעידן אחר. האמנות היא רב תרבותית. הכול מהיר. הרצון שלנו הוא לרתום גם את קהל הצעירים שיבואו לצפות במופע הזה ובמופעים נוספים שנעלה”.

בסך הכול, בני הזוג מרוצים מרמתם המקצועית של רקדני הלהקה, אם כי, לדבריהם, תמיד יש מה לשפר. בשלושת הביקורים שלהם באשדוד, בעיקר באחרון שבהם, הם התאהבו בעיר. “זו עיר מודרנית, יפה, עם אוויר צח, חופים נהדרים, פארקים יפים, בברצלונה אין פארקים כאלה. האנשים מטיילים בפארקים, גם זקנים וגם עם תינוקות, ומרגישים בטוחים, אפילו בלילה. האנשים כאן לבביים וחמים ומכניסי אורחים”, הם מסכמים בסיפוק.