בעוד חודש ימים תסיים מיכל יופדוב מאשדוד את לימודיה בביה"ס התיכון, ובכך יבואו לסיומן 12 שנות לימוד, מאתגרות במיוחד. אפילו אפשר לדייק ולומר – קשות. מערכת היחסים של מיכל עם מערכת החינוך לא הייתה ורודה לאורך השנים. גם בימים שנראה היה שיהיה בסדר, מיכל תמיד חשבה שיש לה מקום הרבה יותר טוב להיות בו מאשר בכיתה. ולמרות זאת, היא נשארה. היא השיגה את הציונים הטובים ביותר, במגמות הנחשבות ביותר, והגיעה להישגים חברתיים הרבה יותר גדולים ממה שחשבה שהיא מסוגלת להם.
מיכל יופדוב היא דמות מוכרת לרוב. גם אם עדיין לא שמעתם עליה, סביר להניח שבין אם הייתם קוראים את הכתבה הזו ובין אם לא – בקרוב הייתם שומעים. בשנים האחרונות היא מרבה להיות באור הזרקורים, מפגינה ביטחון עצמי מרשים מול כלי התקשורת, מתראיינת לאינספור כתבות, ותופסת מקום בפאנלים של תוכניות הבוקר השונות. יש לה דעה והיא אוהבת ששומעים אותה. בכל תחום. נראה שמטרת העל שלה היא להיות בפרונט. ואילו רק כדי להוכיח, לעצמה, ולשאר התלמידים שדאגו לעשות לה חיים קשים אי שם בבה"ס היסודי, שהיא לא תוותר בקלות.
מיכל יופדוב. אלבום פרטי
מערכת החינוך, כאמור, לא הייתה המקום השמח של מיכל, והשבוע, נראה כי תוזמן באופן סימבולי, משרד החינוך היה זה שהעניק לה הכרה מיוחדת במינה. 'אות מחוז דרום לנוער מתנדב מצטיין'. זו הכרה שסוגרת מעגל וחותמת עוד הישג בחיה. ההישג היחיד שהביא אותה לאיפה שהיא נמצאת היום.
לפני 7 שנים, כשרק הייתה בת 10, החלה מיכל להתנדב לראשונה בבית אבות נווה שבא באשדוד. סבא שלה היה אחד מהדיירים שם, והיא הייתה מגיעה לשמח אותם פעם בשבוע, באופן קבוע, כשהיא – מנגנת על קלרינט, והם, רוקדים לצלילי המוזיקה שלה.
מתנדבת בבתי אבות. אלבום פרטי
את הילדות שלה הייתה מעבירה מיכל בהתנדבויות. לא היה לה מקום במסיבות כיתה ומפגשי חברה. היא הייתה תלמידה מוחרמת כבר מכיתה א', לאורך כל שנותיה בבית הספר היסודי. "היו לי נמשים ושיער קצר, וקראו לי פרצוף גזר", היא מספרת. החברים לכיתה היו מעליבים אותה ומרביצים לה על בסיס יומי, והחינוך שקיבלה מבית הוריה, אמר לה לקבל את זה ולהיות בשקט. מה שלא הורג, מחשל. "גדלתי בבית עם חינוך סובייטי ודתי. לא צריך לדבר יותר מדי וזה מה יש. לא קיבלתי גיבוי מההורים, וכשביקשתי לעבור בית ספר לא תמכו בי, ונשארתי ילדה מוחרמת ופגועה".
מאז עברו הרבה שנים. היום, מיכל היא נערה בת 17, פלפלית, מלאה בשפע של ביטחון עצמי, ואף אחד לא יכול לקרוא לה כבר 'פרצוף גזר'. בשנה שעברה היא קיבלה גושפנקה לכך. היא נסעה לייצג את ישראל בתחרות מיס יוניברס לנערות שהתקיימה בטורקיה, ולאחר שהתמודדה מול נערות מ-35 מדינות, היא זכתה בכתר. היא הוכיחה לכולם שהיא יפה. אבל לא רק.
מיכל זוכה במיס יוניברס. אלבום פרטי
"מיכל מובילה יוזמות בית ספריות ועירוניות, פעילה ברשתות החברתיות וסוחפת אחריה רבים", נכתב בנימוקי הפרס שניתן לה ממשרד החינוך. "היא מהווה דוגמא אישית של אומץ, נחישות והתגברות על קשיים, ומדרבנת את הנוער ללכת בעקבותיה".
