לפני יותר משלוש שנים החליטו בעיריית אשדוד לסגור את מקיף ב’ — בית הספר העל יסודי הממלכתי—דתי הכי ותיק בעיר. הנימוק הרשמי היה חוסר הצדקה וירידה בכמות הנרשמים. בנוסף, עלו טענות להישגים לא מספיק טובים.
מורים, תלמידים, בוגרים, הורים ופעילים חברתיים נאבקו בהחלטה וגם יצאו להפגין נגדה. אבל עד שלב מאוחר נראה היה שבעירייה עומדים על שלהם. אולם בסופו של דבר הגלגל התהפך ובעירייה השתכנעו שאם סוגרים את מקיף ב’ במתכונתו הנוכחית, ראוי לפתוח אותו במתכונת אחרת — טכנולוגית.
ואכן, בשנת הלימודים הקרובה תחל לפעול באותו מקום האקדמיה לטכנולוגיה אמי”ת ב’ — תיכון טכנולוגי ממלכתי-דתי יחיד מסוגו בעיר.
“מה שמייחד את המקום הוא שהתלמידים שלנו ייצאו ממנו עם תעודת בגרות מלאה וגם עם תעודת הסמכה טכנולוגית”, מסבירה מנהלת המוסד סימה פרץ. “הלימודים ייעשו בכיתות ט’ עד י”ב ובהמשך ייפתחו גם מסלולים לטכנאים והנדסאים י”ג-י”ד”, היא מוסיפה.
שתי המגמות הראשונות הן תקשוב עם מסלול מגן סייבר ומגמת תיירות ופנאי בהתמחות ניהול תיירותי. “נתחיל עם מחזור של 80 תלמידים ובעזרת השם נלך ונצמח”, מוסיפה המנהלת.
ארכיון: רן ארז נואם במפגש המחאה נגד ההחלטה לסגור את מקיף ב'. צילום: דור גפני
סימה, לפני שלוש שנים נקראת לנהל, למעשה, את סגירת בית הספר.
“בדיוק ככה. התבקשתי לעשות את זה בצורה המיטבית, אבל מעז יצא מתוק. האמת היא שאפילו לא חלמנו שנגיע ליום הזה, והנה פותחים את בית הספר במתכונת חדשה. הייתה התגייסות של הצוות, על אף צמצומים גדולים, ושל ההורים. היה תהליך לא קל. אני בן אדם של כאן ועכשיו, לא חשבתי על יום המחר ועל עצמי. אני חייבת תודה גדולה ליו”ר ארגון המורים רן ארז, מורה לחינוך גופני אצלנו, שפעל רבות בנושא. גם ראש העיר נרתם, כך גם מנכ”ל רשת אמי”ת, המפקח שלנו מטעם משרד החינוך וכמובן מינהל החינוך בעירייה. גם לוועד ההורים שבראשו עמד עד לפני שנה עופר צבאן, יש חלק מאוד חשוב בסיפור הזה”.
על איזה צורך בא לענות בית הספר החדש?
“זו מסגרת שעד היום לא הייתה קיימת באשדוד. עבור התלמידים זו תהא הזדמנות חייהם, גם בגלל שזו מסגרת קטנה, אישית ועוטפת שמתאימה לכל תלמיד את החליפה שלו, שתאפשר לו לסיים תעודת בגרות עם תעודת הסמכה טכנולוגית. פנו אלינו מחיל התקשוב לשתף פעולה וליצור מסלול שוחרים ללא מדים”.
פרץ הייתה קודם לכן רכזת פדגוגית ומחנכת כיתת אומ”ץ במקיף ב’ ובעבר הרחוק יותר עבדה כמורה בבית הספר מפת”ן חרמון. היא נשואה ואם לשישה, סבתא לנכד ומתגוררת בגן יבנה.
אוהבת את העבודה?
“מאוד. אפשר להגיד שאני מכורה לתלמידים. הם עושים לי את זה. זכיתי כמנהלת במנהל חינוך מקצוען, קולגות מנהלים מדהימים, עם שיתוף פעולה ועזרה, פרגון הדדי, זה נתן לי המון כוח. בהתחלה הייתה תחושה קשה של מרמור ושל כעס, בכל זאת, אנשים צריכים להמשיך לעבוד ולתת את המקסימום כשהם יודעים שהם מאבדים את מקום העבודה שלהם. בהתחלה באתי בהשלמה שצריך לקבל את הדין, שסוגרים, ושהכול לטובה. התפללתי שנצליח להנחיל רוח אחרת והצלחנו. בימים האחרונים דיברנו בקרב הצוות שצריך לקיים ישיבת הודיה”.
