הצד שלהן: קורבנותיו של בן דוד מדברות לאחר התביעה שהגישו נגדו

בחודש יולי השנה דחה בית המשפט העליון את ערעורו של המקובל הרב יהודה בן דוד מאשדוד על הרשעתו בביצוע מעשים מגונים כלפי שלוש אחיות קטינות ועל העונש שנגזר עליו – 4 שנות מאסר.

"השיקולים המרכזיים שבענישת עברייני מין שביצעו עבירות מין בקטינים הם שיקולי גמול והרתעה, הן כלפי העבריין והן כלפי עבריינים פוטנציאליים, וכי על העונש לשקף את חומרת המעשים וסלידת החברה ממעשים מעוותים אלה", נכתב בפסק הדין.

הרב בן דוד, בן 73, אב ל-19 ילדים וסב ל-72 נכדים, היה במשך השנים, בעיקר בשנות ה-90 רב מקובל ידוע בכל אזור אשקלון ואשדוד, ותלמידים רבים היו לו גם בעיר אשקלון וגם בעיר אשדוד. בשנת 1997 הוא הורשע במעשה מגונה בבת משפחה שלו ונידון לחמישה חודשי מאסר. לאחר מכן ירדה קרנו של הרב, אך עם השנים הוא חזר וקיבץ סביבו חסידים ותלמידים אשר שתו בצמא את דבריו. עד לפני מעצרו לפני כשנתיים הוא קיים שיעורים ברחבי העיר אשקלון והיה אורח מכובד באירועים משפחתיים של תלמידיו.

במקרה הנוכחי, הוא הורשע בביצוע עבירות של מעשים מגונים כלפי שלוש קטינות בנות 8,12 ו-14 עת הגיעו לבית הכנסת שלו עם בני המשפחה. הרב בן דוד ביצע את המעשים בחמש הזדמנויות שונות החל משנת 2012 סמוך למשרדו בבית הכנסת.

הוא הכחיש את המעשים לאורך כל הדרך וטען כי מדובר בעלילות שווא שטוו הבנות נגדו. גם עורך דינו משה מרוז, טען כי מרשו “מעולם לא נגע במתלוננות בשום צורה שהיא והתלונות שלהן נובעות מאכזבתן מהנאשם שהפסיק לסייע להן”. אלא שכאמור בית המשפט העליון דחה את הדברים ואימץ את עדותן של האחיות.

שתיים מהאחיות והאמא מגוללות כעת לראשונה את מה שחוו ומה שעבר עליהן, זאת במקביל הגשת תביעה לפיצויים שהוגשה (ראו מסגרת). כל השמות בכתבה הם שמות בדויים שנועדו לשמור על זהותן של הבנות הקורבנות.

"הכל התנפץ לי, לא עיכלתי את זה". ליאת, בת 14.5 בזמן ביצוע המעשים

“אני רוצה שהאמת תצא לאור”, כך פותחת ליאת, כיום בת 16.5 את השיחה בה היא מגוללת את שעבר עליה מאז שחשפה את סיפור התקיפות המיניות שחוותה בגיל 14.5 מצד מי שהיה הדמות הנערצת עליה ועל משפחתה הרב יהודה בן דוד. “הוא היה כמו סבא בשבילי, אדם שאני די הערצתי והייתי עושה מה שהוא עושה, הוא היה עושה תעניות דיבור ואני הייתי עושה תעניות דיבור. הוא ממש היה דמות לחיקוי בשבילי, אני הייתי ממש מעריצה אותו”.

צילום אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE

היא עצמה זוכרת היטב כיצד הוא נגע בה אז בתוך אחד החדרים בבית הכנסת, “אני זוכרת שהוא נגע בי והצמיד אותי לקיר והתחכך בי”, היא מספרת אך ניכר כי קשה לשחזר את אותם רגעים.