מיכל תמיד הייתה ילדה חכמה ואינטלגנטית. אבל אף אחד לא נתן לה הזדמנות להראות את זה. "הייתי ילדה שקופה בלימודים", סיפרה. "אבל כשהייתי מתנדבת, הכל היה משתנה. ההתנדבות עזרה לי לפתח את הביטחון העצמי שלי. הרגשתי תחושת שליחות. ילד מוחרם נמצא לבד רוב שעות היום. הוא חוזר לבית, נכנס לחדר שלו ומסתגר. ההתנדבות נתנה לי תחושה עילאית שאני גורמת לאנשים לחייך, וגם את ההבנה שזה התפקיד שלי בעולם. תחושת הביטחון העצמי שלי התגבשה יותר מההבנה שיש לי שליחות ותפקיד, יחד עם הידיעה שהקשישים מחכים לי בכיליון עיניים".
תחרות מיס יוניברס. צילום: בועז רענן
את ההתנדבות לקחה מיכל בכובד ראש והתייחסה אליה באחריות מלאה. זה לא היה סתם כדי לקבל חתימה על פנקס מחויבות אישית, אלא משהו עמוק יותר. גם בתקופת הקורונה, כשהביקורים במחלקות בתי האבות היו אסורים, מיכל לא ויתרה. "הייתי מגיעה לנגן מחוץ לבית האבות, ולא משנה באיזה מזג אויר, והאנשים היו יוצאים למרפסות ושומעים אותי". היא אפילו הרחיבה את היוזמה ברמה ארצית כשבני נוער נוספים הצטרפו וניגנו מתחת לבתי קשישים.
זה זמן מיכל
שש שנים של חרם עמדו להסתיים כשעברה מיכל לחטיבת ביניים. "כיתה ז' התחילה טוב, הייתי בכיתה חדשה ובמקום חדש. אבל זה התהפך חזרה כי כשעברתי לכיתת עתודה מדעית כל הילדים מהיסודי שוב היו איתי באותה כיתה. החרם תמיד רדף אותי". מערכת החינוך לא הייתה שם כדי לגבות אותה, ולמיכל היו חלומות אחרים: היא רצתה לבלוט, להשפיע.
מלכת יופי לאימהות בהפקת מיכל. צילום: בועז רענן
בכיתה ז' היא החליטה לעשות משהו שונה. היא החלה להגיש מועמדות לסוכנויות דוגמניות, והצליחה להיכנס לקמפיינים והפקות אופנה. "הייתי נוסעת לבד לכל הארץ באוטובוסים, לתל אביב, לאילת, לטבריה, ובאמת לכל מקום אפשרי. העיקר להיות דוגמנית".
זה לא מפחיד כילדה בגילך להסתובב עם סוכני דוגמניות לבד?
"אני יכולה לומר שניצלו אותי המון, אבל זה לא משהו שגרם לי לוותר. המטרה הייתה הרבה יותר חשובה. רציתי להיות דוגמנית ולהוכיח לכולם. והביטחון העצמי שלי החל להתחזק כשהתחלתי להיטמע בתוך עולם הדוגמנות. בכיתה ט', אם מישהו היה מעז לקרוא לי מכוערת, הייתי עונה לו 'אתה מכוער. הרצון להוריד לי את הביטחון העצמי הוא מה שהופך אותך למכוער".
מלכת יופי צעירה
בגיל 15 התמודדה מיכל לתחרות מלכת יופי לנערות וזכתה במקום הראשון. היא צברה קהילת עוקבים של עשרות אלפים ברשתות החברתיות, הפכה לפרזנטורית של מותג האופנה 'שיין', השתתפה בקמפיינים, בהפקות ובתחרויות יופי נוספות, כשלבסוף, זכתה בכתר של מיס יוניברס לנערות לשנת 2022.
ההכרה בך כ'יפה' חיזקה בך את הביטחון?
"ההתנדבות היא שעזרה לי לאורך כל הדרך לפתח את הביטחון העצמי שלי. אבל ההכרה בי כ'יפה' גרמה לאנשים לרצות לשמוע מה יש לי להגיד. זה שינה את הסטטוס שלי. אנשים מנסים להתחנף אליי היום אבל אני לא קונה את זה, כי לולא הסטטוס הזה, למילה שלי לא היה ערך. זה אומר ששופטים אותי כי אני יפה, ולא כי מכירים אותי. הייתי מעדיפה שלכולם תהיה זכות שווה לפעול.
"אני זוכרת ששמעתי באחד הימים בבית הספר ילדה בוכה בשירותים כי אמרו לה שהיא מכוערת. נזכרתי בעצמי ואמרתי שזה לא יקרה יותר. עם כל הביטחון שלי פניתי לחברי כנסת ברשתות החברתיות ואמרתי להם שאני רוצה לעשות שינוי. בהתחלה היה להם קצת מוזר לקחת ברצינות ילדה בגילי, אבל מהר מאוד הם הבינו שאני רצינית והפכתי לאורחת קבע בכנסת, מנסה לקדם חוקים חדשים עבור מערכת החינוך".
