שליו גפרי הוא תלמיד כיתה י"ב בכפר הנוער כנות. בשבועות האחרונים היה מועמד פרס מצטייני שר החינוך לנוער המתנדב על שם אלעד ריבן ז"ל. שליו הגיע לשלב המחוזי- התיישבותי בתחרות (המחוז ההתיישבותי הוא המחוז הגדול ביותר מבין המחוזות בארץ), אך לא עלה לשלב הארצי. בשל התנדבותו יוצאת הדופן המנהל לחינוך התיישבותי מצא לנכון להעניק לו ולעוד ארבעה פיינליסטים אות הוקרה ותעודת הערכה על התנדבות, אכפתיות ואהבת האדם. שליו מתנדב במד"א שלוש שנים, בכל שנה העניק בממוצע בין 1500 ל-2000 שעות. הוא התחיל כחניך והפך למדריך. כחלק מפעילותו במד"א גם אוסף מצרכים לנזקקים ועוזר בשיעורי בית לתלמידים מועטי יכולת.
התרגשת מקבלת אות ההוקרה? "זה כבוד גדול להגיע למעמד הזה. אני אסיר תודה על ההזדמנות שהעניקו לי להיות מועמד לפרס מצטייני שר החינוך. מעולם לא התנדבתי בכדי לקבל פרס, אלא רק בכדי לעשות טוב, לעשות שינוי. הפרס הוא רק בונוס. זה יפה שמעניקים הערכה לנוער המתנדב, יחד עם זאת אני חושב שהליך בחירת המתנדב יכולה להיות ספציפית יותר, בכדי להבין יותר את ההתנדבות שכל נער ונערה ממלאים ומאיזה מקום הם באים לתרום. מה גם, שבעיניי כל נער מתנדב ראוי להערכה והוקרה".
איך הגעת להתנדבות במד"א? "אמא שלי היתה קצינה בפיקוד העורף, אז זה כנראה בגנים שלי", אומר שליו בחיוך ומוסיף, "בכיתה ט' נפתח קורס עזרה ראשונה בכפר הנוער כנות, נרשמתי לקורס ועברתי אותו בהצלחה. הלכתי לסניף מד"א הקרוב לבית שלי בבקשה להביא את הידע שלמדתי לכדי מעשה, אבל הסתבר שעדין היה חסר לי ידע מעשי, אז עברתי השתלמויות מעשיות במד"א והתחלתי להשתלב באמבולנסים בתור חניך, קפצתי ישר למים העמוקים, למדתי על בשרי. המקרה הראשון שלי היה תאונת דרכים והיתה לי הדרכה נפלאה מהחונכת שלי. בסוף השנה הראשונה מד"א בחר לשלוח מתנדבים מצטיינים לקורס המשך שמעניק ידע איך לטפל באירוע רב נפגעים ואיך להפוך למדריכים ואני נבחרתי והפכתי למדריך קורס עזרה ראשונה. בין י' ליא' הדרכתי את הקורס הראשון שלי והחניכים שלי היו מקסימים והתחברתי אליהם בצורה לא נורמאלית. בנוסף לתרומה הרפואית במד"א אתה גם תורם בפעולות הומניטריות, כמו תרומות לנזקקים, עזרה בשיעורי בית למועטי יכולת וגם שם אני משתדל ופועל".
יש קריאה שזכורה לך במיוחד? "יש שתיים. האחת, קריאה ללידה. אישה שבעלה לא היה לידה בעת הצירים קראה לנו ואנחנו יילדנו אותה. היה לי הכבוד לחתוך את חבל הטבור. זאת היתה חוויה מדהימה, מאוד מרגש. קריאה נוספת, היתה אישה מבוגרת שהתלוננה על חולשה כללית, תוך כדי שדיברתי איתה הבנתי שהיא אישה ניצולת שואה, שהיתה לבד ופחדה להיות לבד, לא היה לה באמת בעיה רפואית כמו שהיתה צריכה את התמיכה הרגשית והנפשית ולהיות שם בשבילה היה עבורי מדהים. לא תמיד צריך לחפש את המקרים הרפואיים לטפל בהם, אלא לתת יד, להיות שם בשביל הבן אדם שממולך. זה גרם לי מאוד להעריך את ההתנדבות שלנו".
איך הצלחת לשלב את ההתנדבות עם הלימודים? "זה הכל עניין של כוח רצון. אני הגעתי ממשפחה שיש בה פחות יכולת כלכלית מבכל בית אחר, אז אני נאלץ גם לעבוד בשעות אחר הצהרים. אבל חשוב לי להתנדב, זה לא משהו שאני צריך לעשות, שאני מחויב לעשות, ההתנדבות היא המנוחה שלי מהלימודים והעבודה, זה איפה שאני מבטא את עצמי, זה מעניק לי תחושה של חופש, וכשרוצים מצליחים לשלב את הכל. לדוגמא בדרך לתחנה אני עושה שיעורי בית".
אתה חושב שתעסוק בתחום גם בעתיד? "זוהי אפשרות, אני אוהב את התחום וגם קיבלתי משוב חיובי ועידוד לעסוק בתחום מהמורה לביולוגיה בכפר. כרגע הגישה שלי היא להתמקד בעשייה עכשווית, שנה הבאה אני עושה שנת שירות במד"א ופסיכומטרי והלאה נחליט האם להיות בתחום הזה גם בשירות הצבאי שלי ובלימודים האקדמיים".
תעודת ההוקרה צילום: כפר הנוער כנות
שליו גפרי צילום: כפר הנוער כנות
