ספר על עצמך.
שמי חי וחניש, בן 34 נשוי ואבא לדנה. מתגורר באשדוד, עובד במרכז הצעירים כיוונים ב-7 השנים האחרונות. תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני ביעוץ ארגוני. תחביב משמעותי שלי הוא עבודה בעץ וחשמל ובכל יצירה, בעיקר עם מוצרים שמצאו את דרכם לאשפה. כבן לאמא דרום אמריקאית אני דובר ספרדית, ואת שביל ישראל עשיתי ישר בתום השירות הצבאי. למרות הבחירה לעשות תואר בפסיכולוגיה שהוא יחסית הומני עבדתי כמתרגל לסטטיסטיקה ומתמטיקה תוך כדי התואר.
למה החלטת לעבוד בעירייה?
את תחילת דרכי עשיתי כמנהל המרכז לשירות משמעותי – שעוסק בתחום הקידום לצה"ל. השירות הצבאי הוא נושא קרוב לליבי ומשמעותי מחיי והרגשתי שאני חייב לקחת חלק פעיל ולקדם את הנושא בעיר שלי. במקום לדבר על מה אפשר לעשות חשבתי שכדאי שפשוט אעשה. באשדוד יש הון אנושי מצוין שלא נופל מערים אחרות, כך ששירות צבאי בעילית הטכנולוגית והמבצעית, עם מנהיגות חזקה, תוביל לתושבים חזקים אף יותר.
מרכז הצעירים כיוונים. צילום: עיריית אשדוד
כמה משפטים על תפקידך בעירייה.
היום אני מנהל את HubAshdod – חלל היזמות והטכנולוגיה של מרכז כיוונים, ולמעשה זהו חלל עבודה משותף לסטארטאפיסטים צעירים ויזמים טכנולוגים. בדיוק לתפקיד זה הגעתי בגלל אותן סיבות שעשיתי בתפקידי הקודם. יש בעיר צעירים עם יכולות וחלומות מטורפים. כמעט בכל סטארטאפ גדול במדינה נפגוש צעירים מהעיר שדוחפים את הסטארטאפ קדימה. מבחינתי לתת במה לנושא הזה בעיר, ליצר ולקדם קהילה של סטארטאפיסטים צעירים, לתת בית ולקדם את הנושא זה מדהים. יוצא לי להיפגש על בסיס יום יומי עם צעירים מהתחום ולהבין כמה פוטנציאל יש כאן.
ספר על מקרה שקרה במהלך עבודתך.
אני זוכה לעבוד עם הרבה יזמים טכנולוגיים שיושבים במתחם HubAshdod ואני מופתע לגלות בכל פעם מחדש איך אנשים שלא הכירו קודם, הופכים לקהילה חיה ונושמת. העזרה בין המיזמים השונים היא מדהימה, סטארטאפים שלא קשורים אחד לשני מספקים שירותים אחד לשני, שוכרים שירותים אחד מהשני, עוזרים אחד לשני וגורמים למיזמים להתרומם. אלו הן תופעות שלא תיארתי לעצמי שיכולים לקרות וכאן הן קרו מעצמן, מעצם העובדה שיש קהילה כזו. אם במקום כזה קטן אפשר לקיים אקוסיסטם כזה, אני יכול רק לדמיין כמה פוטנציאל יש כאן.
למי מחבריך לעבודה היית מפרגן ולמה?
יש לי את הזכות לעבוד במרכז הצעירים כיוונים וזכיתי לעבוד עם צוות חזק ויצירתי במיוחד. דגש מיוחד על מנהלת המקום אתי לוגסי שמבקשת בכל ישיבה עם הצוות שתי בקשות: א) להרגיש את השטח, לדבר עם צעירים ולהבין מה קורה ברמת השטח. ובכך לנסות להבין מה הרצונות, שאיפות, חלומות ודילמות של הצעירים בעיר. אין טעם לעבודה שלנו אם היא לא מגיעה בהלימה מלאה לצרכים העולים מהשטח. ב) לחשוב מה הדבר הבא שבו יכולים לתת ערך לצעירים, להיות יצירתיים ולא לחשוב כמו אתמול אלא לחשוב על מחר. הזכות לקחת חלק במקום כזה נותן לך הרבה אפשרויות להיות יצירתי ולהיות מחובר, ובכך אתה רואה את התפקיד שלך בחלק אינטגרלי מהצמיחה של העיר.
בשיתוף עיריית אשדוד
