העיר אשדוד ופסטיבל אשדודשירה הם בית לשירה מגוונת והשנה הדגש ניתן על שירה של מחאה שינוי ותיקון. כבר ביומו השני של הפסטיבל התקיימו שני אירועים בשיתוף פעולה של אירגוני שינוי שונים כמו "אחותי" בערב מחווה לאימהות המזרחיות שריגשו עד דמעות ו"הבריגדה התרבותית" במופע "יהודי נולד" עם צעירים יוצאי ברית המועצות, בני דור 1.5 שגוללו דרך ספוקן וורד, שירה ומוזיקה את סיפורי העלייה לישראל והקשיים בחבירה לתרבות הישראלית. כמו כן, זו השנה השלישית שהתקיים ערב משירת 'יגל יעקב' ואיך אפשר בלי מיקרופון פתוח למשוררים בפאב ה"זה"?
במעקב אחר תכני פסטיבל אשדודשירה 2018, יש לפתע תחושה שסוף סוף אפשר לחזור לשורשיות ולהיות כמה שיותר אותנטיים. אם בעבר הייתה תחושה שמנסים לדחוק תחת הגדרה שבלונית אחת את הישראליות והגדרתו של "מיהו ישראלי", הרי שרב התרבותיות אותה שמה העיר אשדוד כמטרה לטיפוח ושימור והדגשת הקבוצות שנחשבו בעבר כ'תרבויות שוליים' לא רק שהופכת אותן ללגיטימיות ומקובלות אלא מעבר לכך, דווקא קבוצות שקולן לא נשמע נקראות לדגל ודרך היצירה מקבלות את הבמה להעביר מסרים חשובים, חזקים ועוצמתיים.
שיר לאחותי
במחווה לאמהות המזרחיות, תנועת אחותי וקואליציית נשים במזרח הגיעו למונארט ואל מול קהל צופות (רובו נשי) ריגשו בערב מחווה לאימהות המזרחיות שלא השאיר עין אחת יבשה באולם. כרמן אלמקייס, פעילה חברתית ממקימות תנועת ה'לא נחמדים – לא נחמדות', פתחה את הערב והקדישה את המופע ל- 20 נשים שנרצחו השנה. היא הקריאה את שמותיהן והדגישה שחשוב לזכור את הנשים האלה ולתת להן את הכבוד שמגיע להן.
במהלך הערב עלו משוררות זו באחר זו והקריאו טקסטים חזקים על יחסי אם- בת של הנשים המזרחיות, במפגש מופלא בין יחסי אימהות לבנות שרבות מהן זכו להיות בשני המקומות הללו, לחוות חיים עם אמא ושתהיה להן בת. מערכות היחסים עם האימהות הן אולי המשמעותית בחיים שלנו ובמקביל דרך השירה הן לוקחות את החומר הראשוני והכאוטי שיש בו הרבה אהבה וגם רגעים של התפרצויות וזעם, מכלול שלם של רגשות ונותנות לו צורה פואטית במילים.
הנשים המזרחיות הן אולי גם הגיבורות המסתוריות של ישראל, הרבה פעמים לא זכו לכבוד שלו הן ראויות בציבור הישראלי ולפעמים אף בלט ביזוי שלהן. בערב מיוחד, חמש משוררות נפלאות ועדי אלבחר אחת ששזרה סיפורים מבית סבתא על המאכלים האדומים עם כל הפפריקה ועד לשיר שסבתה אהבה "אינתי עומרי" סיפרו איך בילדותן ניסו לברוח מהדימוי של האמא המרוקאית וככל שעברו השנים והן הפכו לאימהות בעצמן עושות כל שביכולתן כדי להתקרב ככל הניתן להוויה שלהן.
יגל יעקב
באווירה אינטימית, ערב שירת יגל יעקב – התקיימה זו השנה השלישית ברציפות שקפה התיאטרון בבית יד לבנים גדש חובבי פיוט סביב שולחנות מלאים כל טוב בחגיגה מסוג אחר לגמרי בשירתו וניצוחו של הפייטן אבי אפנג'ר והנחייתו של עורך-הדין דוד גולן בליוויי אנסמבל מטרוז ובניהולו המוזיקלי של יורם אזולאי.
סביב שולחנות גדושים בכל טוב עם "מחייא" (הלא הוא, כינויי השגור בפי יהודי מרוקו למשקה הערק) ו"טאפאס סרחאווי" (כינוי למנות קטנות המוגשות באופן מסורתי בקרב יהודי ספרד כחטיף לצד כוס יין או בירה), קהל נרגש שנהנה הנאה צרופה מיצירות ואוצרות הפיוטים של יהדות מרוקו וצפון אפריקה של "יגל יעקב". האווירה במקום כללה ריקודים, מחיאות כפיים, שמחה מהולה בקדושה ופיוטים נשגבים שבוצעו בחינניות.
שירת הגירה
ב-90 דקות של מסע לתוך החברה היהודית- ישראלית, מופע "יהודי נולד" הביא לחיים משירתם של יוצאי ברית המועצות. השתתפו חברי "הבריגדה התרבותית" שחברו יחדיו לפני כשלוש שנים ומביאים את הסיפור של דור 1.5. אמנים שכותבים ושרים מחוויה של הגירה וזרות, וגם של שייכות, מביאים זאת לתוך המופע שלהם דרך טקסטים שמביאים את הקהל לצחוק מתגלגל ועד לתחושה של אגרוף בבטן.
לבמה עלו זה באחר זה האמנים, כל אחד מהם סיפר דרך שירה, מוזיקה או ספוקן וורד על החוויה שלו מהעלייה לארץ, על זה שבברית המועצות הם היו יהודים וכאן בישראל היו 'רוסי מסריח' או 'רוסיה זונה', על הסבתא בסלון, על הממשל הסובייטי, על קומוניזם, מאבק בקפיטליזם ההורים עם התעודות שבסופו של דבר מצאו עצמם בעבודות אחרות, על תהליך הגיור, על השמות הישראלים שאימצו ועל שאלת הזהות היהודית- ישראלית שלא אחת הודחקה. הכל נפתח על הבמה דרך כאב מתובל היטב בהומור עצמי ויצירתיות מופלאה.
הסעודה האחרונה
הערב נסגר בפאב ה"זה" אליו הגיעו משוררים תושבי בעיר אשדוד, צעירים וצעירים ברוחם ונהנו משירה שעלו להקריא בשני סבבים וכל זאת לצד מנות המבורגר מפנקות ובירה קרה. חלק מהמשתתפים בערבי הקראת השירה בפאבים הפכו כבר לחלק בלתי נפרד וכמו תמיד היו כמה שהגיעו והשתתפו בפעם הראשונה. חושבים שפספסתם? השבוע ממשיך ותוכלו להתעדכן באירועי פסטיבל אשדודשירה באתר.