שלוש שנים לאחר שמצא את מותו על גג של בניין, הוריו של הנער גיא שטיינפאייר מאשדוד הגישו החודש תביעה אזרחית בסך מיליוני שקלים נגד חברת הבנייה, חברת החשמל, ועד הבית, המשטרה וגורמים נוספים בטענה שהתרשלו בתפקידם ואפשרו לאסון לקרות.
האסון אירע בחופשת הקיץ, 9 ביולי 2017. לפנות ערב גיא ושניים מחבריו, עלו לגג של בניין מגורים בגובה 20 קומות ברחוב אקסודוס 32 באזור המרינה בעיר – שממנו ניתן להשקיף על כל הסביבה.
המקום היה פתוח, הם טיפסו על סולם והגיעו עד לגג. לפתע, נגע בעמוד תאורה (המשמש לאיתות למטוסים) שמוצב על הגג – הוא התחשמל, איבד את ההכרה ונפל. אנשי צוות מד”א שהוזעקו למקום, עלו לגג וניסו להציל את חייו, אך לבסוף נאלצו לקבוע את מותו.
“זה לא חיים”
משטרת אשדוד פתחה בחקירה, אך אחרי כשנתיים וחצי החליטה בעצה אחת עם הפרקליטות לסגור את התיק בנימוק שלא נמצאו אשמים.
זירת האירוע. צילום: איחוד הצלה
לטענת ההורים, נלי (נאונילה) ואלכסנדר שטיינפאייר מותו של בנם הוא תוצר של רשלנות. בכתב התביעה, שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז באמצעות עו”ד דותן לינדנברג, נטען שלפני האסון עוברי אורח התקשרו למוקד 100 של המשטרה והתריעו על כך שיש ילדים על גגות הבניינים באזור התאונה, ועל אף זאת המשטרה לא מנעה את המשך התופעה.
בבניין ידעו, או היו אמורים לדעת, כך נטען בכתב התביעה, ש”המקום היה משמש בני נוער לעלות לגג הבניין שהיה ממוקם בקרבה לים ולכן היה צורך למנוע כניסתם של אנשים ובפרט בני נוער לעלות על הגג, לדאוג לתחזוקה ותקינות המתקנים שעל הגג לרבות עמודי תאורה ואנטנות, או כל דבר אחר השייך לרכוש המשותף. כן היה עליהם למנוע עלייה לגג העליון בעזרת סולם”.
עמוד התאורה שגרם להתחשמלות על הגג
לפי כתב התביעה במהלך ביצוע עבודות חשמל באתר לא הקפידו על שמירת כללי הבטחות ועמוד התאורה שעל הגג היה מחושמל או שלא היה מחובר להארקה כנדרש ולכן היווה סכנה.
התובעים מבקשים לפצותם על הכאב והסבל, אובדן ההכנסות וקיצור תוחלת החיים. מאז שאיבדו את בנם הצעיר חלה הידרדרות חמורה במצב בריאותו של האב והוא ממעט לצאת מהבית ולא עובד. בחודש שעבר עבר התקף לב וצנתור בעקבותיו.
גיא שטיינפאייר היה בן 14 ושמונה חודשים במותו, ולמד במקיף א’. בן הזקונים של נלי ואלכסנדר.
“המשטרה חקרה והפרקליטות סגרה את התיק כי לטענתם לא מצאו אשמים”, אמרה השבוע האם. “הבן שלי מת ואף אחד לא אשם. לפי דעתם. היום זה הבן שלי ומחר זה מישהו אחר”, הוסיפה בכאב.
נלי וגיא. צילום פרטי
נלי, איך נראים החיים שלכם מאז?
“איזה חיים? בעלי עבר התקף לב ב-2 ביולי, הספקתי להגיע ברגע האחרון. בגלל האסון עברנו דירה. בעלי לא יכול היה להמשיך באותו מקום שבו גרנו, ברחוב יהודה הלוי ברובע ה’, ועברנו קרוב לעבודה שלי, אני מנהלת את בית גיל הזהב לניצולי שואה בגבעת יונה. שוריק, בעלי, לא עובד מאז האסון. קודם הייתה לי תמיכה, עכשיו אני המפרנסת היחידה הוא מטופל. מה אגיד לך? זה לא חיים. זה לפתוח עיניים בבוקר ולסגור בלילה, זה כמו הישרדות. כל העולם נראה לי אחרת. חיים שלנו כל כך השתנו…”.
איך קיבלתם את ההחלטה על סגירת התיק?
“זה כאילו שאפשר להרוג בן אדם ואף אחד לא נותן תשובה, אף אחד לא אחראי. זה כמו להרוג בן אדם פעם שניה, אותו ואת המשפחה שלו”.
כאב, אובדן ושמחות
בלילה שלאחר שהאסון, שעות אחרי מותו של גיא, נולד מרק, הנכד של נלי ושוריק – בנם של מרינה ופבל.
נלי: "עכשיו הוא בן שלוש וכמעט חודשיים. ביום שבו קרתה התאונה גיא עבד בארכיון של עמיגור בעיר. בצהריים נפגשנו אצלי בעבודה, הוא ישב ואכל. בארבע פבל לקח אותו אליהם, הם שיחקו בפלייסטיישן ובסביבות חמש וחצי החזיר אותו הביתה. כשחזרתי בשש וכמה דקות ראיתי ששוריק ישן וגיא לא בבית. התקשרתי והוא לא ענה. גיא היה ילד כזה שאין דבר כזה שלא יענה".