בהרשעתו נקבע כי הוא פגע מינית מספר פעמים בליאת, וכך היא תיארה זאת בבית המשפט: “אני הלכתי למשרד שלו. איכשהו זה הגיע לזה שאני הלכתי אחריו לחדר מטבעות שכאילו את צריכה ללכת קצת ואז הוא התחיל שם לגעת בי והתקרב אליי ולהצמיד את האיבר שלו לאיבר שלי וכאילו דחף אותו ושאל אותי אם אני רוצה לשכב איתו. הוא אחז את הראש שלי כי השפלתי את הראש שלי, הוא שאל: ‘מה את רוצה שאני אעשה?’ וזה ואז איכשהו אמרתי לו שאני צריכה ללכת. בהתחלה הסכמתי כי לא ידעתי מה זה ואז אמרתי לו שאני צריכה ללכת שוב כי יש לי לימודים והלכתי ובאותו יום לא הלכתי לבית הספר”.

האירוע השני התרחש כאשר ליאת הגיעה עם אימא שלה לרב, וליאת ירדה עם הרב למרתף כדי להביא יין. “הלכנו להביא יין ואז אחר כך הנחנו את היין במטבח… ואז אחר כך כאילו יצאנו מהמטבח ומצאתי את עצמי עוד פעם דבוקה לקיר… הוא ליטף לי את החזה ואת הישבן… והוא שאל אותי, ‘את מי את אוהבת יותר אותי או את אבא?’ אז אמרתי לו ‘אותך’, ונדבקנו לקיר וזה, ואז הוא החזיק לי את הראש ואמר, ‘מה את רוצה שאני אעשה?’ אמרתי לו, ‘אני לא יודעת’ ואמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה ואיכשהו מצאתי את עצמנו עוד פעם עולים ואני מחכה לאימא שלי”.

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

במקרה השלישי שהתרחש ליאת לא זכרה כיצד הוא התחיל, אך היא זכרה שהם ירדו במעלית לקומת המרתף שם יש אולם. הרב לדבריה הזיז את הווילון, פתח דלת והצביע על מיטה, “אני לא זוכרת איך הגבתי ועוד פעם נצמדתי מול הקיר ואז הוא שואל אם אני רוצה לגעת לו באיבר ואני הסכמתי ונגעתי לו באיבר… אני עמדתי דבוקה, הוא עמד מול הפרצוף שלי ואני לא ממש זוכרת אבל היד שלי הייתה בין המפשעות שלו, משהו כזה… מעל הבגדים. הוא שאל אם אני רוצה לראות את האיבר שלו, אמרתי לו שלא, ואז איכשהו עלינו עוד פעם למעלה והוא אמר, ‘את לא פתוחה איתי, את לפעמים אומרת לי שאת רוצה לשכב איתי ולפעמים לא, אני לא יודע מה את רוצה’… לא זוכרת מה עניתי לו ואז הלכתי הביתה”.

מה עשית אחר כך?

“נכנסתי לחדר ובכיתי. ניסיתי להעביר את זה והייתי בטלפון. הכל התנפץ לי, לא עיכלתי את זה”.

המעשים הללו התרחשו לאורך זמן, אך ליאת לא שיתפה איש, “פחדתי ממנו”, היא מסבירה, “ידעתי שאם אני אשתף, אז לא תהיה עזרה למשפחה ולא יהיה מי שיתמוך בנו. הוא פשוט ניצל את זה, הוא ידע שאני לא אגיד משהו”.

מעבר למעשים הוא גם דיבר איתה ושאל אותה שאלות על אהבה וליאת הייתה משיבה לו, “הייתי אומרת אני ‘לא יודעת ו’כן אני אוהבת אותך’. הייתי מתכתבת איתו ושולחת לו סמיילי אוהב. ידעתי שאם אני לא אעשה את זה הוא לא יעזור למשפחה שלי”.

זאת התחושה שהוא נתן לך להרגיש?

