דודו תורג'מן מחפש את הפסגה הבאה

רפ”ק דודו תורג’מן הוא סגן מפקד משטרת אשדוד. לא כולם יודעים שבמקביל לעבודה התובענית במשטרה הוא חי ונושם תחרויות ריצה, ולא סתם ריצה, אלא ריצה למרחקים ארוכים במיוחד ובשטחים הרריים גבוהים.

עד קצה גבול היכולת ועוד טיפה

תורג’מן, בן 43, תושב מיתר, נשוי לרווית, גננת, ואב לארבעה. במקור הוא מחולון. למשטרה הוא הצטרף ב-1999. בתפקידו באשדוד הוא סוגר שנתיים. לפני כן היה מפקד מרכז שליטה של מחוז דרום וקצין אג”מ בתחנות במרחב נגב.

מניסיונך בערים אחרות, איך אתה רואה את אשדוד?

“תחנה מאוד מאוד צבעונית, יש בה הכול מהכול. יש בה רב תרבותיות, קהלים שונים, אם זה הקהילה החרדית, אם אלה הקהילות השונות שעשו עלייה בשנים האחרונות. לצד זה אתגרים נוספים: אשדוד היא עיר מתוירת מאוד, עיר נמל, עיר תעשייה ענפה מאוד, עיר עם הרבה מאוד תרבות, אירועים גדולים ופסטיבלים”.

הרבה מאוד אירועים מבחינת המשטרה זה כאב ראש.

“נכון, בכל זאת, המשטרה היא חלק בלתי נפרד מהססגוניות של העיר. אנחנו עושים את זה אמנם עם המון אהבה, אבל זה מעסיק אותנו”.

אשדוד התאפיינה בפשיעה כבדה וחדירה של ארגוני פשיעה וכנופיות למיניהן. בשנים האחרונות זה קצת פחות, לא?

“כן, הפשיעה באשדוד ירדה בצורה משמעותית. גם הפשיעה כבדה – או המאורגנת, מה שנקרא – וגם הפשיעה שפוגעת באיכות חיי התושבים ביומיום. מבחינת עבירות רכוש מדווחות, אנחנו בתוצאות הכי טובות שהיה אי פעם בעיר. ממוצע של פחות משלוש עבירות רכוש ליממה בעיר של רבע מיליון תושבים. בעבר זה היה הרבה יותר גבוה, הרבה יותר, במאות אחוזים”.

רפ"ק תורג'מן בפעולה. באדיבות תכנית משקפיים ורודים בשיתוף הרשות למאבק בהתכרויות ואלימות באשדוד

למה מייחסים את הירידה הזאת?

“זה שילוב של הרבה מאוד דברים. קדמת הטכנולוגיה, הרבה מאוד אזורים במרחב הציבורי מצולמים, וזה יוצר סוג של מניעה, הרתעה. בנוסף, יש שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לרשות המקומית, שילוב זרועות והכפלי כוח בכל מה שקשור למערכי השיטור העירוני והביטחון העירוני, כך שיש הרבה שכבות שאמונות על הטיפול באיכות חיי התושבים. גם יש לנו יחידת שיטור רגלי, מה שקראו שוטרי מקוף. יש להם חלק מאוד חשוב בהצלחת התחנה. היכולת שלהם לבוא במגע עם האזרח שלא באמצעות ניידת, אלא בעבודת רגליים, פעילות בתאי שטח מוגדרים – זה מתכון מנצח.

"אני יכול לתת לך לדוגמה את רובע ב’. בחודשיים האחרונים היו לנו קבוצות נוער מאוד בעייתיות שהיו עושות הרבה אירועי אלימות כלפי קשישים ועוברי אורח. פוגעים בהם, לוקחים להם את הפלאפונים, את האופניים, חטיפות תיקים, שודים. ובזכות עבודת שוטר המקוף, שמכיר את האנשים ומכיר את הפרצופים, הצלחנו לשים עליהם את היד במהרה”.

זה גם קשור לזה שהיו פה כל מיני חבורות וכנופיות שנמצאות כרגע בכלא?

