לאחר 34 שנים באולפנא התורנית המדעית לבנות באשדוד, מהן 20 שנה בניהול המוסד, שלמה רביב פורש לגמלאות. רביב הצליח להטביע חותם עמוק במקום שבו היה גם מורה, סגן ומנהל. את מקומו תתפוס שלומית אשואל, שכבר נמצאת בחפיפה.
רביב נחשב מי שהביא לרפורמות באולפנא הממוקמת ברובע ט’ והוביל אותה להצלחות רבות. “ראיתי את עצמי כמנהל שמוביל שינויים יחד עם צוות המורים”, אומר רביב. “מאז שנכנסתי לתפקיד הניהול העליתי מורים שעבדו בחטיבת ביניים לחטיבה עליונה וההפך, לדוגמה, כי חשבתי שיביאו תוצאות טובות יותר. כשהתחלתי לנהל היו לנו 51% בגרות. בשנה הראשונה לניהול הגעתי ל-81% ובשנייה כבר היה 98%”.
בשנה השלישית לניהולו של רביב אחוזי הבגרות היו כבר 100, והם הצליחו להחזיק את הממוצע הזה שנים רבות. “בשנה האחרונה קיבלנו ממוצע של 98.1, אבל משרד החינוך שלח לי תיקון ל-99%”.
רביב מספר כי כל חייו הושרשה בו החשיבות העליונה לתעודת בגרות. “על הקיר ליד המיטה שלי בילדותי התנוססו תעודות הבגרות הממוסגרות של אחיי הגדולים, וזה כנראה השפיע עליי”, הוא נזכר. “תמיד אמרתי לבנות, הקדוש ברוך הוא נתן לנו שתי ידיים, באחת להחזיק תנ”ך ובאחת תעודת בגרות. אנחנו חיים במדינה שזה מפתח ללימודים גבוהים”.
רביב מסביר כי הבגרות באולפנה מאוד איכותית וכוללת בתוכה לדוגמה, 12 יחידות מחשבים ו-12 יחידות ביוטכנולוגיה. "אין 3 יחידות באנגלית, כל תלמידה שמסיימת אולפנה יש לה את האפשרות להיכנס לאוניברסיטה".
נוסף למאמץ להעלות את אחוזי הבגרות, רביב הוביל יחד עם הצוות החינוכי רפורמות של אופק חדש, הסברה רצינית בנושא השירות לאומי, התמיד עם היציאה לפולין, שלשם גם הוא נסע כשש פעמים, סמינריונים, טיולי של”ח, מסע ישראלי ומפעל החסד.
"היה איתי עוד ילד אחד תימני והיינו בין כץ, פרימן, טננבאום ואחרים”. רביב. צילום פבל
“האולפנא היא לא רק בית חרושת לציונים, בעיניי זהו מפעל חסד — 100% מהבנות עם תעודת בגרות חברתית, הן מתנדבות במגן דוד, מאות בנות אורזות לגמ”חים ועוד”.
לרביב חשוב להסביר כי את דרכו ליוו במינהל החינוך עקב לצד אגודל. “כשמדברים על מערכת החינוך באשדוד, אי אפשר שלא לפתוח את השיחה עם יהודה פרנקל, שהיה ראש מינהל החינוך באשדוד. אין ספק שהוא המנוע למערכת החינוך באשדוד. צריך גם להודות לאסתי פילוס שנתנה תנופה, לדני קליין שהוא הקבלן המקצועי של מערכת החינוך באשדוד ולהודות לצבי צילקר וליחיאל לסרי, שוודאי נושא החינוך קרוב ללבם”.
“צריך לתת הזדמנות לכל אדם, והוא יגיע למקום הכי גבוה”
רביב (במקור: רביבו), 66, עלה ארצה ממרוקו ישירות לאשדוד כשהיה בכיתה ג’ והחל את לימודיו בבית ספר רמב”ם. “עליתי עם הוריי ועוד חמשת אחיי, וגרנו במעברה ברובע א’ מס’ 164 ברח’ ז’בוטינסקי”, הוא מספר. כשהיה בגיל תיכון עבר ללמוד בישיבת בני עקיבא ברעננה, שלדבריו, נחשבה לפנימייה מאוד טובה. “נקלעתי למציאות מיוחדת כילד ספרדי בישיבה תיכונית עם מאות אשכנזים. היה איתי עוד ילד אחד תימני, והיינו בין כץ, פרידמן, טננבאום ואחרים”.