“כן. הוא די רמז לי ‘הנה אנחנו מפסיקים וזהו’. היה קטע שבאתי לקחת ממנו בגדים והוא אמר שאני מושכת את זה יותר מדי ואני לא רוצה קשר”.
ליאת הייתה גם מי שחשפה את הסיפור בפני המשפחה וגרמה לאחיות שלה גם להתוודות. זה היה במוצאי שבת, ליאת ישבה בחדרה מכונסת, ואז אחותה הגדולה טענה כי היא אינה עושה דבר בבית ואינה תורמת דבר לבית ואז ליאת כבר לא יכלה לשתוק ואמרה שהיא מקריבה יותר מכולן כדי שיהיה באוכל בבית. ואז היא החלה לחשוף בפניהן את הפגיעות המיניות שחוותה. זה נתן את האות לשתי האחיות האחרות שסיפרו שגם בהן הוא נגע. הרבה בכי ודמעות היה שם באותו הרגע, אבל זה גם היה הרגע שליאת גילתה כי היא לא היחידה שנפגעה ממנו, “אני פשוט התמוטטתי ובכיתי איתן וניסיתי לנחם אותן איכשהו”, היא מספרת ומשם הדרך למשטרה כבר הייתה קצרה.

מה את חושבת עליו היום?

“שהוא אדם רע, שהוא מנצל אנשים תמימים. ושהוא משתמש בנשים שלא יכולות לקום”.

איך את מסתכלת על הערצה כלפי רב?

“זה לא בסדר להעריץ בן אדם, זה על סף עיוורון וזה לא בסדר. היום אני כבר לא סומכת על אף אחד. חוץ מאבא שלי, אין אף אחד”.

היא מספרת כי האירועים הללו השפיעו עליה מאוד, “אני יותר מכונסת בעצמי, אני דיכאונית יותר ויש לי פחות אמון באנשים ויש לי סיוטים ממנו ומהחוויה. אני לא יכולה לסמוך על אנשים, קשה לי שמחבקים אותי ושמישהו שואל אותי ‘כמה את אוהבת אותי?’”.

מה את מרגישה כשמישהו מחבק אותך?

“זה מרתיע אותי לא יכולה עם זה, שיתרחק ממני. אני לא אוהבת שמחבקים אותי חוץ מאמא שלי”.

יש לך סיוטים?

“לפעמים אני רואה אותו את הדמות שלו ואת התמונה שלו בחלום וזה קשה לי”.

איזה ילדה היית לפני כן?

“הייתי נותנת אמון בכל אחד, הייתי מסתפקת בכל דבר, הייתי שמחה ואוהבת את החיים ולא הייתי כמו שאני עכשיו”.

יש דברים שמזכירים לך אותו וגורמים לך לתחושות לא נעימות?

“לפעמים אוטו שחור והשאלה ‘עד כמה את אוהבת אותי?’”.

היא מספרת כי גם מבחינה דתית היא השתנתה, “אני לא הולכת לבית כנסת, זה הרחיק אותי מהדת. ממש הרחיק אותי”.

מה את מרגישה כלפי הדת?

“אני מתרחקת מהדת, בזמן האחרון ניסיתי להתקרב קצת אבל אני עדיין סולדת ממנה”.

מה מצב הלימודים שלך?

“לא טוב, בכיתה ט’ הכל נפתח והייתי צריכה להיות בבתי משפט הפסדתי המון חומר. גם בכיתה י’”.

גם המצב חברתי כבר לא כמו שהיה, “אין לי כמעט חברות, יש לי אולי חברה אחת או שתיים”.

למה?

“כי זה בית ספר חרדי וזה שונה מההתנהגות שלי. ההתנהגות שלי השתנתה בגלל זה והן לא מתחברות אליי. הן יותר שמחות ואני יותר דיכאונית וסגורה עם עצמי ואני רואה את עצמי בוגרת מהן. זה גרם לי להתבגר יותר”.

נגזר עליו עונש של 4 שנות מאסר, מה את חושבת על גובה העונש?

“שזה לא מספיק, כי בסופו של דבר אני אחיה עם זה”.

לאורך המשפט ועד הרגע האחרון הוא טען כי מדובר בעלילה וכי הוא חף מפשע.