“פחות. אם מדברים על עבירות רכוש, הן מגיעות מעולם התוכן של אוכלוסייה שהיא יותר נקודתית, אנשים שעושים את זה באופן ספונטני ומנצלים הזדמנויות. נכון, חלקם קצת יותר מתוחכמים, אבל אם נדבר על שודים לדוגמה, בשנה שעברה היה לנו פיק של הרבה מאוד אירועי שוד, וחלק גדול מהמבצעים הגיעו מבחוץ. ראינו שודים בבנקים ובסניפי דואר למשל, אבל חשוב להבין שהסיכוי של העבריין להיתפס נושק ל-100 אחוז”.

עד כמה עדיין יש באשדוד פעילות של פשיעה מאורגנת?

“אי אפשר למגר את זה ברמה של 100 אחוז, אבל אפשר לומר בביטחון מלא שאיכות החיים באשדוד היא גבוהה. גם הארגונים האלה, המשטרה יודעת לשים עליהם את היד, לשבת להם על הזנב ולתת להם להרגיש שהמשטרה לא מרפה מהם. זה דבר חשוב מאוד כשמדברים על ארגונים גדולים, וזה דורש עבודה סבלנית לאורך זמן”.

חוץ מעבירות רכוש, גם בפרמטרים אחרים של פשיעה בעיר יש ירידה?

“בוא נדבר על איכות חיים, אירועי תנועה, הקמות רעש ודברים נוספים. היוממות לאשדוד גבוהה, מגיעים לבילויים ולחופים וכמובן לעבודה. אנחנו מזהים שעבירות איכות החיים היא סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת ולמפות אותן על בסיס קבוע. זה בהחלט משהו שמפריע לאזרח, ואנחנו ערים לכך”.
אתה בא מתחום המבצעים ומפקד התחנה פורטל מתחום החקירות. אתם משלימים אחד את השני.

“כן, עובדים בצוותא ונהנים אחד מהשני”.

“התחלתי להשתעמם”

כל יום שלו מתחיל בשעות לא הגיוניות באימון ריצה. תורג’מן הוא חובב ריצות אולטרה, ריצות שטח בתוואי שטח הררי בעיקר לאורך הרבה מאוד קילומטרים, וגם משתתף בתחרויות בחו”ל.

באחת מתחרויות האולטרה

“אחרי כמה מרתונים הבנתי שאני מחפש משהו מאתגר יותר, התחלתי להשתעמם מהם וחיפשתי משהו יותר קשה וגיליתי את עולם האולטרה. ריצת אולטרה נעשית בדרך כלל בגבהים וכוללת העפלה לפסגות. זה כמובן יותר קשה, מגיעים לפעמים לגבהים שהחמצן נהיה דליל והנשימה קשה יותר. סיבולת לב-ריאה עובדת יותר קשה וזוויות הטיפוס מקשות עליך, התחרויות נמשכות 13-12 שעות רצוף. את התחרות הראשונה עשיתי לפני חודשיים בהרי הדולומיטים שבצפון איטליה. הרים מעל 3,000 מטר. רצי האולטרה הוותיקים מכנים את המקומות אלה הרי ירח, כמעט שום דבר לא צומח שם, ואתה לבד עם עצמך ואבנים”.

זה ספורט קיצוני שבודק את הגבולות.

“נכון. עד שלא הגעתי לשם לא הבנתי מה זה לרוץ בגבהים”.

זה לא מסוכן?

“אין ספק שיש בזה סיכון. אתה לבד עם עצמך, הפרשי הגבהים משפיעים על טמפרטורת גוף, עובר באזורים מושלגים, הגוף מאבד סוכרים ומלחים”.

ועם איזו הרגשה חוזרים מתחרות כזאת?

“אחרי תשעה חודשי אימונים אין ספק שזה הדבר. יש לי שותף לאימונים, אנחנו גם קוראים ספרות ולומדים כל הזמן כדי לדעת עוד ולהשתפר”.

בהרי הדולומיטים

אז מה הפסגה הבאה שאתה שואף לכבוש?

