רגע לפני שהולכים לשלשל את הפתק הצהוב והפתק הלבן לקלפי ביום שלישי, ראיינו בני נוער וצעירים מאשדוד שעומדים להצביע לראשונה בחייהם בבחירות המקומיות. כידוע, זכות הבחירה נתונה מגיל 17, דבר שיש מי ששוכח. ההצבעה של אלפי חבר’ה צעירים עשויה להכריע את הכף, ואם הם עוברים למועמדים מתחת לרדאר – זה עלול לעלות להם ביוקר.
“מישהו חילוני”
אליס חורנז’נקו, בת 17, תושבת רובע י”ב ותלמידת מגמת תקשורת וניהול עסקים במקיף ח’: “הייתי רוצה לבחור במישהו חילוני, כי אני גם כזו. רוב הזמן כשאני רוצה לצאת בשישבת, אין לאן כי הכול סגור, וגם אין תחבורה ציבורית”.
אליס חורנז'נקו
לשאלה אם נושא ההצבעה בבחירות עולה בקרב המשפחה או החברים אומרת אליס: “ההורים שלי מצביעים, אימא שלי חושבת להצביע להלן גלבר, אבל אנחנו לא מדברים יותר מדי על הבחירות בבית. עכשיו, לקראת הבחירות, אני קוראת ושומעת יותר”.
חושבת שתצביעי בסוף?
“כן, אצביע בסוף, אולי אלי לחמני, הוא יודע איך לפנות לאנשים. יש לו סרטון ביוטיוב שמספר איך גדל באשדוד ורוצה לשנות, וזה דיבר אליי, אז אולי אצביע לו”.
“מאוד חשוב לי להצביע”
עידן סלוצקר
עידן סלוצקר, בן 18, בוגר מקיף ז', מחכה לגיוס. “אני מאוד פעיל במערכת הבחירות הנוכחית כחלק ממפלגת חד”ש (חזית דמוקרטית לשלום ושוויון), אז מאוד חשוב לי להצביע. לראשות העיר אני בוחר בלחמני ולמועצה ב’לביאות’. מאוד חשוב לי לבחור מתמודד שאין לו שיוך ארצי, כדי שהמניעים שלו יהיו עירוניים, בגלל זה אני נגד תמורה כזו – זה יוצר מחויבות שלא אמורה להיות בבחירות מקומיות. מאוד חשוב לי להצביע כי אני רואה את בעיית הדיור, העסקים הקטנים, אני רואה מקומות שנסגרים ושהטייקונים אוכלים אותם בעיר שלנו, הייתי רוצה שכל צעיר יצביע בבחירות”.
>> רק תבחרו: כל המתמודדים וכל מצעי הבחירות
“ההורים שלי לא מצביעים”
רינת זוהר, בת 18, בוגרת מקיף ז’ ובעוד חודש מתגייסת להיות לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף.
“יש לי כיוון, אני לא יודעת למי, אולי לכצנלסון”, היא אומרת. לשאלה אם מדברים על הנושא במשפחה או עם החברים, זוהר מספרת: “ההורים שלי לא מצביעים, אבל בצוות שאני נמצאת בו בעמותת ‘אחריי’ אנחנו מדברים על זה, אבל עוד לא קראתי מצעים או החלטתי. אני חושבת שחשוב לקדם את בני הנוער באשדוד ולגרום להם להישאר ולא לברוח ממנה. רוב הצעירים מושתתים היום על הייטק, ובקצב שהם בורחים יישארו רק מבוגרים ודתיים”.
רינת זוהר
“אחד שלא רק מדבר”
אושרית ממן, בת 24, סטודנטית שנה א’ לתרבות יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר ונמצאת בפרויקט “כולנא ספיר” הממוקם בירוחם, ששם היא מתגוררת החל משנת הלימודים הקרובה.