“זה עצבן אותי, לא יכולתי לשמוע אותו. גם כשהיינו בעימות, זה עצבן אותי ואני צרחתי עליו שיודה באמת. מאותו הרגע הבנתי שהוא בן אדם רע”.

איך התנהל העימות?

“הוא היה שם ואני נכנסתי והיו שם שני חוקרים, נראה לי והוא אמר ‘זה לא אשמתי’ ואני צרחתי שאני פה גם בשביל אותן בנות ושיודה באמת. הוא אמר שזה לא אשמתו ושאין כלום”.

למה צרחת עליו?

“הרגשתי חנוקה כי הוא משקר לי מול הפרצוף וחששתי שיאמינו לו. הרגשתי עצבים”.

את חושבת על היום שהוא ישתחרר?

“אני לא יודעת, זה מפחיד אותי לחשוב שהוא בחוץ בכלל”.

אם היום תבוא חברה ותספר שהיא עברה מקרה דומה, מה תגידי לה?

“אני אנסה לעזור לה ואגיד לה שזה לא אשמתך בשום צורה ואת היית קורבן”.

את חשבת שאת אשמה?

“הרגשתי שאני מתביישת בעצמי”.

"פרצתי בבכי, הייתי בהלם". שירה, בת 12 בזמן ביצוע המעשים

שירה, אחותה של ליאת, היום בת 20, לא שוכחת את היום ההוא שבו האיש הכל כך נערץ עליה ועל משפחתה, נגע בה. היא מתעקשת שלא לקרוא לו “הרב” יהודה בן דוד, אלא “העבריין”.

עברו כשמונה שנים מאז אותו יום קשה וזה עדיין מלווה אותה, “זה עד היום משפיע עליי”, היא אומרת, “אני פחות סומכת על אנשים, לא אוהבת ריח מסוים ואם יש פה אדם שמזכיר את הריח שלו, אני לא פה וישר רוצה להיכנס לבית ולא להיות פה. אם אני רואה רכב כמו שלו, אני לא רוצה להיות פה. אני הפסדתי לימודים בגלל זה, בגלל כל ההליכים של התביעה, נכנסתי לסוג של קונכייה שתעזבו אותי”.

היא מספרת כי עד המקרה בו הותקפה מינית על ידיו, היא הייתה אחרת לגמרי, “הייתי ילדה מאוד חייכנית, אנרגטית, אוהבת חברה והיום אני לא יכולה לסבול את זה”.

היא מספרת כי עד לאותו האירוע הרב יהודה בן דוד היה הכל בשבילה ובשביל המשפחה שלה, “הוא היה דמות עיקרית במשפחה שלנו, כמו סבא שלנו. הוא היה דמות מאוד עיקרית בבית, מחליט בדברים הכי קטנים כמו איפה אני אלמד ומה אני אעשה, אם אני יכולה לנסוע לסבא שלי, בכל דבר הייתה לו החלטה. הייתי צריכה לבקש רשות לנסוע”.

היא מספרת כי אותו האירוע אף גרם לה להתרחק מהדת, זאת למרות שגדלה כדתיה ובבית דתי, “היום אני מסורתית, בחזות שלי אני לא נראית דתיה, אני כן שומרת שבת, אבל אני סולדת מהדת, לא הולכת לבית כנסת ואני לא אהיה באירועים מסוימים”.

כשהיא מנסה לשחזר את האירוע, היא מעט מתקשה, אבל אומרת כי זה חרוט לה היטב בזיכרון, “אני זוכרת מה לבשתי”, היא אומרת ומספרת: “זה היה ביום שבת בשעה 12 בצהריים, אני באה עם אחים שלי לקבל ברכה, זה קורה אם אמא לא מרגישה טוב או אם הבנים רוצים לקבל ברכה. הוא ברך אותם ואז הוא אמר לאחים שלי ‘תרדו’ וסימן לי להישאר ולקח אותי לחדר הצדדי ליד חדר האוכל. והוא מדבר איתי ואני לא מבינה איך הוא מדבר כי הוא בתענית דיבור. ואז הוא מתקרב ושם יד על המותן ואז הוא נישק אותי. באותו הרגע שזה נגמר תפסתי את הרגליים וברחתי. הלכתי לגן משחקים מאחורי בית הכנסת ופרצתי בבכי. הייתי בהלם, לא יכולתי להכיל את זה ואחים שלי לא מבינים למה אני ככה. פשוט ככה יושבת על הספסל ולא מספרת. חזרתי הביתה והצלחתי להעמיד פנים שהכל בסדר”.

