עד לפני מספר שנים, הייתה ענת סטוטלנד, עובדת בחברת בנייה גדולה בתחום ניהול תיקי לקוחות. בגיל 35 וכנגד כל המייעצים למיניהם היא החליטה לעשות הסבה למקצוע הסיעוד. כיום, ענת בת 43 והיא אחות אחראית בפנימית ב' בביה"ח הציבורי אסותא אשדוד.
ביה"ח אסותא אשדוד. צילום: דוברות אסותא
"באמצע העשור הרביעי לחיי, בעודי בתפקיד בכיר, בעבודה טובה ומתגמלת הרגשתי שזה לא מספיק", היא מספרת, "השכר, התנאים המעמד, הכל היה טוב. לכאורה חלום שהתגשם. אבל חשתי שאני רוצה ומסוגלת לתת יותר. אף על פי כן, לא היה לי עדיין את האומץ לקום ולעשות מעשה. המציאות השתנתה כאשר ילדתי את בתי השלישית ובמהלך חופשת הלידה הבנתי שזה, או עכשיו או לעולם לא, הגיע העת להגשים את החלום שלא ברור לי עד הסוף מה הוא. לאחר מחשבה ביני לבין עצמי, הבנתי שמקצוע הסיעוד לצד האתגרים הלא פשוטים אך עם הסיפוקים הרבים, הוא המקום בו אני רוצה להיות ולהתפתח".
בשלב הזה הודיעה ענת במקום עבודתה כי אין בכוונתה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה והיא נרשמה ללימודי סיעוד. "אני לא מתחרטת לרגע על הצעד שעשיתי, הדבר היחיד עליו אני מתחרטת הוא, שלא שמעתי לעצת אימי לבחור במקצוע הזה לפני כ-20 שנה. אך אני תקווה ותפילה שהצלחתי לרומם את רוחה כאשר אמרתי לה על מתת חוליה טרם פטירתה, כי חבל שלא שמעתי לה אז – אך בקרוב אהיה אחות מן המניין. אני יודעת שהדבר הסב לה גאווה רבה".
תם אך לא נשלם, בעלה של ענת, דימה, כיום בן 47 ועד לאחרונה עובד בכיר בחברת הייטק ביטחוני, ראה מקרוב את השינוי שחל בחייה של אשתו, החליט בניגוד למקובל ובטח לגילו ומעמדו, לעזוב את העולם המוכר והבטוח והחליט אף הוא ללמוד סיעוד והוא צפוי לסיים את לימודיו בעוד כשנה.
ענת ודימה סטוטלנד. צילום: דוברות אסותא אשדוד
"קריירה, כסף וכבוד הם הרבה", אומר דימה, "אך כולם מתגמדים כהרף עין, אל מול אותו חיוך של מטופל שסייעת לו להיטיב את חייו. אנחנו בעולם הזה עד גיל 120, ובתקופה הזאת אני רוצה לממש את הזכות והכבוד לעשות את המקסימום למען הזולת ואין כמו מקצוע הסיעוד להביא זאת לידי ביטוי".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
