מוזיאון אשדוד לאמנות נפתח בשנת 2003. סדנת קדרות יפנית, בהנחייתה של יפעת אלישר, מתקיימת במוזיאון זו השנה השמינית.
בין משתתפי / ות הסדנא, נמנים בין היתר, תושבי אשדוד והסביבה, המצטיירים כאנשים שאוהבים ליצור, אוהבים אמנות אבל לאוו-דווקא, הם אף סקרנים. "סקרנים ללמוד משהו חדש, מעניין אותם והם פתאום רואים שהם לא ידעו כלום. ופתאום יואוווווווווווו, תראי איזה צלחת יוצאת לי, יואווווווווווו, תראי איזה כוסות אני עושה. יואוווווווווווו, תראי איזה סט אני מכין לעצמי ויש המון התרגשות בזה", … "גם כל פתיחת תנור היא התרגשות מחודשת, כל עשייה חדשה היא התרגשות מחודשת, סיפוק מאוד גדול, הם מכינים כלים ברמה מאוד גבוהה, בעוד שחשוב לי לומר כי, הם מתחילים מאפס, ללא כל ידע מוקדם וזה היופי שבדבר", מתארת אלישר.
כוסות תה, שעיצבו משתתפי הסדנא, בהשראת ספר יפני. צילום: יפעת אלישר
הסדנא מתקיימת בימים א' ו-ג', בין השעות: 10:00-12:30, ו-18:30-21:00. הסדנא מיועדת למבוגרים מגיל 18 ואילך. ההשתתפות בסדנא כרוכה בעלות של 350 שקלים לחודש, לא כולל חומרים. מן הראויי לציין כי, את החומרים ניתן לרכוש דרך מנחת הסדנא-יפעת. כאשר אין מגבלה לכמות החומרים שניתן לרכוש. בנוסף, מספר המשתתפים בסדנא מוגבל ל- 10 אנשים ותו לא. כל זאת, כדי לתת לכל אחד / ת ממשתפי / ות הסדנא יחס פרטני, ואישי כאחד.
יפעת אלישר, בת 54, מתגוררת בעשרת, (יישוב קהילתי באזור השפלה, השייך למועצה האזורית גדרות), נשואה, אמנית, בעלת סטודיו ביתי לקדרות יפנית, בו היא יוצרת ואף מוכרת כלים שימושיים בטכניקת הקדרות היפנית. התמחתה ביפן בקדרות שימושית, יוצרת ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ, כדוגמת, גלריית חנקין בחולון ואף בשגרירות יפן בישראל.
במהלך הסדנא, לומדים המשתתפים אודות טכניקות הקדרות היפניות הייחודיות, (12 במספר) תוך שימת דגש על טכניקת האובניים (גלגל חשמלי, אשר עליו שמים את גוש החימר). בנוסף, במסגרת הסדנא הם לומדים ליצור "יש מאין"-ללוש את החימר בצורה מיוחדת, עד אשר נוצר כלי, שלתוך הכלי הזה הם בעצם יוצקים את המשמעות של השימוש בו. רוצה לומר, כלי לאורז, כוס וקומקום לתה, צלחת לסושי, צלחת לסאשימי ועוד.
כלי לראמן (מרק עם איטריות)+מצקת. צילום: יפעת אלישר
טכניקות הקדרות היפניות מאופיינות בצבעוניות מינורית, זאת אומרת, לא משתמשים בצבעים חזקים, אלא בצבעים שקיימים בחיק הטבע, כמו, חום, לבן, כחול, ירוק. יתרה מזאת, לומדים הם לצייר על הכלי ואף לקשטו, בעזרת מכחולים מיוחדים, כאשר החומרים שעימם מעטרים הם את הכלי הינם נטולי עופרת, דבר המסביר את העובדה שהם אינם רעילים וניתן ממש לאכול עליהם מבלי לחשוש שמא תיווצרנה בעיות בריאותיות-רפואיות כלשהן.
אין תעודת הסמכה בתום הקורס, ולנוכח העובדה שהעבודה הינה במסגרת קבוצתית, רוכשים הם ערכים יקרים מפז, כגון, חדוות יצירה, כבוד הדדי, עזרה הדדית ועוד. "העבודה בקבוצה היא מאוד מפרה", היא מציינת. היא ממשיכה באומרה: "פעמיים בשנה מתקיים במוזיאון אירוע על תרבות יפן, חשוב לי שהם יבינו את ההיגיון, את הרציונל מאחורי הדברים, מאחורי הכלים שהם יוצרים, זהו בעצם הערך המוסף של הסדנא, אשר מייחד אותה עד מאוד".
מהות הסדנא, הינה לייצר כלי למען השימוש שלו. כאשר מדובר בכלים שימושיים אשר משמשים כל אחד / ת מעימנו. כלים כדוגמת, כוסות, צלחות, קומקומים. התרבות היפנית מושתתת על ערכי האסתטיקה והניקיון. ככזאת, נשענת היא על פשטות המחשבה, פשטות החומר והחיבור לטבע. זה משהו שהיפנים מאוד מאוד דבקים בו.