את הרגשת אז שמשהו לא בסדר?

“בסיטואציה עצמה הבנתי שזה לא בסדר כי הוא עשה תענית דיבור בשבת ופתאום הוא מדבר ולמה אתה מתקרב אליי ולמה אתה נוגע בי? זה משהו שלא אמור לקרות. אתה מבין שהסיטואציה לא יכולה לקרות וגבר לא אמור לגעת בך ולא אמורה להיות אינטראקציה”.

מלבד המעשים היא מספרת כי זה היה גם במסרונים שהוא היה שולח לה, “הוא היה שולח ב-1 בלילה ‘היי, את עדיין אוהבת אותי?’ ‘את עדיין רוצה אותי?’ ‘מה את רוצה שאני אעשה לך?’ אני לא הייתי עונה להודעות האלה. בשבע בבוקר הייתי מתחילה את הבוקר בצורה הכי נוראה שאפשר. ואז הודעות ‘למה את לא עונה?’ ו’אני אנתק את הקשר’ והוא היה לוחץ לענות, שאגיד ש’אני עושה מה שאתה רוצה’ ו’שאני אוהבת אותך’ ואז הוא היה עוזב לכמה זמן וזאת הייתה הרגשה טובה שהוא היה עוזב אותי לשבוע של שקט שאני לא מקבלת את ההודעות הללו”.

למה לא סיפרת?

“פחדתי נורא, זאת הייתה דמות שמחליטה על כל דבר קטן ובציבור החרדי אתה מפחד שיהיה לי כתם שלא יבואו אליו בטענות אלא יבואו אליי. אם הייתי רוצה להתחתן בשידוך זה היה מדביק לי כתם שכאילו אני אשמה”.

היום שבו הכל נחשף, היום שבו המשפחה שלה חוותה את הזעזוע כשכל הסיפור נחשף על ידי אחותה ליאת, הוא יום בלתי נשכח עבורה, שירה הייתה בת 18 וליאת הייתה בת 14.5 “אני ממש זוכרת את היום הזה, אני זוכרת הכל, מהרגע של הריב של אחותי שהתחיל ורבתי איתה אישית. היה ריב איתה ספציפית שהיא לא עושה כלום, באותו יום מוצ”ש היו הרבה כלים ורבתי איתה שהיא לא עושה כלום, אז היא ענתה לי ‘את לא מבינה כמה אני עושה ותורמת?’ שאלתי אותה ‘מה את עושה?’ אז היא אמרה שהוא נגע בה והיא נגעה בו ואז זה התפרץ. פתאום התחיל בכי וצרחות. הייתי בהלם, כאילו לא יכולתי לזוז, עד שאבא שלי הגיע והוא ניסה להבין מה קורה ואני מתחילה לבכות ואני לא מצליחה להוציא את המילים. אני בהלם. בהתחלה אבא שלי כשהוא שמע את זה, הוא אמר ‘תתקשרי לאמא ותגידי לה לבוא הביתה דחוף אנחנו מגישים תלונה במשטרה’. התמיכה של ההורים, זה לא דבר מקובל במגזר החרדי. יש גם את החשש שהמשפחה לא תאמין, וזה מאוד עזר שהמשפחה תומכת ויש מישהו שתומך בי, כי אז אני יכולה לעבור את זה”.

אבל יש משהו אחד שגרם לה להצטער כשהיא גילתה שהאיש נגע גם באחיותיה, “כאב לי, כי אם אני הייתי מדברת על מה שאני חוויתי זה היה חוסך מהאחיות שלי כל מה שהן עברו”.