“צריך לתת הזדמנות לכל אדם, והוא יגיע למקום הכי גבוה”. רביב. צילום פבל
בהתחלה היה לו מאוד קשה אבל די מהר החל להתרגל. “אבא שלי היה שליח ציבור בבית הכנסת ‘זרע אברהם’, והיה מכין את התפילות לפני כל חג, אבל אני לא הגעתי לחגים, כי חייבו אותנו לעשות בישיבה. בהתחלה זה היה קשה, אבל עם הזמן הרגשתי מעולה בבית הספר, מאוד מצא חן בעיניי, השתלבתי יפה, ועם הזמן התחלתי לחיות לפי מנהג האשכנזים”. עד היום רביב מתפלל כל בוקר בבית הכנסת של ויז’ניץ ברובע ז’.
“אחד הדברים שלקחתי לחיים מהחוויה הזאת של לחיות כספרדי בתוך קהילה שהייתה שונה ממני זה שעשיתי המון לבני הקהילה האתיופית באולפנא. הגשתי עזרה לכל תלמידה מכל הבחינות, ואפשר לומר שאין תלמידה שנכנסה לאולפנא ולא יצאה עם תעודת בגרות”.
באולפנא לומדות כ-600 תלמידות, מהן כ-75 בנות הקהילה האתיופיות. “ההצלחה שלהן גרמה לי למחוק את כל מה שלמדתי על פערים — צריך לתת הזדמנות לכל אדם, והוא יגיע למקום הכי גבוה. ועובדה שהן יוצאות עם תעודות בגרות מצוינות גם בפיזיקה, בביוטכנולוגיה ובמחשבים”.
דימוי אליטיסטי. אולפנת אשדוד. צילום פבל
רביב נזכר בתלמידה אחת שלו, בת הקהילה האתיופית, שניסתה להתקבל ללימודי רפואה, אך ללא הצלחה. “פניתי לנשיא המדינה בזמנו עזר ויצמן שיעזור לה, והוא אכן עשה מאמצים עבורה. לאחר שנה הילדה שלחה לי את גיליון הציונים שלה מאוניברסיטת ירושלים, שהיא סיימה את השנה הראשונה בהצטיינות ברפואה, וזה חיזק אותי לבעוט בכל מה שאומרים על פערים”.
הוא למד הוראה בבר אילן והגיע למקיף ג’ כמורה. “לימדתי שם שנתיים ולאחר מכן ריכזתי שכבה, הייתי שם סך הכול שבע שנים. מאוד אהבתי את העבודה במקיף ג’ — כל הנושא של דתיים וחילוניים היה זר, הרגשנו יחד. אני דתי, והיו מורים חילונים, ומעולם לא הרגשנו פער, עשינו את העבודה במסירות והרבה פעמים התגעגעתי לעבודה במקיף ג’. אגב, אחת המזכירות באולפנא היא בוגרת שלי במקיף ג’ שאני קיבלתי לעבודה”.
לקרב בדרכים יצירתיות
לאולפנא הגיע, כאמור, לפני 34 שנים, “שנתיים הייתי מורה לתנ”ך ותורה שבעל פה, וכמה חודשים אחרי שנכנסתי נתנו לי לעסוק במערכת שעות ובגרויות ונהייתי סגן מנהל 12 שנה של הרב יהודה קפח, שייסד את האולפנא. אדם עם ידע עצום בכל ספרי הקודש והגמרא. אחר כך הגיע אלי כהן, שניהל את האולפנא חמש שנים ועזב בפתאומיות שבועיים לפני תחילת הלימודים. אני החלפתי אותו”.
מה שמייחד את האולפנא ביחס למקיפים בעיר זה הנושא הדתי וכמובן העובדה המגדרית. לרביב חשוב לציין כי כמנהל הוא דאג לקרב את הבנות לדת בדרכים יצירתיות.
