כשלושה חודשים לאחר חזרתו של צבי לכהונת ראש העיר אשדוד, בשבעה במאי שנת 1989, ידעה העיר זעזוע עמוק בהקשר לחלל אבי סספורטס. אבי גויס לשירות סדיר בצה"ל כשנתיים וחצי קודם לכן ושירת ב"יחידת מגלן". סמל אבי סספורטס נולד והתחנך באשדוד ובה הוא התגורר בכל ימי חייו. כנער התנדב בתנועת "נוער לנוער" ובמשמר האזרחי. בפברואר 1989 הוא עלה לנסיעה מזדמנת (טרמפ) מצומת הודיה. ברכב נסעו שני אנשי חמאס מחופשים לישראלים דתיים, אשר ככל הנראה, רצחו אותו זמן קצר לאחר מכן. לאור מבצעי חיפוש וסריקה יסודיים וממושכים שנערכו בשטח, בהשתתפות כוחות ובסיוע מתנדבים, נתגלתה גופתו בשדה הסמוך למקום החטיפה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד, בהשאירו אחריו הורים, ארבע אחיות ואח.
כאשר נודע בציבור על מציאת הגופה, התכנסו מאות צעירים בעיר בצומת הרחובות בני-ברית ויצחק בן-צבי. הם פרצו בצעקות רמות: "מוות לערבים". צבי חשש ממעשי לינץ' בעובדי הניקיון והגינון שעבדו בעיר ובחלק מן הסוחרים הערבים שנהגו להציע את מרכולתם בשוק הפתוח השבועי שהתקיים ליד חוף הים.
אבי סספורטס ז"ל
הרוחות התלהטו מאוד. צבי הורה על הוצאה מידית של כל תושבי עזה מן העיר לאור ההתפתחויות. במקביל, הודיע צבי למפקד תחנת המשטרה המקומית שבכוונתו להיכנס ללב הסערה במטרה להרגיע את הרוחות. מפקד המשטרה טען שצבי מסכן את עצמו והתכונן עם כוחותיו לחלץ אותו מתוך ההמון הזועם, ככל שהדבר יידרש. למעשה, החליטה המשטרה באותה נקודת הזמן לאבטח את צבי צילקר, צעד שהוברר בדיעבד כשגוי. הליווי המשטרתי רק הלהיט יותר את הרוחות הסוערות שהיו ממילא במקום. כלי התקשורת דיווחו שראש העיר היה נתון בסכנה של ממש. אבל בפועל, מעטים היו אלה שכעסו על צבי וביקשו לפגוע בו. מולם עמדו רבים מאוד אשר הגנו על צבי מפניהם בגופם.
בעקבות הוצאתם של הערבים אל מחוץ לאשדוד ושליחתם באוטובוסים אל מקומות מגוריהם כאמור, נוצרה בעיה בשמירה על העיר נקייה ובטיפול בגינון העירוני. בפועל, חוסלה אז העבודה הערבית בעירייה.
זמינותם של עובדים מקומיים לעבודות כפיים הייתה נמוכה ביותר. לאור זאת, כינס צבי ישיבה מיוחדת בהשתתפותם של חברי מועצה, מנכ"ל, מנהלי מחלקות התברואה, הגינון וכוח האדם. בפתח הישיבה הסביר צבי שמטרת העירייה הייתה הקטנת התלות בפועלים הערבים בגלל חוסר הוודאות בנוגע להגעתם או אי הגעתם לעבודה. באותה ישיבה נתקבלו החלטות שהתבססו על נכונותם של התושבים להתמודד עם הבעיה, לאחר המקרה המזעזע של אבי סספורטס. חלק מחברי המועצה טען שתושבים ישמחו על הכנסת עובדים ישראלים במקום הערבים. תלמידים גויסו בשכר לתקופה קצרה לעבודות ניקיון ברחבי העיר בשכר כמשימה חינוכית ערכית. קבלנים שונים החלו להציע שירותי ניקיון ממוכנים.
הדיווחים בתקשורת אז על המהומות
זו הייתה השנה שבה הורחבה פעילות הקייטנות, כפי שעל כך כבר פורט, והובעה נכונות לקלוט קייטנות לילדי הרצועה, כפי שאומנם כך היה, בשיתוף עם הממשל הישראלי. צבי נהג מדי פעם להגיע עם חנה אשתו לרצועת עזה לארוחת צהריים עם המושל המקומי ובעיקר עם מכרים חברי מועצת דיר אל־בלח. משם גם רכשה העירייה ענפי דקל לכיסוי הסוכות בחג הרלוונטי, והתנועה הייתה דו־כיוונית עד לאירוע הטרגי של החייל סספורטס. מאז ולאורך שנים רבות לא נצפו תופעות של עבודה ערבית בעיר, מלבד מיעוט של בעלי מקצוע במוסכים ובענפי המתכת, רובם תושבי העיר חברון. בעת הלוויה של אבי סספורטס, ספד צבי בפני המלווים הרבים:
"היום מלווים אנו לדרכו האחרונה את החייל אבי סספורטס ז"ל. העם כולו מלווה אותנו ברגעים אלה. העם כולו ליווה את המשפחה מאותו רגע שנעדר. אלפים רבים, צעירים ומבוגרים, נרתמו כולם, תוך מאמץ אדיר, לנסות ולאתר אותו. את אבי.
אלפים התפללו לשלומו וכל זאת מבלי שנדע שהמאמץ, אשר איחד את העם כולו, היה ללא הועיל. המשפחה נשאה באומץ כאב נוראי זה בידיעה שהאויב שמח לאידנו, מנסה להתיש, לְעַנּוֹת, להגביר חרדה ובלבול, להגדיל ספקות וכאב.
אנו נמצאים בערב יום הזיכרון, ואסון זה בא כאילו להזכיר לנו שהמאבק על ארצנו טרם נסתיים, שהמלחמה לא תמה והיא מתרחשת בכל יום ויום, בכל אתר, בכל סוגי הנשק ובכל האמצעים."
קטע זה מתוך ספרו הביוגרפי של ד"ר משה דרור "צילקר – אשדוד שאהב", מובא לפניכם, כטעימה בלבד הן לסיפור חייו של ראש העיר הוותיק במדינה מאז היווסדה והן להתפתחותה האדירה של אשדוד.
כריכת הספר "צילקר – אשדוד שאהב"
את הספר ניתן לרכוש אצל משה שדה במרכזון י"א (כינרת 5 אשדוד, ליד הדואר) או ישירות מאתר האינטרנט שהוקם לזכרו של צבי צילקר ז"ל בכתובת: www.zvi-zilker.com
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
