במשפחת גולדשטיין ממושב אמונים הסמוך לאשדוד אמורים היו לחגוג לבתם הצעירה יעל יום הולדת 6 ב-27 באוקטובר השנה. אבל זה לא קרה. ביום שישי 18 באוקטובר אחר הצהריים יעל, שרק החלה את לימודיה בכיתה א’ השנה בבית הספר רגבים, נפצעה קשות בתאונה ליד הבית, כשרכב שטח מסוג רייזר פגע בה, וחמישה ימים לאחר מכן היא נפטרה בבית החולים. ביום שישי האחרון אחר הצהריים התייצבה משמרת מחאה ליד מקום התאונה, ובה השתתפו חברי מושב לצד בני המשפחה. גם מחר, שישי, הם צפויים לשוב ולקיים משמרת מחאה במקום.
“ההפגנה נועדה להביא לשינוי תרבות הנהיגה במושבים ובכלל”, אומרת האם עדן, שהשתתפה בה. “אנחנו ושכנים שלנו יזמנו את הרעיון. יעל הפכה לילדה של כולם במותה.
ההפגנה במושב אמונים. גם מחר צפויה המחאה להימשך. צילום: פבל
“זו תופעה מאוד נרחבת במושבים, זה היה עניין של זמן עד שמישהו ישלם פה מחיר כל כך יקר. הטרקטורונים והרייזרים שנוסעים במהירות מטורפת במושבים, בעיקר בימי שישי, זו תופעה בלתי נסבלת. בנוסף, המושב שלנו הוא מושב שיושב על כביש מעבר בין מושב שדה עוזיה למושב גבעתי, וכמות המשאיות וכלי הרכב בכלל, גם אוטובוסים, הופכים את החיים פה למסוכנים מאוד. אין מדרכות כמו שצריך, אין מעברי חציה, מפחיד ומסוכן”.
איך מצאת כוחות להתייצב ולהפגין?
“לא שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. אני פשוט חושבת שזה עניין של זמן שדבר כזה יכול לקרות גם לילדים אחרים, ואני רוצה למנוע את זה. אנחנו מתכוונים להמשיך ולהיאבק עד שמשהו יזוז. במועצה האזורית באר טוביה וכל הגורמים שנוגעים בנושא צריכים לשמוע אותנו. אנחנו לא מוכנים להמשיך לחיות במצב הזה. חייב לבוא שינוי ושיגיע מהר. אם צריך להתקין במפרים או לעשות כיכרות ולרשת במצלמות — מה שצריך כדי שזה ייפסק. גם במהלך ההפגנה היו נהגים שעברו במהירות רבה, האיצו ונתנו גז בפראות. גם במהלך השבוע משאיות ורכבים פרטיים נוסעים לפעמים במהירות של 90 קמ”ש. רחוב הדקל, שבו קרה האסון, מהכיכר לתוך המושב, הוא כביש מאוד ארוך, ונהגים מרשים לעצמם לתת גז. אנחנו חושבים שצריכים לסלול כביש עוקף למושב גבעתי כי רוב המשאיות נוסעות לשם וממנו”.
את מוכנה לספר איך מתמודדים?
“רק אתמול חזרתי לעבודה אחרי היעדרות ארוכה מאז מה שקרה. זה להחליט בכל יום מחדש שאתה קם ואתה ממשיך בחיים, עם כל הכאב והאובדן. זו התמודדות יום-יומית עם החוסר, עם הגעגוע ועם הכעס. יעל היא חלק מאיתנו. הרוח שלה נמצאת כאן, ואנחנו מרגישים אותה. יש לנו שני בנים, ואנחנו רוצים לאפשר להם ילדות רגילה ומאושרת”.
הקורקינט המיותם שנותר בזירה. צילום: דוברות המשטרה
מה קרה באותו יום?
“יעל יצאה מהבית שלנו בשכונת ההרחבה. היא הלכה לגן השעשועים של אמונים לקטוף לי פרחים לשבת. זה מקום שהרבה ילדים מסתובבים. היא הייתה עם הקורקינט הקטן שלה. בדרך חזרה ירדה ממנו, הסתכלה לצדדים, בדקה שהכביש פנוי. במצלמות רואים שהיא התכופפה להרים ענף שהפריע. בהמשך דרכה אין תיעוד של מצלמות. התאונה קרתה מול הבית. רכב רייזר פגע בה. אנחנו לא יודעים בדיוק איך זה קרה. זה בלתי נתפס. עברנו למושב כי אחד החלומות שלי היה שהילדים שלנו יגדלו ליד בית הספר, יחיו בביטחון במקום שקט עם עוד ילדים, רצינו סוג של חממה. החלום הפך לטרגדיה”.
איזה מסר היית רוצה להעביר?
“שחיי ילדינו הם לא הפקר, ושנהגים ורוכבים יחשבו פעמיים לפני שהם מתפרעים ונוסעים במהירות”.
מהמשטרה נמסר שחקירת נסיבות התאונה נמשכת.
