ספרי על עצמך.
שמי זהבה איטח, בת 58, נשואה +2. 18 שנה בעירייה. עובדת זכאות במינהל רווחה ו'-ט'. תחביב: קריאה וצפייה בסדרות וסרטים טורקיים.
ספרי על תפקידך ועל מקום העבודה.
בתפקידי כעובדת זכאות במחלקת הרווחה, אני נפגשת עם משפחות להם צריך להעניק מענה למצוקות החיים ולכן התפקיד מצריך רגישות ואמפטיה. כעובדת זכאות, יש לי אחריות לכספי ציבור ולארגון בו אני עובדת. עובדי מנהל וזכאות הינם חלק מצוות העובדים במחלקות לשירותים חברתיים, ומוכשרים בכל ההיבטים המנהליים והתקציביים של עבודת המחלקה. העבודה מתבצעת בשיתוף פעולה מלא והדוק עם עובדים סוציאליים במחלקה, על מנת לסייע לקהל הלקוחות המטופלים, בין אם הסיוע הינו רפואי או חומרי, במסגרות בתוך או מחוץ לקהילה, בתחומי משפחות ו/או קשישים. באחריות העובדים סוציאליים לרכז את הבקשה של הלקוח ולהעביר לטיפולה של העובדת זכאות במחלקה ולאישור הסיוע ע"י הממונה. ללא עובדות הזכאות הטיפול אינו יכול להתבצע.
במסגרת התפקיד, קיים קשר רציף עם מגוון ספקים בעיר הנותנים שירות לקהל לקוחותינו, וכולל פיקוח על אספקת המוצר לבית הלקוח ומסירת תשלום לספק.
סיפור שקרה בעבודה ומאוד ריגש אותך.
משפחה המונה שמונה נפשות, נזרקה מביתה בגלל אי תשלום שכר הדירה. עקב כך הגיעו למחלקתנו ההורים והילדים. הילדים הגיעו כשהם מפוחדים ורעבים וההורים בכו והביעו מצוקה ודאגה. באותה נקודת זמן היינו צריכים לדאוג להם בדחיפות למקום מגורים זמני ומזון עבור הילדים. בזמן ההתארגנויות, המשפחה שהתה בלובי המחלקה במשך כל היום. בזמן שהם המתינו דאגנו להם לשתייה, פיצות וממתקים לילדים ודאגנו לתת להם הרגשה שהגיעו למקום חם, מקבל ולא שופט.
מה היה הדבר הכי קשה בטיפול במשפחה?
היה לי קשה מאוד לראות את הקושי של המשפחה ואת אי הוודאות שלהם. נקרעתי מבפנים, אך עם זאת ראיתי גם את הטוב של ההתארגנות המהירה של כולנו לנסות לסייע להורים עם ילדיהם, כדי שבאותו היום תהיה למשפחה קורת גג ותחושה של "לאן לחזור".
למי מחברייך לעבודה היית מפרגנת ולמה?
אני מפרגנת לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער, שעושים עבודת קודש כדי להגן על ילדים ונוער.
בשיתוף עיריית אשדוד