מה את חושבת על גזר הדין?

“אני לא חושבת שיש עונש שיכול להסביר את מה שאני מרגישה עכשיו וגם אחיות שלי. ליאת סגורה ממש ולא אוהבת שנוגעים בה. היא מתעצבנת בלי קשר”.

"הרגשנו בכת". שרה, האמא של האחיות

“גואל רצון הוא אפס לעומתו. רק מי שחי בתוך הבועה הזאת ובתוך הבור הזה יכול להבין את הרוע הזה, הרגשנו בכת. על פיו יישק כל דבר. אין אופציה, אתה מבטל את רצונך לרצונו”, מסבירה שרה, האם של הבנות שהיא ובעלה היו חסידים של הרב במשך 25 שנה.

את הרב יהודה בן דוד הם הכירו באמצעות חבר מהצבא. שרה לא נקלטה להיריון והחבר הציע להם ללכת אליו. “אני לא נקלטתי להיריון במשך שלוש שנים והוא אמר תקראו משהו 40 יום ותבשרו לי בשורה. אמרתי שאני לא מבינה בדברים האלה כי לא באתי מבית דתי בכלל, אבל התחלתי לקרוא וביום ה-21 נקלטתי ואמרתי איך הוא יודע? לאט לאט אתה נשאב אליו. הדיבור שלו הוא מקסים ואתה נשאב פנימה”.

לפני כעשרים שנה הורשע הרב בעבירות מין אחרות, זה לא עורר אצלכם חשד?

“אבל מרוב שמחדירים לנו כמו מה שאמרו לנו שהוא אדם צדיק והוא קיבל את זה על עצמו וזאת כפרת עוונות ואתה אומר שהוא באמת צדיק. אני מאמינה שכך הוא אומר עכשיו לאחרים, שזאת כפרת עוונות והוא מכפר על עם ישראל”.

לא נדלקו לך נורות אדומות אף פעם?

“כשאתה מסונוור ממשהו אתה לא יכול לראות מה קורה מסביב. אתה לא רואה כלום”.

איך הגבת כששמעת מהבנות שלך שהן הותקפו?

“הייתי מרוסקת לחלוטין, אני התעלפתי. אני ישבתי על הכסא, בעלי לקח שרפרף, התיישב מולי ואמר לי ‘אשתי אני מצטער’ והתחיל לספר לי ואני התעלפתי. שפכו עליי מים. הוא אמר לי ‘תקשיבי, אני עכשיו מזמין משטרה’. אני רואה את הילדות והצעקות בכל הבית, התיבת פנדורה נפתחה”.

היא מספרת כי לאחר שהפרשה נחשפה המשפחה החלה לסבול, “בקהילה נידו אותנו, היה בהתחלה התנכלות של קללות, היו כאלה שקראו לי בכל מיני שמות”.

לאורך כל הדיונים בבית המשפט, היא אומרת שהם הקפידו להגיע לשם עם הילדים, “כל דיון היינו ביחד עד הסוף גם בבית המשפט העליון. הוא יושב שורה אחת מקדימה ואתה אומר ‘וואו זה היה הרב שלך’ והוא לא מניד עפעף, לא מפריע לו”.

ומה עבר על הבנות מאז?

“שתי הבנות הקטנות סלדו מאוד מהדת, שירה ויעל במיוחד, קשה להן עם ריחות מסוימים, לא יכולות להריח בוטנים, ויש להם רשות מבית הספר לא לשמוע הרצאות של רבנים. אבל הן נשארו בדת כי הן הבינו שהוא לא מייצג את הדת. מבחינתם הוא סיטרא אחרא”.

איך התייחסו לבנות בבית הספר?

“המנהלת ידעה על הכל, אז כשהיה הן היו מתקשרות והיו משחררים אותן. התחשבו בהן, עד היום מה שהן צריכות תומכים ועוזרים. בהתחלה היה מאוד קשה כי לאחת הבנות היה התקפי זעם, עצבים, לחץ ואל יכלה לשבת והייתה מסוגרת ולא יכלה לשמוע בנות שמדברות בכיתה ‘הרבה הזה צדיק’ ו’הרב הזה ככה’. אבל היא ממשיכה בבית הספר כי היא תסיים עם בגרות ומקצוע טוב”.