אושרית ממן
למרות מגוריה הרחוקים, היא מכירה מקרוב מאוד את השיח על הבחירות הקרובות ומשתפת: “הפתק הלבן של מועצת העיר הולך לרשימת ‘האשדודים’ כי אני מכירה אותם עוד מאז שנוסדו, ואני מתחברת למה שהם רוצים לעשות בחינוך ולפיתוח של העיר. לגבי הפתק הצהוב לראשות העיר, יש לי התלבטות בין אלי לחמני לכצנלסון, לא יודעת מי יותר טוב, הכוונה לאחד שלא רק מדבר. אני מדברת עם ההורים והחברים שלי, וכולם עדיין בהתלבטות, אבל אני מתעדכנת וקוראת בעיתונים ובאינטרנט, ובסוף אחליט למי”.
“אימא שואלת אותי מה קורה”
קיריל לקוטה, בן 22, עובד בתל אביב וגר ברובע ו’ באשדוד. “אמנם אני לא מבין בכל מצע, יש מועמדים שהמצע שלהם נשמע טיפה יותר מעניין ועם יותר ניסיון, אבל לראשות אני מצביע ללחמני בגלל שפשוט לעומת שאר המתמודדים לדעתי הוא המועמד והאדם הכי הגון שם, לפחות לפי מה שהבנתי”, אומר לקוטה. “לשאר המתמודדים יש סיפורי שחיתויות, לא יודע אם זה נכון, אבל לדעתי הוא האדם הכי נקי ואני סומך עליו. שמעתי אותו מדבר, ואיך שהוא אומר דברים גורם לי להאמין בו, ואני מרגיש שהוא זה שישנה וייצג אותי בעיר הזאת”, הוא מוסיף.
קיריל לקוטה
“לגבי המועצה, אני מצביע ל’אשדוד מתעוררת’, לנאור ביטון. הוא צעיר, מנוסה, היה באו”ם, בארצות הברית, עבד אצל לסרי ואני מאמין שהוא יצליח לשנות דברים. אני חושב שכל הצעירים צריכים להבין שיש צורך לדאוג לדירות לצעירים. גם אין תעסוקה לצעירים חוץ מלמלצר ולעבוד בחנויות, אבל זה לא קריירה. אנחנו רוצים לבנות קריירה ולבנות אותה באשדוד, וכרגע אין פה אופציה, וצריך אנשים שיקדמו את זה. הדבר השלישי שחשוב לי זה לב העיר. זה מעצבן שכל יום שישי אנחנו צריכים לנסוע לתל אביב כי באשדוד יש שלושה פאבים ואנחנו רוצים לגוון. או כשאנחנו רוצים לראות סרט בראשון, יש יס פלאנט שלא משתווה למה שיש בעיר, וחבל, כי אני חושב שאפשר לדאוג שיהיה בית קולנוע קצת יותר שווה.
במשפחה אנחנו פחות מדברים על זה. אימא שלי פחות יודעת וכל הזמן שואלת אותי מה קורה, ואני מעדכן אותה. אני מתעדכן בעיקר מחברים ומפייסבוק, ומנסה לקבל תמונה כמה שיותר מקיפה מחברים בעיר. אבל אם בפייסבוק, לכל עמוד יש את האינטרס שלו, אז מנסים להיכנס לכמה שיותר עמודים כדי לקבל תמונה כמה שיותר אובייקטיבית”.
“עדיין לא יודע”
מיכאל קונביסר, בן 17, תלמיד מקיף ז’ וגר בסיטי. “לא אגיד שמתרגש, אבל אני רוצה להשמיע את הקול שלי. אני עדיין לא יודע במי אני בוחר, אבל כנראה אצביע ללחמני כי מהקריאה שלי יש לו את התכנית הכי מגובשת לעומת מועמדים אחרים כמו כצנלסון ולסרי בהתייחסות לשינוי שהוא הולך לעשות בעיר”. באשר להצבעה למועצה הוא אומר: “אם אצביע לראש או ראשת עיר, אצביע גם לרשימה שלהם כדי לתת להם כוח וקול נוסף”.