“לעשות תחרות נוספת בחו”ל, באזור אנגליה, תחרות של 100 ק”מ על רצועת חוף מדהימה, ואנחנו מחכים לה, זה יקרה לקראת אפריל. אני לא עשיתי דברים בעצימות הגבוהה ביותר. ברף העליון של עולם האולטרה יש ריצות של 300 ו-400 מייל, אנשים שעושים דברים מטורפים, אבל הם חיים את זה, זה המקצוע שלהם בחיים”.

אתה שואף להיות אלוף אולטרה?

“אני לא חושב שאוכל, לפחות לא בחתך גיל שלי, אלופי אולטרה הם בדרך כלל בני 20 פלוס, שחיים את זה. אני נמצא בעולם התוכן הזה ברמה חצי מקצוענית. אם תיקח את התחרות בדולומיטים, היינו שם שבעה ישראלים בלבד, שתבין את הקנה מידה”.

אתה אוהב לכבוש פסגות גם בעבודה שלך?

“בדרך כלל זה עובד ביחד, לא? אומרים ככה. זה מאוד לא פשוט למי שבוחר לקחת על עצמו מסלול פיקוד במשטרה, גם אתגרים כאלה ששואבים אותך להרבה מאוד שעות אימון לצד הרבה מאוד שעות עבודה וזה מורכב”.

אז איך מצליחים לשלב?

“עושים ויתורים על דברים. לדוגמה אין לי שעות מסך. אני כבר שלוש שנים חי בלי טלוויזיה וטוב לי עם זה. לא הפסדתי כלום. הימים שלי מתחילים בארבע לפנות בוקר, בין שעתיים לשלוש שעות אימון, לפעמים יש גם אימון ערב”.

מתוך התחרות בדולומיטים בחודש יולי:

רודף ומשיג

“המשטרה היא חלק שהוא בלתי נפרד ממני, ואני מאוד אוהב את מה שאני עושה, אני מחכה לקידום ומאמין שבשנה הקרובה אקבל פיקוד על תחנה בדרגת סנ”צ", הוא משיב לשאלה איזה יעדים הוא רוצה לכבוש בעבודה. "אני אוהב לעבוד עם שוטרים ונהנה לתת להם מעולם התוכן השני שלי של ספורט אקסטרימי”, מוסיף תורג'מן.

אז אתה קורע להם את הצורה.

“נהנה מזה, וגם הם נהנים מזה. זה סוג של דיבוק, זה ממכר”.

אז אם צריך לרדוף אחרי עבריין נמלט, אין לך בעיה.

“אני חושב שלא יישאר לו סיכוי, כן”.

לפני חמש שנים הוא ירד 25 קילו בזכות שינוי בהרגלי התזונה והחיים. “הפכתי כמעט טבעוני לחלוטין, קפה שחור כן, זה בריא וטוב לפני תחרויות, סיגריה לא. פעם הייתי מעשן קצת, פה ושם, אבל הפסקתי”.

לאן עוד אפשר להגיע?

“לפי התפיסה שלי, כולנו כשאנחנו קמים בבוקר צריכים לשאול את עצמנו לאן אנחנו רוצים להגיע, ואני גם מנסה להקנות את זה לילדים שלי. שתהיה מטרה. עם הבן שלי, בגיל 11 התחלנו באימוני טריאתלון, שתי ילדות הן רקדניות. כל ילד וכל אדם צריכים מטרה וייעוד. מה אני רוצה להשיג היום. כשאתה קם בבוקר ללא מטרה, אתה מפספס משהו. גם בעבודה, כשאין לך משהו על הפרק, זה יום מבוזבז. השיעמום הוא האויב הכי גדול שלנו”.

מחפש את האתגר הבא. תורג'מן בהרי תמנע

עיניו נשואות כעת ליעדים הבאים במשטרה ובתחרויות האולטרה גם יחד. בחודש הנוכחי נפתחות התחרויות המוקדמות ובקרוב ייפתח סבב קידומים במשטרה.

מה אתה מאחל לעצמך בשנה החדשה?

“רק בריאות. מעבר לזה הכול שטויות, את השאר נשיג ואני בטוח שנשיג”.