בית המשפט העליון החליט לזכות מרצח את האישה שהורשעה ברצח בנה לאחר שהטביעה אותו בג'קוזי של מלון מיעמי לפני כשלוש שנים.
המקרה התרחש בחודש אפריל 2018, אז הגיעו בני זוג, עם שני ילדיהם האחד בן 7 והשני פעוט בן חודש ושבוע כדי לנפוש במלון "מיעמי" באשדוד. יחד עם בני הזוג הגיעו בני משפחה נוספים ובהם אימה של האישה.
למחרת, בתאריך 2 באפריל, לאחר השעה 12:00, מילאה האישה מים באמבט הג'קוזי בחדר, ובסמוך לאחר מכן, פשטה את בגדיה ואת בגדי התינוק ונכנסה יחד עמו אל תוך הג'קוזי, כשהיא מחזיקה אותו בידיה. באותה העת ישן בעלה במיטה שבחדר. בשלב כלשהו, שחררה האישה מאחיזתה את התינוק המנוח במי הג'קוזי, כשראשו של התינוק מתחת למים, והוסיפה לשבת בג'קוזי, בשעה שהמנוח טבע במים.
כאן התרחש האסון. מלון מיעמי אשדוד. צילום: דור גפני
לאחר מכן, היא יצאה מהג'קוזי, כשהיא מותירה את התינוק לבדו במים. לאחר מספר דקות, היא חזרה ונכנסה לג'קוזי, כשכל העת גופו של התינוק צף במים. במהלך המעשים המתוארים, במספר הזדמנויות, אמא שלה ובנה נקשו בדלת החדר, אך היא לא פתחה להם וקראה לעברם "לא עכשיו". לאחר מכן, היא קראה לבעלה, אשר התעורר משנתו, קם מהמיטה וניגש לעבר הג'קוזי ואז ראה את המחזה המחריד שבו התינוק צף במים שבג'קוזי כשפניו כלפי מטה.
אימה של האישה שנכנסה באותה עת לחדר, הבחינה במתרחש ושלפה באופן מידי את התינוק מהמים, כשהוא איננו נושם. האמא של האישה והבעל ניסו לבצע החייאה בתינוק והזעיקו במקביל את כוחות ההצלה אל המקום. עם הגעת כוחות ההצלה לחדר במלון, היה התינוק ללא דופק וללא נשימה, וכוחות ההצלה ביצעו בתינוק ניסיונות החייאה נוספים, אשר לאחריהם, הוא הובהל אל בית החולים "אסותא" שבאשדוד, שם נקבע מותו.
פינוי התינוק מתוך המלון ע"י החובשים. צילום: מצלמת אבטחה במלון מיעמי
לאחר מכן הוגש נגדה כתב אישום בגין רצח בנה, ובית המשפט המחוזי קבע כי היא אכן רצחה את בנה אך יחד עם זאת קבע כי היא לא הייתה מודעת למעשיה מאחר שסבלה מאי שפיות בזמן ביצוע המעשה. בית המשפט המחוזי הורה גם כן על הפסקת ההליכים המשפטיים נגדה ועל שליחתה ל-25 שנות אשפוז.
לאור זאת הוגש ערעור במסגרתו דרשה האם, באמצעות עורכי דינה אורי בראונר ופנינה כהן-שנדר, לזכות אותה.
הלוויית הפעוט. צילום: זק"א
הרכב השופטים בראשות השופט ניל הנדל דן בערעור ולבסוף הוחלט כי יש לזכותה מעבירת הרצח. השופט הנדל גם הסביר מדוע חשוב לפסוק כך: "מה בצע כי נטיל על אישה זו את עול הנשיאה של המילה 'רצח'? שהרי ברי כי מי שמביאה למות ולדה כאשר מצויה בהתקף פסיכוטי לא רצתה בכך; לא התכוונה לכך; לא חפצה בכך. ליתר דיוק, המחלה שוללת – מבחינה משפטית – רצון, כוונה וחפץ. ההגנה – הסניגוריה, משפחת המערערת ואף המערערת עצמה, על פי המתואר, השליכו יהבם על שינוי סעיף העבירה, מרצח להמתת תינוק, מתוך תפיסה כי הדבר יסיר את הכתם המוסרי הדבק במערערת... המשמעות היא סמלית – נאשם בלתי שפוי אינו צריך לשאת בכתם האשם", כתב השופט הנדל.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
"ומה בענייננו?", הוסיף השופט הנדל, "המערערת הוכרזה כבר בראשית ההליך כמי שסבלה מאי-שפיות הדעת במהלך ביצוע העבירה. ההגנה טענה, המדינה הסכימה, ובית המשפט הכריז: הנאשמת איננה אחראית למעשיה. משכך, היא אינה אשמה. היסוד במסקנה זו אוניברסאלי. כשם שלא ניתן להרשיע אדם שלא ביצע את המעשה, כך לא ניתן להרשיע אדם שנעדר המחשבה הפלילית הדרושה. הוא הדין לגבי הבריא והחולה; לגבי מי שנעדר מחשבה פלילית לגבי המקרה הקונקרטי, ולגבי מי שכלל אינו מסוגל לגבש כוונה זו, בשל מצבו. לסיום, נוכל להסתייע בדבריו של הפילוסוף אוגוסטינוס: "שנא את החטא, ואהוב את החוטא". גם אם יש החולקים על אמרה זו, על השלכותיה הציבוריות, נדמה כי ניתן להסכים כי יש לשנוא את המעשה ואת החטא, אך בד בבד, ניתן לגלות תגובה רגשית אחרת, כזו הנושאת בתוכה חמלה, רחמים וחסד, כלפי העושה שאינו חוטא".
עו"ד אורי בראונר, סנגורה של האם מסר בתגובה: "אנחנו שמחים שבית המשפט קיבל את עמדתנו ועשה בצדק שזיכה את הלקוחה שלי מהעבירות המיוחסות לה. בית המשפט העליון קבע כאן הלכה חדשה שמרחיבה הלכה קודמת וכעת יש פתח בעתיד לנאשמים נוספים שלא היו אחראים למעשיהם ולא היו כשירים לעמוד לדין".