יש לכם היום רב אחר או אדם אחר שאיתו אתם מתייעצים?

“יש את בעלי ומה ששואלים אותו, הוא המדריך שלנו. היום בעלי הוא הראש של הבית ואותו אנחנו שואלים שאלות מבחינת הלכה”.

מה המסר שלך?

“תבטחו רק בעצמכם ובבני הזוג שלכם ותקשיבו לילדים שלכם, אל תסמכו על אף אחד ואם קורה משהו אז אל תפחדו. ולא משנה מה יגידו בחברה. עמדו עם הילדים שלכם”.

"אין סכום שיפצה על מעשיו"

אל בית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגשה תביעה בגובה שלמעלה 10 מיליון ש”ח. מדובר בתביעה נגררת לפלילים, שזאת תביעה שמוגשת תוך 90 יום מאז שההרשעה הופכת לחלוטה ובה דורשים תשלום פיצויים על אותם מעשים פליליים.

הרב יהודה בן דוד, הורשע כי ביצע, בתוך בית כנסת, עבירות מין בשלוש אחיות קטינות, בנות 8, 12 ו-14.5 בזמן ביצעו המעשים. הוא הכחיש את המעשים לאורך כל הדרך, אך בית המשפט קבע כי עדותן של הבנות אמינה. נגזרו עליו 4 שנות מאסר והערעור שהוגש לבית השפט העליון נדחה אף הוא.

כעת, הגישה המשפחה תביעה, באמצעות עו”ד איילת סבג, העוסקת בנזקי גוף כבר 25 שנה בדרישה כי הרב ישלם פיצויים על הנזקים הנפשיים שנגרמו לילדות.

עו"ד איילת סבג. צילום אבי בן זקן

“עניינה של תביעה זו נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממעשים מגונים שביצע הנתבע – ‘רב’ הקהילה אליה השתייכה משפחת התובעים – מעשים שבוצעו ב-3 בנות המשפחה”, נכתב בכתב התביעה, “הנתבע הורשע בגין מעשים אלו וכיום הוא מרצה את העונש שנגזר עליו. המעשים בוצעו על ידי אדם שהיה יקר למשפחת התובעים והם האמינו בטוב ליבו במועדים נשוא התביעה, אלא שהוא אכזב אותם, ניצל את יחסי התלות לסיפוק צרכיו המיניים – חוויות שנצרבו בתודעת התובעות כחוויות קשות אותן יישאו עד אחרית ימיהן”.

עוד נכתב בכתב התביעה כי “טרם האירועים היו התובעות, קטינות ותמימות , תלמידות מהמניין, בריאות בגופן ובנפשן. התובעות נפלו קורבן למעשיו של הנתבע- בן 70 אז, והחוויות הקשות שבים ועולים בחלומותיהם, בשנתם, בסיוטים וביעותי לילה, הן נסגרו בתוך עצמן, ואיבדו ענין בשאיפותיהן טרם המקרה. בכל פעם שהן נתקלות בדברים שמזכירים להם את הנתבע חוזרות המחשבות במלוא עוצמתם ומעכירות את רוחן. מעשיו של הנתבע היוו זעזוע עמוק לתובעות ומשפחתן והשפיע וישפיע על כל מהלך חייהן”, נכתב.

פסיכיאטר ילדים בדק כל אחת מהבנות וקבע לגביהן ממצאים המגלים נכות נפשית. בנוגע ליעל, הקטנה שהייתה בת 8 בזמן ביצוע המעשים נכתב כי “משבר האמון בדמות סמכותית כמתואר, יחד עם הזיכרונות הקשים, לילדה צעירה בת 8 שנים, שגבר זר מבוגר, דמות שהצטיירה כדמות סב, נוגע בה באזורים אינטימיים גרמה להתפתחות תמונה של הפרעה הסתגלותית מתמשכת. תוצאותיה הן פגישה בביטחון העצמי והסתגרות חברתית”, ולכן הוא קבע לה 15% אחוזי נכות נפשית לצמיתות.