מיכל יופדוב. צילום: ליאל יאלונצקי
את הזכייה שלה בתחרות מיס יוניברס הבטיחה מיכל שתנצל כדי לעשות דברים גדולים. והיא אכן עושה: היא סייעה לקדם חוק שעבר בקריאה ראשונה שאוסר ניתוח פלסטי לילד מתחת לגיל 18 ללא ליווי פיזי של הורה. כששמעה שאין נציגות ישראלית במיס יוניברס לאימהות, היא הרימה את הכפפה והפיקה תחרות יופי לאימהות, שהזוכה שלה נשלחה לייצג את ישראל בתחרות בתחילת החודש.
היא מפיקה אירועי התרמה למען נשים חולות בסרטן ולמען אלימות נגד נשים. היא תפיק תכנית שתעלה בנטפליקס, והיא מנצלת כל במה אפשרית כדי להשפיע ולהכניס לתודעה דברים משמעותיים עבורה. "היופי פותח דלתות והאופי מכניס פנימה", היא תמיד אומרת, ומודה "נפתחו לי דלתות לא בגלל היופי שלי. אני לא מחשיבה את עצמי כילדה הכי יפה בארץ או בעולם, כי אני לא, וזה ברור לי, ואני גם לא חושבת שדלתות נפתחות רק בגלל שאת יפה, יש עוד הרבה יפות ממני. הדלתות נפתחו כי אזרתי אומץ, כי דיברתי על מה שמפריע לי, זה האופי שלי שהביא אותי לזכות, לא היופי".
מיכל יופדוב בתכנית בוקר. אוסף פרטי
ובכל זאת, איך ילדה בגילך מגיעה לכנסת, לנטפליקס, ללהיות מפיקה?
"אני עובדת כל הזמן ופונה לאנשים בתעשייה כל הזמן ובכל רגע פנוי מנסה לקדם דברים. ההזדמנויות מגיעות וההכרה כמיס יוניברס פתחו לי כאמור המון דלתות לפרויקטים, אבל לא רק. אני מרימה את הכפפה בכל פרויקט שנראה לי משמעותי ונכון לבצע. והנה אני המפיקה הצעירה בעולם".
כמו מלכת היופי לאימהות למשל? את חושבת שעדיין יש מקום לתחרויות יופי לנשים בשנת 2023?
"אני מבינה איך תופסים יופי, אני מבינה שלעיתים זו החפצה. אבל בתחרויות יופי היום, אני חושבת שגם הקהל בבית מבין שהשיפוט הוא לא רק על יופי. יש קטגוריות שצריך לעמוד בהן, והסיבה שהראיתי מי אני ומה אני בתחרות, היה זה שגרם לי לזכות בכתר. לא היופי. וכך גם בתחרות היופי לאימהות שארגנתי. זה מציג משהו אחר, צד אחר בנשיות. זה לא רק לדעת לצעוד במסלול, אלא להציג את הערכים שלך ולדבוק בהם".
מיכל יופדוב. צילום: מאיה גיוקל
מה ריגש אותך יותר? האות ממשרד החינוך או הזכייה במיס יוניברס?
"אני גאה בשני הדברים וכל זכיה היא גדולה ומשמעותית בפני עצמה. אני יכולה לומר שכשהייתי ילדה הייתי מציירת את עצמי עם כתר על הראש, וכשאני רואה את הכתר הזה אני גם רואה את כל הדם, היזע והדמעות שהיו בדרך. האות ממשרד החינוך גורם לי להיות גאה כי גרמתי לאנשים לחייך. זה נותן משמעות לכל מה שאני עושה".
ומה הלאה? את מתכננת לארוז מזוודות לתל אביב בקרוב?
"אני נשארת באשדוד ולא אעזוב אותה. אני כל כך אוהבת את העיר הזאת, שום דבר לא חסר לי בה", אבל מזוודות לבית האח הגדול זה לא משהו שהיא פוסלת. "אני רוצה להיות בריאליטי, אני רוצה להפיק, אני רוצה לקדם דברים. אבל בעיקר, אני מחכה לגיל 21 כדי לרוץ לכנסת".
המטרה: תיק החינוך
מיכל למדה בבתי ספר ממלכתיים בעיר אשדוד. ביה"ס היובל, ומקיף ד'. אבל באף אחד מהם היא לא מצאה את המקום שלה. "לא ויתרתי לעצמי בשום שלב והגעתי להישגים מעולים ואני תלמידה מצטיינת, אבל הדרך של העברת התכנים הלימודיים היא לא נכונה, ואני רוצה לשנות את זה", אמרה.
