דפנה קלומק, היא אישה שכולה התנדבות, נתינה וחיבור לערכי הטבע. ואם להיות ספציפיים אז חיבור מיוחד לשמורת הטבע ניצנים שבה היא מתנדבת כבר שנים רבות, היא מבצעת בה סריקות, מגייסת מתנדבים, ואפילו מבצעת שמרטפות לצבי ים שרק בקעו.
אבל בזמן האחרון, יש דבר שממש גורם לה לכאב עצום – תוכניות הבנייה בדיונה על ידי עיריית אשדוד. "רק לראות את התכנית גורם לכאב לב", האי אומרץ העיר אשדוד מחסלת את הדיונות וערכי הטבע האחרונים שיש בשטחי העיר המוניציפלית. העיר יכלה לנווט את הבנייה לכיוון המשולש החקלאי, לכיוון ניר גלים ולעשות פינוי בנוי ולא לעלות על החולות. אשדוד כולה בנויה על דיונות והיום כשכבר יודעים על אובדן ערכי הטבע, ראוי לחשוב שונה. איפה המחויבות על שמירת ערכי הטבע שנמצאים במסגרת העיר?".
מתחם העבודות בדיונה. צילום: דפנה קלומק
מתחם העבודות בדיונה. צילום: דפנה קלומק
היא רואה את תחילת העבודות ומזדעזעת מכך, "תכניות הבינוי של פארק ההיי-טק והרובע המיוחד כבר יצאו לדרך ומי שרוצה יכול לבוא לראות תמונות קשות של טרקטורים וכלים כבדים שמחרבים הכל. אין ערך לחיינו ללא טבע, מה נאמר לנכדינו?? אין סיכוי, אנחנו כאן להשפיע ולשנות. מוזמנים לבוא ולראות את האסון. מצד שני אפשר עוד לעצור את רכבת האימים, תבנו לגובה, מצאו פתרונות, אחרת זו תהיה בכיה לדורות. כשאני כותבת על הנושא הזה, יש לי דמעות של כאב אמיתי, אני כילדה זוכרת את הדיונות הנרחבות עליה בנויה היום אשדוד.
"כתושבת המועצה האזורית באר טוביה וכמתנדבת, פניתי לכל גורם אפשרי שיכול להשפיע הקמתי את קבוצת ידיד החולות, חבורה גדולה של אנשים נפלאים שאכפת להם ועושים רבות למען הטבע. אין באפשרותו של אדם אחד לזעוק לבד, יש לעורר את הציבור הרחב, שהתושבים באזור ישמעו, ידעו ויבינו לאן מובילה הבנייה והנגיסה הברוטאלית בדיונה האחרונה שנשארה לנו. בואו לא נשכח שכולנו ילדים של הטבע ובלעדיו אין לנו קיום".
"מתנה לגוף ולנשמה"
לאחרונה, ציינו ברשות הטבע והגנים, המפעילה למעלה מ-1,500 מתנדבים, את שבוע המתנדבים במטרה להוקיר את פעילותם החשובה וזו הזדמנות להפנות זרקור לאחת מהן.
קלומק, גדלה וחיה במושב אורות. היא בת למשפחה חקלאית וחקלאית בנשמתה. אמא ל-3 ילדים פלוס 4 חתולים ו-2 כלבים. היא עוסקת ברפואה הוליסטית ובאמנות ועובדת עם גמלאים.
שמורת ניצנים. צילום: דפנה קלומק
דפנה דלומק ומתנדבות בחוף השמורה
היא מחוברת לטבע והייתה ילדת טבע מאז שמכירה את עצמה, חיה בשדות מילדות ורוכבת על סוסים מאז ומתמיד. היא חלק מקבוצת רוכבי הדרום שרוכבת בכל הארץ ובקיצור, חיה ונושמת את הטבע. אבל לשמורת ניצנים יש לה פינה חמה במיוחד בלב והיא תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. מזה 27 שנים היא משתתפת בצעדת החולות. "את השמורה אני מכירה מילדותי ונערותי", היא מספרת. "שוטטנו בדיונות לפני שהשמורה הוכרזה כשמורה, קסמה הילך עלי מאז ומתמיד, יש בה יופי קדום ועוצמה מיוחדת שעד היום כל פעם שאני מגיעה, אני מתרגשת ונוצרת את היופי בליבי".
קלומק, שמתנדבת באמצעות רשות הטבע והגנים, מספרת שמאז שהילדים שלה היו קטנים הם רצו יחד לחפש הגחות של צבי ים מהקינים ותמיד פספסו. עד שלפני 5 שנים היא פגשה את אורי קייזר שהיה מנהל המתנדבים בניצנים ואמרה לו "שנה הבאה אני מנהלת את הפרויקט הזה". היא לקחה על עצמה את "שומרי השמורה" שזה סריקות של צבי ים ו"שמרצבות".
