בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה התקיים במוזיאון בית העדות בניר גלים טקס שנשא את השם "בזכרנו את ציון" ועסק בכיסופים לארץ ישראל בכתבים מתקופת השואה, בסימן שבעים שנה להקמת המדינה.
הטקס. מימין זהבה קור. צילום: בית העדות
במהלך הערב התעוררו לחיים על הבמה מכתבים, קטעי יומן ועיתונות מתקופת השואה, שבהם ביטאו יהודים את כמיהתם לעלות לארץ ישראל. הקורא בכתבים אלה יתקשה להבחין כי נכתבו במחשכי מרתפים, בגטאות ואפילו במחנות ההשמדה. גם מתוך תהומות הייאוש והסבל היו יהודים שהוסיפו להשתוקק אל ארץ ישראל ולחלום על עתידם בה.
בין הדמויות שעמדו במרכז הערב היו כאלה שהציונות שלהם נולדה מתוך השבר והמצוקה ואחרים שתמכו ברעיון הציוני עוד בטרם פורענות. כזה היה יאנוש קורצ'אק. קורצ'אק הוא אחד היהודים הידועים ביותר שנרצחו בשואה, הן בזכות פועלו העשיר בחייו כרופא, איש חינוך וסופר והן בזכות אופן מותו ההרואי.
ולמרות היותו מפורסם יש בדמותו פן שכמעט ואינו מוכר בכלל, וזהו הפן הציוני. במהלך שנות השלושים התקרב קורצ'אק לזהותו היהודית ולציונות, ואף ביקר פעמיים בארץ ישראל. באחד מסיפוריו המפורסמים כתב קורצ'אק על הרפתקאותיו של נער יהודי מפולין בדרכו לארץ ישראל ובמאבקיו במקומיים הערביים בה. את הסיפור חתם כך: "לא את הכל אני יודע, אבל הסוף יהיה כזה שליהודים תהיה מדינה בארץ ישראל".
את הטקס הנחתה לבנת בן חמו, ליוו בשירה ובנגינה שלמה גרוניך והרכב ביטדוס והעשירו בקטעי קריינות ומשחק איתמר שרון וזהבה קור. את "שיר המעלות" בביצועו של שלמה גרוניך ליווה ציור בחול, יציר כפיה של האמנית אילנה יהב.
הדובר המרכזי של הערב היה נתן שרנסקי, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וזוכה פרס ישראל לשנת תשע"ח למפעל חיים בתחום עלייה וקיבוץ גלויות. "כבר נאמר כאן היום שמדינת ישראל לא הוקמה כתוצאה השואה", אמר שרנסקי, "ואני חושב שיותר מכך – דווקא הקמת מדינת ישראל וקיומה הם אלה ששמרו על זיכרון השואה. מדינת ישראל הפכה את הטרגדיה הנוראית, שהייתה צריכה להרוס לגמרי את כח העמידה של העם היהודי, לבסיס של נחישותנו להבטיח את הנצחיות של עם ישראל".
הטקס המרגש עמד בסימן שבעים שנה להקמת מדינת ישראל והסתיים במילים: "במרבית המקרים החלומות שפיעמו בלבבות נגדעו באכזריות. רוב אלה שכמהו לציון לא זכו לממש את כמיהתם כפרטים. אך ברמה הלאומית – העם היהודי זכה גם זכה. בשבוע הבא נציין שבעים שנה לאותו יום, שבו מימשנו את זכותנו הטבעית וההיסטורית, שבו הגשמנו את החלום, את התקווה בת שנות האלפיים".