הקעקוע שעשתה נלי לאחר האסון: כנף עם שמו של בנה. צילום פרטי
“אחרי שבע צלצלו בדלת”, משחזרת נלי. “פתחתי, בכניסה עמדה אישה במדים. הזמנתי אותה להיכנס. שוריק אמר לי מעניין מה כבר קרה עם גיא, הוא אף פעם לא הסתבך וזרק ‘העיקר שהוא בחיים’, והיא אמרה ‘לא, הוא לא בחיים’. שוריק נפל על הרצפה. אני לא ממש זוכרת מה שהיא אמרה, סיפרה שהוא התחשמל, אבל אנחנו כבר לא היינו בעניינים. התמוטטנו. בלילה התחילו למרינה צירים, היא הייתה אמורה ללדת רק שלושה שבועות אחר כך. לפנות בוקר היא ילדה”.
“בעלי צעק ‘איפה אתה אלוהים? מה עשיתי לך’? הוא חתך את הספרים של התורה וזרק הכל מהמרפסת. בכל זאת נסענו לבית החולים. אמרתי לו ‘בוא תיקח את הנכד שלך לידיים’ והוא אמר ‘לא, אני לא עושה החלפות’. אמרתי ‘זה הנכד שלך’, וכשהוא החזיק אותו בכיתי בפעם הראשונה. יש לו גומה שמזכירה את גיא. ואדי אמר שכשיהיה להם בן או בת יקראו לו או לה על שם גיא”.
אם גיא היה בחיים, איפה הוא היה היום לדעתך?
“הוא היה גאון, בטח היה מתעסק במכוניות, מאוד אהב מכוניות. הוא גם היה החבר הצעיר ביותר במועדון של מכוניות”.
נלי: “בשבילי הוא חי. הבטחתי לגיא הרבה דברים שלא הספקתי לקיים, אז ניסיתי לקיים לאחר מותו. גיא מאוד רצה כלב ואני תמיד הייתי נגד. כששוריק נכנס למצב דכאוני, ביקשתי מפבל שיביא לי כלב. הוא הביא לנו כלב פיטבול שהיה במקום לשיקום כלבים שעברו סבל והתעללות. הוא היה פצוע כולו, קוראים לו ג’ימי.
גיא ז"ל עם אבין שוריק, האחיינית, האח פבל ואשתו מרינה. התמונה באדיבות המשפחה
“מה שעוד הבטחתי לגיא”, מוסיפה האם, “שהוא יוכל לעשות קעקוע קטן בגיל 16, כי הוא נורא רצה כמו שיש לאבא ולאחים שלו. הוא לא הספיק, וכשהגיע היום שמלאו לו 16, יותר משנה לאחר מותו, עשיתי לעצמי קעקוע בצורת כנף עם השם שלו. דבר שלישי, גיא מאוד אהב את איטליה. הבטחתי לו שנטייל שם ביחד. נסעתי עם אדי לאיטליה ובכל מקום השארנו משהו של גיא. ‘גיא זה שלך, היית פה’, אדי אמר בכל נקודה שבה עצרנו”.
תגובות
עו"ד אילן שדי, פרקליטה של חברת יחד הבונים: "מרשתי שבה ומביעה צער עמוק על מותו הטראגי של הנער גיא שטיינפאייר ז"ל. בשלב זה כתב התביעה טרם התקבל במשרדי החברה, ולא ניתן להתייחס לגופו בטרם עיון המחלקה המשפטית. עם זאת, על פניו נראה כרגע כי למרשתי, חברת יחד הבונים אין כל אחריות לקרות האסון".
אקסודוס 32, הבניין שבו אירע האסון. היזם: יחד הבונים. צילום: דור גפני
מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) שמייצגת את המשטרה בתביעה נמסר בתגובה: “כתב התביעה התקבל לאחרונה. טענות המדינה יפורטו בבית המשפט כמקובל”.
מפרקליטות מחוז דרום (פלילי) נמסר בתגובה: "המדובר בתאונה טראגית שנגרמה כתוצאה מהתחשמלות של גיא ז"ל מעמוד תאורה לאיתות מטוסים שהיה מותקן על גג מגדל מגורים באשדוד. בתיק נחקרו עובדי חברת החשמל וכן המתכנן והקבלן המבצע, בחשד לגרימת מוות ברשלנות. לאחר בחינה מעמיקה ויסודית של חומר הראיות, לרבות השלמות החקירה שביצעה המשטרה לבקשת הפרקליטות, הגיעה הפרקליטות למסקנה כי קיים קושי לייחס אחריות פלילית מעבר לספק סביר למי מהחשודים בתאונה ולכן החליטה לסגור את התיק. המשפחה עודכנה כחוק בדבר ההחלטה. אנו מצרים על המקרה ותוצאותיו, ומשתתפים בצער המשפחה".
משרדי פרקליטות מחוז דרום. צילום: משרד המשפטים
מחברת החשמל נמסר: “חברת החשמל קיבלה את כתב התביעה, החברה לומדת את פרטיו ותגיב במסגרת ההליך המשפטי”.
עו”ד יצחק שטיינבורצל מסר בשם ועד הבית: “אין לנו כל מידע בקשר לתביעה במידה ויש כזו, ברגע שנקבל אותה, נלמד אותה ונגיב בהתאם”.