צבי ים שבקע בשמורת ניצנים. צילום: דפנה קלומק
מה זה דורש ממנה? לא מעט, אבל את הכל היא עושה באהבה גדולה, "בעונת צבי הים בין 5-6 חודשים בשנה אני חיה את הצבים והים, כאחראית על הסריקות והשמרצבות (שמרטפות על צבי ים שבקעו), אני קמה ב-5 בבוקר ותמיד בהאזנה לוואטסאפ לשמוע שכל המתנדבים הגיעו", היא מספרת, "אני בקשר עם פקח רשות הטבע והגנים הסורק ובנוסף יוצאת פעמיים ולפעמים 3 בשבוע לסרוק את חופי אשדוד או ניצנים. לצאת מהבית כשהכוכבים מלווים אותי בשמים, להגיע לחוף עם הדמדומים הראשונים ולהלך יחפה 6-7 ק"מ, לפגוש אנשים מזדמנים בדרך, לשוחח להקשיב, לפגוש שועל רעב שמחפש קיני צבים ולהתחבר לים, זו מתנה קסומה של הטבע וכשמוצאים קן זה בונוס מרגש במיוחד. גם בעונת השמרצבות כשמשחררים את האבקועים, אני מבלה בין 2-3 לילות בים, חוויה מיוחדת ומתנה לגוף ולנשמה. עבודתי לא מסתכמת רק ביציאה לשטח אלא בגיוס מתנדבים, שמירה על קשר איתם, ארגון מפגשים, לימודים וכמובן דאגה שכל יום יצאו המתנדבים למשימתם. אני רוצה לציין שיש חבורת מתנדבים שיצאו לדרך לפני למעלה מ-4 שנים יחדיו והתחושה היא שכולנו כמו משפחה, גם זו מתנה להכיר ולהוקיר אנשים שאכפת להם מהטבע".
"היו מקרים פחות נעימים"
במהלך הסיורים שלה בשמורה היא פוגשת לא פעם, כאלה שלא ממש אכפת להם מהחוק ופוגעים בשמורה. לעתים זה נגמר יפה ולעתים פחות, "בזמן תצפית נודדת בשמורה, עצרתי בחור על אופנוע, שלא ברח אלא עצר, שוחחנו, הסברתי לו על השמורה ובעיקר על הנזק שנגרם לשמורה עקב נסיעתם של כלי הרכב. בזמן ההסבר שבא מהלב ומהבטן, התחלתי לבכות והבחור שרק קנה את האופנוע ולא היה מודע למעשיו, החל להזיל דמעות, להתנצל ולהתקפל. מקרה נוסף הוא של חבורה של שלוש שדהרו לתוך השמורה עם אופנועים, שאחרי כמה דקות, פגשנו אותם כשאחד מהם נפל ושבר את עצם הירך, עזרנו להם לפנות את הבחור לבית החולים עם רכב שהגיע, שגם הוא היה עבריין חוק. היינו בקשר זמן מה ותוך כדי כמובן דיברנו על האיסור ועל הנזק הקשה שנגרם לשמורה.
"היו כמה מקרים פחות נעימים, אך זה תמיד בא עם חיוך ומקום של הסברה ולא נזיפה וכעס. לא פעם ניסיתי לרתום את החברה לעזרה והסברה, אך זה תהליך. יש חבורת מתנדבים נאמנים בשמורה, חבורה מקסימה שבאה לשטח כדי להיות לו לעיניים, פה ואוזניים, לבדוק אם היו פריצות, אם נשמע קול ירי של ציד ואם משוטטים כלי רכב, אנחנו באים להראות נוכחות ולדווח מה קורה, תודה ענקית לחבורה הנפלאה ולצעירים שבאים לשנת שרות בביה"ס 'שדה שקמים', הם שותפים יקרים".
אכיפה נגד טרקטורונים בשמורת ניצנים. צילום: הפורום לאיכות הסביבה באשדוד
האם היו מקרים של בריונות כלפייך?
"בריונות קשה לא, אך היו כמה מקרים פחות נעימים שהשאירו בי תחושה כואבת ודואגת, לכן אנחנו תמיד הולכים בזוגות כדי להגן ולשמור אחד על השני".
האם הצלחת להעביר את האהבה הזאת לשמורה גם לילדייך?
"ילדיי באו איתי לצעדת החולות מגיל שלוש לערך, הם באים איתי לשמורה מעט כי הם לא גרים במושב, הם חווים את מה שאני עושה ומתעניינים. הם 3 ילדי טבע אמיתיים, שלוקחים פסקי זמן וחיים ביער או על גדות הירדן למשך כמה שבועות. כמובן שאני מצטרפת לחיים בטבע, יחדיו עברנו קורס ליקוט כך שהבישול מצמחי השדה אהוב עלינו במיוחד.
שמורת ניצנים. צילום: דפנה קלומק
"אני רוצה להודות לסיון פקח רשות הטבע והגנים. אנחנו עובדים יחדיו ובשיתוף פעולה נפלא שפשוט מחמם את הלב, כל המפגש עם חבורת רשות הטבע והגנים מדהימה, אני פוגשת את האנשים הכי אכפתיים שנלחמים על הטבע בגופם ונשמתם ומכל הלב!".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