בנוגע לליאת שהייתה בת 14.5 בזמן ביצוע המעשים נכתב “ההתרשמות מנערה שחוותה סדרת אירועים טראומטיים בהם דמות ‘המנהיג’ של הקהילה והדמות הנערצת ע”י הוריה פגע בה מינית והטריד אותה, תוך ניצול התלות של המשפחה בו, והחשש של הנערה מפניו. ליאת סובלת כיום מהפרעה בתר חבלתי (פוסט טראומטי), עם פגיעה ביכולת ליצירת קשרים חברתיים, פגיעה באמון הבסיסי בדמויות ‘הוריות’, פגיעה בביטחון העצמי וביכולת ההתפתחות האישית וזאת בגיל משמעותי מאוד של גיבוש הזהות העצמית והמינית”, וקבע לה 25% אחוזי נכות לצמיתות.

על שירה, שהייתה בת 12 בזמן ביצעו המעשים נקבע כי המעשים גרמו לה להפרעה שהשליכה על המשך דרכה והתפתחותה כולל התלבטות לגבי חזרה בשאלה, מתוך תחושת אכזבה. בסופו של דבר בחרה שירה לוותר על חיי התנהלות חרדית, אך בחרה להישאר בחורה השייכת למגזר הדתי. כאמור, לדברי ההורים שירה ממעטת לתקשר עם סביבתה הקרובה, ממעטת לצאת מהבית, כל הזמן כועסת, התקפי זעם, בלילות ערה”, וקבע לה 15% אחוזי נכות לצמיתות.

עורכת הדין סבג, פירטה את הנזקים שנגרמו לבנות כמו הכאב והסבל והפגיעה באוטונומיה וכן את הנזקים העתידיים כמו פגיעה בסיכוי להינשא ועוד ועוד. עבור שירה נדרשים פיצויים בגובה 3.03 מיליון ש”ח, עבור ליאת נדרשים פיצויים בגובה 3.43 מיליון ש”ח ועבור יעל נדרשים פיצויים בגובה 2.78 מיליון ש”ח. בנוסף נדרשים פיצויים בגובה 800 אלף ש”ח לשני ההורים. בסך הכל פיצויים בגובה 10 מיליון ש”ח.

עורכת הדין איילת סבג שמייצגת את המשפחה, מסבירה כי “הנזק שנגרם לנפשן של ילדות צעירות כאלה הוא עצום ובלתי נתפס, הן נפגעו במקום שאמור היה להיות הכי מוגן, ובשלב בו הן אמורות לגבש את הזהות העצמית שלהן. העובדה שמדובר בשלוש אחיות מעצימה מאוד את תחושת הנחיתות, חוסר ההגנה וחוסר הביטחון. הוא גזל את תמימותן, את ביטחונן העצמי, את כבודן ואת חלומותיהן. פגשתי משפחה מוצפת רגשות, משפחה מפורקת שעברה זעזוע כבד – משפחתי ואישי – שערער את כל המרקם המשפחתי. העבריין – אדם כריזמטי ומניפולטיבי שפרץ את כל כללי ההתנהגות המקובלים באופן פעולה שיטתי וחוזר כשהוא מנצל את העובדה שיחסי הכוחות נוטים לטובתו: ביד אחת הוא כיוון והוביל את חיי המשפחה וכך קנה את שתיקתן של הבנות. וביד השנייה הוא ניצל את סמכותו ואת דמותו ה’אבהית’ לסיפוק צרכיו המיניים. למרות שאין שום סכום שיפצה על מעשיו המחפירים, מטרת הפיצוי שאותו אנחנו תובעים כעת היא לאפשר לבנות האלה לנסות להשתקם ולחזור למסלול חייהן ככל הניתן ולבטא את הסלידה שלנו כחברה ממעשים מעוותים שכאלה”.