“למדתי הרבה שנים בישיבת כרם ביבנה, ופעם אחת ראש הישיבה הראשון, שהיה הרב גולדוויכט, היה צריך לפגוש את זבולון המר, שהיה שר החינוך, ואני ביקשתי לנסוע איתו. כשהגענו לאזור לטרון, הוא ביקש מהנהג לעצור ליד התחנה, הוא פנה אליי ואמר לי, ‘אתה רואה את האדם הזה עם הקוקו? זה אדם שלמד בישיבה וסילקתי אותו מהישיבה, ואני אצטרך לתת את הדין מול הקב”ה’.
"הוא סילק אותו מאחר ולא התנהג כראוי מבחינה דתית והתחרט על כך. הסיפור הזה ליווה אותי כל ה-20 שנה כשניהלתי את האולפנא. בכל פעם שמורה התלוננה על תלמידה שלא יכולה להיות באולפנא כי לא רוצה להתפלל, הייתי עונה לה, ‘כנראה לא הסברנו לה למה זה חשוב להתפלל’. במילים אחרות, אנחנו אשמים, לא התלמידה. תלמידה צריכה להתפלל כי היא מרגישה צורך להתפלל, ואם היא לא מרגישה צורך להתפלל, התפקיד שלי הוא להסביר לה למה היא צריכה להתפלל. אם תלמיד בחר מקום דתי ללמוד בו, מי אני שאמנע ממנו?”
מהם תנאי הקבלה לאולפנא?
“בת שמקובלת עליה המסגרת הדתית. עושים רק מבחן במושגי יהדות כמו מה מברכים על נטילת ידיים, דברים בסיסיים מאוד. יש בנות שנכנסות לאולפנא ולא יודעות את אותיות האנגלית ויוצאות עם תעודת בגרות”.
“זה בדמי”
בוגרות רבות מהאולפנא מוכשרות בתחומים רבים, בהן הודיה אוליאל, שאובחנה מלידה כלוקה בשיתוק מוחין וביום העצמאות ה-71 נבחרה להשיא משואה. אוליאל סיימה את לימודיה באולפנה ב-2009. בשנת 2011 החלה לימודי רפואה בטכניון בחיפה. לאחר סיום לימודיה התחילה שנת סטאז’ במרכז רפואי קפלן. “הודיה היא תלמידה טובה מיסודה, יש הורים שתמכו וגם אנחנו עזרנו לה עם לא מעט קשיים והבאנו אותה להצלחה בזכות עצמה וכפרנו בעובדה שאם תלמיד נכה, לא יכול ללמוד, אין קשר בין הדברים. היא הייתה תלמידה טובה, ערכית, העריכה מה שנעשה מסביבה, היא הייתה ראש חץ באולפנא, ילדה טובה מאוד מיסודה. אהבנו אותה”.
הודיה אוליאל
גם הזמרת אופיר בן שטרית, שהשתתפה בתכנית המוזיקה “דה ווייס” כשהייתה רק בת 16, היא בוגרת האולפנא. למרות מגבלות הדת בעניין שירה של בת בבית הספר עודדו את בן שטרית, לדברי רביב. “האולפנא דחפה אותה לנגן ולשיר בכל טקס שהיה באולפנא, ואני כמנהל בכל פעם שראיתי אותה, שאלתי אותה, ‘איפה הגיטרה שלך?’ מבחינה הלכתית זה נכון שאסור, אבל לא דחינו אותה, והיא המשיכה ללמוד והוציאה תעודת בגרות מצוינת, והיא ילדה טובה מאוד”.
אופיר בן שטרית. צילום מיכה לובטון
לבנת בן חמו. צילום: יח"צ
לסיום רביב מבקש להודות לכל המורים, הורים ותלמידות ומאחל הצלחה לשלומיתמחליפתו: “אמרתי לה שאני לא רוצה לראות מעשה ידיי טובעים בים, ואני סומך עליה שהיא תצליח”.
איך זה לעזוב אחרי כל כך הרבה שנים?
“אחרי 34 שנים באותו בית ספר אני מרגיש שמיציתי את עצמי בנושא, אני עושה את זה בשמחה ואשמח לעזור בכל נושא חינוכי באולפנא ובכלל. היו לי כל מיני הצעות שדחיתי, אבל אני עדיין רואה את עצמי מתעסק בחינוך כי זה בדמי”.
