הלוויתו של נתנאל שלו בן ה-9 שנערכה בנובמבר 2016 זכורה לרבים מבני העיר שליוו את נתנאל לאורך המאבק במחלה. נתנאל ניצח כנגד כל הסיכויים את המחלה ששבה והופיעה ארבע פעמים. אך בקרב האחרון על חייו, המחלה הכריעה.
אחד מהעומדים לצידו בתהליך ההתמודדות הארוך הוא גיבור אחר – חברו לספסל הלימודים בבית הספר 'רננים' יהונתן סולטן. השניים הכירו במסגרת הצהרון בבית הספר כשהיו בכיתה א', וכאשר שלו התבשר על המחלה, היה זה סולטן הצעיר ששימש ככתף תומכת וכחבר אמיתי.
לאחר אובדנו הקשה של שלו, שכאמור נפטר לאחר התמודדות ארוכה במחלת הסרטן, החליט חברו שבילה עימו שעות במחלקה האונקולוגית ונחשף לחולים נוספים לעשות מעשה אצילי – ולתרום את שיערו הארוך.
"הארכתי את השיער שנתיים וחצי, נתנאל ואני היינו חברים טובים מכיתה א', אמנם לא היינו באותה כיתה, אבל התחברנו ממש. ובכל השנים שהוא היה חולה הייתי בא אליו לבקר אותו בבית החולים ולהיות איתו " סולטן הצעיר מספר, קולו נרגש כשהוא מדבר על החברות האמיצה בין השניים שנרקמה לאורך שנים ארוכות של התמודדויות, ניצחונות ותקווה לחיים.
במהלך השיחה עם יהונתן קל לשכוח שהוא רק בן 11, תלמיד כיתה ה' בבית הספר רננים. הוא חכם ונבון, רגיש במיוחד. בכנות גדולה הוא מספר על ההחלטה לתרום את שיערו: "תרמתי את השיער כדי להנציח את נתנאל, ולהעלאת מוּדעוּת לחולי סרטן. לילדים שנמצאים בבתי החולים ורק רוצים להיות ילדים רגילים לצחוק ולטייל וגם לעזור בדרך כל שהיא אולי זה יתן להם ביטחון, שירגישו שהם לא לבד".
"גם עכשיו שאני מדבר על זה זה קשה לי" הוא אומר בכנות. "נתנאל ואני פשוט היינו חברים טובים שמשחקים הרבה, וכשמצאו תרומה ניסיונית ממש שמחנו. כולם התגייסו ותרמו כסף כדי להציל את החיים שלו, ובאמת הגיעו לסכום וקנו את התרופה, ואחרי שלושה חודשים זה חזר, אני לא יודע איך זה יכול להיות אבל זה קרה, המשכנו להיות חברים עד הסוף".
מה אתה זוכר מנתנאל?
"הוא אהב מאד מאד לגו, הוא היה טוב בזה. היינו בונים ביחד, היו לו דגמי לגו ענקיים ויפים.
ביום שהוא נפטר הייתי בבית הספר, חברים סיפרו לי שנתנאל נפטר ולא האמנתי. רק שראיתי את אבא שלי במזכירות הבנתי שזה נכון, פרצתי בבכי ולא הצלחתי לעכל את זה שהוא נפטר. היה לי מאד קשה. לכולם היה עצוב וכואב".
"אני משער שנתנאל היה שמח מזה אם הוא. אני מקווה שבאמת המודעות תעלה והם ידעו שהם לא ירגישו לבד. אולי באמת ילדים / ילדות אחרים גם יתרמו את השיער שלהם".
כידוע, חולי סרטן רבים נאלצים להתמודד, מלבד הטיפולים הקשים, גם עם ההקרחה הנגרמת כתוצאה מהטיפול הכימותרפי. הקרחת אמנם אינה מסכנת חיים ואף אינה תסמין ישיר של הסרטן, אולם היא "מסמנת" את החולה ככזה ולעתים רבות גורמת לבושה גדולה, אחת הסיבות לכך שרבים מהחולים, ובמיוחד ילדים, מתבודדים ונמנעים מפעילות חברתית. פאה היא הפתרון המאפשר להם להרגיש נינוחים יותר.
עמותת זיכרון מנחם מתרימה שיער לצורך הכנת פאות לחולים וחולות סרטן. בארץ מתקיימים מזה מספר שנים פרוייקטים של התרמת שיער כאשר המידע עליהם עובר מפה לאוזן, בשיטת "חבר מביא חבר".
