לאחר מאבק של כמה שנים במחלת הסרטן, הלכה לעולמה הסופרת והיוצרת בת אשקלון נינה פינטו—אבקסיס, והיא בת 48. על מאבקה במחלה שניחתה עליה היא כתבה בספר “מחר אני הולכת”, שרואה אור בימים אלה. על פי בקשתה, הלווייתה נערכה באשקלון בבית העלמין בגבעת ציון. משפחתה יושבת שבעה ברחוב חנה זמר, קומה 1, דירה 1, תל אביב.
פינטו-אבקסיס נולדה באשקלון להוריה רחל ויצחק פינטו, עובדת בנק לאומי ומהנדס בניין. הוריה עלו ארצה מטטואן שבמרוקו הספרדית בתחילת שנות ה-60 והשתקעו באשקלון. לסבה הייתה במשך שנים רבות חנות נעליים במרכז המסחרי בשכונת עתיקות. עד שהייתה בת 6 התגוררו בני המשפחה בעתיקות ג’ ולאחר מכן עברו לשכונת ברנע בעיר. היא למדה בבית הספר נוף ים ובתיכון בתגר ולאחר מכן בבית הספר רונסון. לאחר השירות הצבאי היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך הרצתה במכללת אשקלון. היא הייתה נשואה לאריאל אבקסיס ואמא לשני ילדים בני 14 ו-9.
ספרה הקודם של פינטו-אבקסיס נקרא “סיפורים אינטימיים”, והוא עסק בין היתר בזיכרונות הילדות שלה בשכונת שמשון. הספר הזה זיכה אותה בפרס ראש הממשלה לספרות עברית לשנת 2018.
בריאיון שהעניקה ל”כאן דרום” לרגל הזכייה היא סיפרה, “הילדות באשקלון הייתה ילדות נהדרת, זה הרבה פעמים תלוי גם בחברים. אנחנו התקבצנו יחד מאזורים שונים ויצרנו חברות חזקה, שהתחילה מבית הספר היסודי נוף ים, המשיכה לתיכון ומתקיימת עד היום. לא היינו צריכים הרבה מקומות בילוי, הספיקו לנו הבית שלנו. אני עד היום מתגעגעת לסוגי האוכל והמאפים השונים שהיו בכל בית, ממש זוכרת את הניחוחות. אני מספרת על זה גם בספר הרבה, על האינטימיות והקרבה המיוחדת ששררה בינינו החברים, גם בין הסבתות והדודות והשכנים”. בהמשך עובד הספר למופע בכיכובן של השחקניות נילי צרויה ומיכל ויינברג.
בימים אלו רואה אור ספרה האחרון “מחר אני הולכת” שבו היא כותבת על המחלה שתקפה אותה, על התמודדות איתה ועל הידיעה שהסוף הקרוב הוא בלתי נמנע. וכך היא כתבה עליו בדף הפייסבוק שלה: “מתוך קרקעית החיים צמח הספר הזה, נרקם סיפור אחר סיפור שהפך ליצירה אחת בידי העורך שלי יגאל שוורץ. על מה הספר? בעיקר על אהבה בתוך מציאות חיים מטלטלת, קרבה, אינטימיות ושגרה שמופרת, חוזרת ומופרת. הסיפורים נכתבו לעיתים ממש בדם, וגם בחיוך ובתשוקה, ויש תשוקה בספר הזה, למרות הנסיבות, תשוקה לחיים, לקרבת האדם”.
ספרה של נינה פינטו—אבקסיס