כלי נוסף לראמן (מרק עם איטריות). צילום: יפעת אלישר
כלים לאורז ולמרק מיסו, בטכניקת הקדרות השימושית היפנית. צילום: יפעת אלישר
ניתן לומר כי, חיק הטבע מהווה מוטיב מרכזי בכל תחומי האמנות שלהם. "זה מתחיל בטקס התה שלהם, זה עובר לקדרות, זה עובר לאמנות הנייר, זה עובר לציור, לקלגרפיה, לעבודות בעץ שלהם, לעבודות קימונו, לכל העבודות שלהם. הקדרים היפנים מייצרים בעצמם את כלי העבודה שלהם. הם מייצרים מעץ שהם לוקחים והם פשוט מגלפים אותו, הם לוקחים מתכות פשוטות שיש להם וכל מיני מסורים, וכך יוצרים הם בעצם את כל העבודות", היא מסבירה. אם כך, האיכות שבפשטות באה לידי ביטוי בחומרים טבעיים (חימר העתיר במתכות ובברזל) ובמגע-יד אנושית, המתבטא בין היתר, בצורות לא מושלמות.
אהבתה הטהורה של אלישר לתחום, החלה כאשר שהתה ביפן בגין שליחות מטעם עבודתו של בעלה, שם למדה קדרות אצל משפחה מקומית בטוקיו אשר עוסקת בתחום דורי דורות.
במשך כשנה שלמה הייתה היא הזרה (הישראלית) היחידה בסדנא. כללים מאוד ברורים מאפיינים את התרבות היפנית. כמו-כן, מדובר בכללים אשר מצריכים מהאדם להיות בעל תכונות-אופי כדוגמת, אורך-רוח, קשב עצמי, משמעת-עצמית, סבלנות יתרה ואיפוק. מהר מאוד הרגישה אלישר, שהיא נוגעת במשהו שהוא קסום בעינייה. היא לא עסקה בתחום זה מעולם.
בעברה עסקה בין היתר, בבניית נעלים ומדרסים בתל-השומר, לנכי צה"ל ובהמשך אף עסקה במשך 10 שנים בתחום האופנה. "כשנסענו התחלתי ממש להתעסק בזה, ונפתח בפניי עולם ומלואו. הלימודים ביפן היו לא פשוטים בהתחלה כי עוד לא הייתה לי שפה, רכשתי אותה לאט לאט וגם ממש קצת, אני לא שולטת בשפה לגמריי, ובעצם המורה שלי, לא ידע אפילו אנגלית. זאת-אומרת, שדרך אמנות אפשר לתקשר בכל שפה. זה מה שאני גיליתי". היא מספרת.
מיכל זוהר, מנהלת תפעול ופרוייקטים, במוזיאון אשדוד לאמנות, חיזקה את דבריה של אלישר, באומרה: "אמנות היא גשר למעשה, זה גם אחת מהאג'נדות שלנו-היא מקרבת, היא מאחדת, היא בעצם שפה שאפשר לדבר בה".
אלישר, ממשיכה ומספרת: "הסברתי לו שבאתי לזמן מאוד קצר ל-3 שנים ואני רוצה להתפתח וללמוד כי פשוט הרגשתי שאני נוגעת במשהו שממלא אותי ואני חווה חווייה חוץ-גופית ממש. כאילו, זה מדהים בעיניי מה שקורה לי והתחלתי ללמוד 4 פעמים בשבוע, בסדנא שם בטוקיו ולאט לאט, חברתי עם המורה.
הלימודים שם כרוכים בעלות מאוד גבוהה. הרבה קשב עצמי, הרבה סבלנות, בכלל, מילת-המפתח היא סבלנות, סבלנות, סבלנות. אתה לא צועק הצילו, הצילו ובאים אלייך. לא. זה לוקח זמן, המורה עומד בצד, מסתכל, מתבונן, נותן לך לעבוד, לעבוד, לעבוד, להשתכלל עוד פעם ועוד פעם והוא בזמנו החופשי יודע מתי להגיע אלייך והוא בא. היפנים יש להם את המילה: "גאמן", זה איפוק.
אני, אם יש משהו שלקחתי משם, ואני כל הזמן אומרת לתלמידים שלי: אתם רואים מה כתוב פה, את תראי, לא כתוב כלום אצלינו בסדנא. אבל כתובה שם המילה: סבלנות. וזה ערך שאני מאוד מנחילה להם כי בלי זה אי-אפשר, אתה לא יכול להתקדם באמנות, בלי סבלנות. זה מה שאני גיליתי".
לסיום, חשוב לציין כי, היפנים בעצם לקחו את ההשראה שלהם מקוריאה ומסין ופשוט שכללו את האמנות, עד אשר הם הגיעו לדרגה של אמנות בחומר. "בעצם היום, כל חלומו של כל קדר, זה להגיע ללמוד ביפן. זה מן טופ כזה של העבודת חומר. למעשה, ביפן, אין דבר כזה רק אם אני מוכשר, אני יכול לעסוק באמנות אלא, אני אלמד ואני אשתכלל. זה טכניקות שאני לומד ואני לומד ואני לומד ובעצם האדם חייב אמנות. חייב אמנות לנפש. אמנות, זה חלק מאיתנו, חלק מנפש האדם. הכל מתחבר בעצם לנפש האדם", היא מסכמת.
עוד כוסות תה, בטכניקת הקדרות היפנית הייחודית. צילום: יפעת אלישר
ההרשמה לשנת 2017-2018 החלה, פרטים במוזיאון אשדוד לאמנות. 08-8545180
