"אני מציירת את הפרחים שלי"

תערוכת הציורים של רבקה ליכטנפלד, (ז"ל), הוקמה לציון שנה לפטירתה. שלמה פרמן, יו"ר אגודת אמני אשדוד וסיגל מאור, אוצרת התערוכה נסעו לביתה ברחוב הראשונים ונפגשו עם בני-משפחתה אמנון ורחל לייקוביץ' (האחיין שלה ואשתו), למדו את חייה והציגו אותם באמצעות יצירותיה עם מסרים מרגשים לחיים.

יו"ר אגודת אמני אשדוד, שלמה פרמן. צילום: חן בוקר

ליכטנפלד, נפטרה בהיותה בת 93 צלולה וחדה לאחר שלקתה בהתקף-לב. בשואה, איבדה את הוריה וארבעת אחיותיה, כל שכן אימצה אל חיקה וליבה את אחייניה וחברים רבים שמילאו את חייה באור ואהבה. היא ציירה בעיקר בצבעי שמן ובעיקר, אפיין אותה ציור זרי פרחים בצבעים וגוונים שונים, מלאי אופטימיות.

ליכטנפלד, הגיעה לאשדוד בשנת 1957, ציירה הרבה סקיצות, השתתפה בפרויקט של סטיבן שפילברג על תיעוד השואה בצמוד לרשימת שינדלר. שפילברג, השקיע בצילום עד אליה הביתה וצילם אותה וסרטוני הוידיאו מוקרנים עד היום במוזאון "יד ושם". על-אף ילדותה הקשה, מכריה מספרים שאף-פעם לא הייתה בדיכאון והייתה הפסיכולוגית של חברותיה. לא אחת עמדה מול האס. אס ועמדה להיהרג ובכל פעם שהייתה מספרת מה שעברה בגטו וילנא הקפידה להעביר את סיפורה בהומור.

היא השתתפה בתערוכות בנושאים שונים בעיר אשדוד כחלק מקבוצת אמני אשדוד. הציגה בחו"ל יחד עם תמונות של 'שאגאל' עם אחיה רפאל חוואלס שהיה גם הוא אמן צייר נחשב. בביתה, ברחוב הראשונים היו אצלה בסלון כ-50% ציורים של אחיה שצילם יותר דמויות ורגעים מהשואה, השאר היו זרי פרחים שכה אפיינו אותה. בין כל הציורים שלה, הפרחים לכאורה יכולים להיות בנאליים אבל כשמחברים את היצירות הללו לאדם שיצר אותן, סיפור חייה ומה שעברה הכל מקבל משמעות אחרת.

יש מוטו, קו ומשהו שהיא הולכת איתו. מכאן יש בתערוכה קיר אחד שכולו פרחים רעננים, בשלים, צבעוניים וחיים, יש ציורי נוף שציירה כשנסעה ממקום למקום: באשדוד, צפת, ירושלים, פריז. כשהייתה חוזרת הביתה הייתה שמה את הפרחים בכד הכחול באותה זווית יוצרת הרמוניה, הפרחים הללו שימשו לה כעוגן שהביא אותה לנקודת הנוחות שלה. היא ידעה לצייר דיוקנאות, דימויים מהשואה, נופים אך ניחנה בחירה אישית שלה בציור פרחים שנתנו לה תקווה ואושר.

באי התערוכה. צילום: חן בוקר

אחיינה, אמנון לייקוביץ' סיפר, "רבקה הייתה האישה האמיצה ביותר שהכרתי בחיי, היה לה חוש יוצא מן הכלל להישרדות. היא עברה את השואה והצליחה לשרוד לא רק פיזית אלא גם רוחנית ונפשית. הייתה מאוד אופטימית עם הרבה הומור וידע בטכנולוגיה, הייתה אלופת ליטא והארץ בשחמט ולימדה ילדים. באשדוד זכתה גם באות מפעל-חיים בתחום האמנות במסגרת "מכחול הזהב". גרה ברחוב הראשונים בבית הראשון שהוקם באשדוד".

אחיינה, אמנון לייקוביץ'. צילום: חן בוקר

סיגל מאור, אוצרת התערוכה שעבדה על התערוכה בשלושת החודשים האחרונים סיפרה על התהליך, "אחרי שהכרתי את העבודות שלה גיליתי שיש ציורים שלה במועדון קשישים בו אני עובדת, של ניצולי שואה ברחוב אח"י אילת וזיהיתי שם שני ציורים שלה על הקירות. למדתי להכיר את השפה שלה. לא היה אכפת לה מה יגידו ודבקה באמירה משלה: "אני מציירת את הפרחים שלי", לא חיפשה ליצור משהו פורץ ואוונגרדי אלא לבטא את עצמה ובאמירתה האמנותית ביטאה: בחירה בחיים, באסתטיקה ובצבעוניות". מאור, בעצמה אמנית במדיה רב-תחומית, עובדת בעיקר עם חומרים נפסדים כדוגמת, שקיות פלסטיק, ניירות, עיתונים בשימוש חוזר וזוהי התערוכה ה-6 במספר שאצרה.

אוצרת התערוכה, סיגל מאור. צילום: חן בוקר

ראיה, רכזת המועדון לניצולי שואה "עמי חי", שברובע א', הגיעה אף היא לתערוכה ואמרה כי, הם זוכרים אותה ויש להם תמונה של פרחים שתלויה במועדון, מתגעגעים אליה והיא מאוד חסרה.

"בחזרה הביתה"-תערוכה רטרוספקטיבית לרבקה ליכטנפלד, (ז"ל), "דואט"-גלריה עירונית לאמנות, קניון "לב אשדוד". נעילת התערוכה : בתאריך ה-01 בפברואר, (יום ה'). למידע:08-8677353.