יאנה פבזנר, היא עיתונאית באתר מאקו ולפני כן "ידיעות אחרונות", היום, לאחר ביקור שלה באשדוד, העיר בה גדלה, היא פרסמה פוסט עם ביקורת חריפה על העיר.
מזה שנים שהיא גרה באזור המרכז, ת"א וגבעתיים, אך מדי פעם היא קופצת לביקור אצל המשפחה בעיר אליה לא ממש התגעגעה. בניגוד לרבים שרואים בנוף ילדותם מקום המעורר רגשות נוסטלגיים, אצל פבנזר בשן זה מעורר בעיקר שנאה.
אני אישה עם משקפי ראיה עכשיו.
פורסם על ידי Yana Pevzner ב- יום שלישי, 8 בדצמבר 2020
"לרוב, כשאני מספרת לאדם הלא אשדודי שגדלתי באשדוד, הוא אומר ששמע שהיא התפתחה יפה ושיש שם מסעדה מצוינת, אידי שמה וים יפה", כתבה בפוסט שהתפרסם הבוקר, "על זה אני עונה שהים יפה במיוחד כשעומדים עם הגב לעיר. יופיו של הים גם לא קשור לעיר ומלבד זה תושבי העיר מזהמים אותו כאילו היה פח האשפה שלהם (הדבר נהוג בכל הארץ, כמובן). אני שונאת את העיר הזאת שנאה כואבת ועצובה. זאת עיר מכוערת, מלוכלכת, מוזנחת ועלובה וכשאני בתוכה היא גורמת לי להרגיש בדיוק כמוה".
פורסם על ידי Yana Pevzner ב- יום שבת, 10 באפריל 2021
לפוסט היא צירפה מספר תמונות מהאזורים הפחות מחמיאים של העיר. מאות לייקים ותגובות התקבלו לפוסט, רובם הסכימו עמה ומיעוטם חלק עליה.
פורסם על ידי Yana Pevzner ב- יום שבת, 10 באפריל 2021
הפוסט הזה שותף באחת מקבוצות הפייסבוק האשדודיות ושם ציינו המגיבים כי היא צילמה בעיקר את האזורים בהם מתגוררים תושבים קשיי יום, וכי בכל עיר יפה בעולם אפשר למצוא שכונות ישנות ומוזנחות. "לצלם לך את הפבלות של תל אביב? ואז תספרי לנו כמה כייף לך לגור 'במדינת תל אביב'", הגיב הגולש, אבי פלדמן. הגולשת שרה נחייסי הגיבה: "כנראה שכותבי הפוסט המפרסמים וגם המסכימים עם הנאמר הם כאלה שכל מה שהם מסוגלים לראות זה את הרע. גם בניו יורק יש רחובות מוזנחים, וגם ברומא, ובכלל בכל מקום בעולם. אפשר לראות גם את הטוב. הכל בעיני המתבונן (אגב חבל על המרמור זה עושה קמטים)".
הפוסט של פבזנר:
לרוב, כשאני מספרת לאדם הלא אשדודי שגדלתי באשדוד, הוא אומר ששמע שהיא התפתחה יפה ושיש שם מסעדה מצוינת, אידי שמה וים…
פורסם על ידי Yana Pevzner ב- יום שבת, 10 באפריל 2021
שיטוט בפרופיל הפייסבוק שלה מגלה כי זו אינה הפעם הראשונה שבה היא משתלחת בעיר. כך למשל היא כתבה בפוסט שפרסמה לפני כשבוע: "אשדוד. שעת בוקר מוקדמת. העיר מלאה בזבל. גם אם לא רואים אותו מהקומה השמינית של דירתו של ולדימיר פבזנר, אני רואה אותו בעיני רוחי, אני מתעוררת בחדר נעוריי, על המיטה בה שכבה פאינה בימים האחרונים שלה כאן. ואז קול אישה במבטא רוסי כבד נשמע מתוך אחד החלונות באחד הבניינים השכנים: – לא אספת את החרא! כן, כן, אתה שם, לא אספת את החרא! וחשבתי שכל בניין באשדוד צריך אישה רוסיה אחת שתעמוד על המשמר ואולי יהיה יותר סביר בעיר המטונפת הזאת".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
בפוסט נוסף שכתבה בתאריך 14 בספטמבר 2020 היא כתבה את המשפט הבא: "אשדוד, עיר שכולה פח אשפה, בה התושבים משליכים זבל מהחלונות והשכנים הנקמנים מסוכסכים אלה עם אלה".
גם לבית הספר מקיף ג' בו למדה, אין לה רגשות חיוביים, "כמו בכל ה-1 בספטמבר, גם היום, אזכר בז'ואל עמר, המחנכת של ז' וח' ואשא תפילה חרישית למען הילדים של מקיף ג' אשדוד, שהיא פרשה לפנסיה", כתבה ביום הראשון ללימודים של שנת 2019, "כמו בכל ה-1 בספטמבר אדמיין את התיכון מקיף ג' אשדוד, עולה בלהבות נקם למען ילדי העבר והעתיד שלו. וכמו בכל ה-1 בספטמבר, גם היום, אביט בתמונות של ילדים בפייסבוק הנשלחים אל התופת ואתפלל למענם. כעת, לא רק ההורים שלהם ידפקו אותם לנצח".