מיכאל קונביסר
“יוצא לדבר עם החבר’ה”
נדב לובמן
נדב לובמן, בן 21, גר ברובע הסיטי באשדוד, השתחרר מהצבא רק לאחרונה ומשתף אותנו על הלבטים שיש לו: “למועצה עוד לא החלטתי. אני חושב להצביע להלן גלבר, הייתי בערב שהיה בפאב ה’זה’, והיא היחידה שהרגיש לי שהיא משדרת הקשבה, כל השאר הרגישו לי פופוליסטים, שאמרו מה שאני רוצה לשמוע. עוד פעם – זה לא ודאי, אבל זה מה שאני חושב כרגע. למועצה עוד לא החלטתי, גם כנראה הרשימה של הלן”. לשאלה אם מדברים על זה בבית הוא עונה: “כן, יוצא הרבה לדבר על זה עם החבר’ה, עם ההורים פחות”.
“הכול מכור מראש”
אביאל למה, בן 24, שנולד וגדל באשדוד, כנראה לא ילך להצביע. גם בבחירות הקודמות ויתר על מימוש זכותו הדמוקרטית.
“אני חושב שלא יקרה שינוי, המתמודדים משרתים את בעלי ההון ולא את הציבור, אז הכול מכור מראש. בסופו של דבר, הכסף לא יעבור למי שצריך ולקהילה, אלא לבעלי האינטרסים”. באשר לשיח בתוך המשפחה והחברים הוא משתף: “במשפחה תופשים את כלל המתמודדים כמושחתים, והם שומעים ורואים תקשורת. אם הם יראו מועמד מסוים שלא ידבר רק הבטחות, אולי הם יצביעו”.
אתה חושב שהמועמדים “סופרים” אותך ואת החבר’ה הצעירים?
“איפה התעסוקה, איפה ההייטק, חברים שלי יצאו כבר מזמן מגבולות אשדוד, איפה המקומות לאקדמאים? שכחו מה חשוב. בבחירות מפוצצים בסיסמאות ובהבטחות מוכרות, אני לא קונה את זה, אני מעדיף שיגידו שמבטיחים יציבות”.
“אני עוד שוקלת”
בוסמת כהן, בת 21, חיילת משוחררת. “בקצב ההתחרדות של העיר לא נראה לי שהיא הולכת לכיוון טוב כרגע”, היא אומרת. “מבחינת המועצה, יש לי כיוון. אני מסתקרנת וקוראת, חושבת להצביע ל’אשדודים’ – הם עשו המון בשביל העיר הזו. מועמדת מספר 3 של יניב קקון נורית טופז קיימה ‘זיכרון בסלון’ בעיר, שעושים בו מפגש קהילתי עם ניצולי שואה, אז מההיכרות שלי יש עשייה ברשימה הזו”.
ולראשות העיר?
“זו שאלה, אני עוד שוקלת, כרגע זה אלי לחמני, הוא מציע משהו מאוד פרקטי – לשנות ב-100 ימים את מה שתקוע בעיר. יש משהו יותר מושך בהבטחות פרקטיות ומדיבורים באוויר, הוא אומר, ‘אני לא אסיים תוך 100 ימים, אבל אגע ואתחיל להניע את התחומים האלו בזמן הזה’, זה נשמע לי מאוד ריאלי”.
“שיהיה מקום לצעירים”
עדן, בת 21, שבחרה להשאיר את שם משפחתה במערכת, היא מנהלת חנות בגדים וטרם הצביעה בבחירות: “עדיין לא החלטתי. יצא לי לקרוא הרבה דעות, אבל עוד לא הצלחתי לגבש החלטה”. לשאלה מה חשוב לה בבחירת המועמד השיבה: “חשובה לי התרבות, שיהיה מקום לצעירים, ואני חושבת שהבחירות משפיעות בסופו של דבר על הנושאים האלו, כך שהכול תלוי במי ייבחר”.