"נכוויתי המון מתלמידים וממורים, ושמתי לב שהדגש העיקרי הוא על ציונים. בית ספר הוא מכונה לציונים, ואני עמדתי בציפיות, אבל הפן הרגשי לא מקבל משמעות שווה, אם בכלל. אם לא הצלחת בלימודים ולא הבאת ציונים טובים, זה אומר שאת לא מוצלחת. הדרך החכמה יותר היא לתת לילד, במסגרת הגבולות הנכונים, להביע את עצמו ולתת לו את ההזדמנות להיות כל מה שהוא רוצה וחולם להיות. תכנים שהם מעבר לפיזיקה ומתמטיקה, אלא שיותר מכילים. בבית ספר תמיד חשפתי שאני רוצה להיות דוגמנית, והמורים הרימו גבה. כי דוגמנית זה לא מקצוע של 'חכמים', ופה כבר הטעות. זה לא נכון לשפוט מי אתה ולמה אתה מסוגל על פי המקצוע שאתה בוחר בו. כל אחד והיעוד שלו. ולכולם צריכה להיות הזדמנות שווה, וכשרת חינוך אני אדאג לקדם את זה".
מיכל יופדוב. צילום: מאיה גיוקל
למה דווקא שרת חינוך?
"כי תחום החינוך הוא התחום שהכי מציק לי. ואני בוחרת לנתב את כל האור שבי למקום שהכי זקוק לי. אני מבינה שיש עוד הרבה תחומים שאני יכולה להשפיע ולהיטיב עימם, אבל תחום החינוך הוא כרגע התחום שאני רוצה לטפל. אני לא יכולה להשפיע על הכל בבת אחת, ולכן, גם כשאני מטפלת בחינוך, אני דואגת גם לטפל מכיוונים אחרים בנוער בסיכון ונשים מוכות או חולות סרטן – וזה באמצעות התרומות בהפקות שאני עושה".
מיכל היא משפיענית, כבר אמרנו. עם פרופילים ברשתות החברתיות שמתחזקים עשרות אלפי עוקבים ומאות אלפי ביקורים בפרופיל מדי יום, היא יודעת שמקשיבים למה שהיא אומרת, והיא דואגת גם שהאוזניים הנכונות ישמעו אותה. "נערים ונערות פונים אליי ברשתות ומספרים לי על דברים שקורים להם. אני מייעצת להם ויודעת מה להגיד".
מה התוכן העיקרי שלך?
"הכי חשוב לי להיראות אותנטית. בסטורי – כשאני יודעת שיש מאות אלפי צופים, אני מספרת איזה יום עבר עליי ומראה שלא הכל זוהר ולא וורוד. אנחנו חיים בעולם שונה, ואותנטיות היא חשובה בייחוד בגלל שאני מייצגת המון פעמים דברים שקשורים לנוער במקביל ליופי. ילדים מרגישים בנוח לספר לי את מה שהם עוברים, ודרך הפלטפורמה הזו אני מעורבת חברתית ומשפיעה על בני נוער שלולא אני- היו הולכים למקומות חשוכים מאוד".
את מסיימת אוטוטו את התיכון והתקופה הזו תהיה מאחורייך, אבל חרמות עדיין ממשיכים. איזה טיפ היית נותנת לבני נוער שהיו במצבך?
"הילד צריך להבין שזה לא בגללו ותמיד אפשר לשנות את המצב ולמצוא אלטרנטיבות. הוא לא צריך להתחשל כדי שיהיה לו עור של פיל- כמוני. הוא בסה"כ צריך לשתף. הדבר הכי טוב שילד במצב כזה צריך לעשות זה לשתף מישהו, אדם מבוגר, איש אמון, הורה, אח, אושית רשת, לא משנה -העיקר לשתף ולא לאגור בפנים. וזה הכי קל להגיד לילד 'תשתף את ההורים, תספר לאמא או לאבא', אבל זה לא יקרה. הם יודעים שאם הם יספרו להורים על הכאב שלהם, ההורים יכאבו יחד איתם, וילדים לא אוהבים לראות שלהורים עצוב. אז באמת, תמצאו מישהו שאתם סומכים עליו ותשתפו. זה יעזור".
תחרות מלכת היופי לאימהות. צילום: בועז רענן
ויש לך מסר להורים שהילדים שלהם נכנסים לבית ספר בקרוב?
"להורים יש נטייה לגדל את הילד כמלך העולם ולא לראות את הצד השני. אני ממליצה לשלוח אותם מגיל קטן ללכת לבתי חולים, לחלק צעצועים, להיות חלק ממשהו גדול יותר. זה תורם לביטחון העצמי. שם לא שופטים ולא בוחנים על ציונים. שם זה הילד והנתינה שלו. בהתנדבות מוצאים את השליחות האמיתית. כמו שאני מצאתי. ומי שלא יודע איפה כדאי לו להתנדב, שיפנה אליי ואני אעזור".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
