תקופה מעניינת הייתה לו, לסגן ניצב שמעון פורטל כמפקד תחנת המשטרה באשדוד, שאותה הוא מסיים בימים אלה, אחרי כמעט ארבע שנים. עם לא מעט הפתעות ששינו את התכניות לאורך הדרך הוא חותם פרק נוסף בקריירה שלו, וממשיך לתפקיד הבא – ראש ענף המודיעין של המחוז הדרומי במשטרה.
“אשדוד תחנה מאתגרת, מיוחדת, אחת המיוחדות שיש במדינה”, הוא אומר בריאיון שערכנו אתו עם סיום התפקיד, “אם ניקח את הרכב האוכלוסייה, גודל העיר, השינויים המהירים שעוברים עליה, היוממות הגדולה”.
“זו גם עיר שמהווה דוגמה לשיתוף פעולה מנצח בין המשטרה והרשות המקומית”, מוסיף פורטל. “זה דבר שאפילו נלמד בקורס פיקוד ומטה של המשטרה. העירייה פה משלבת כוחות עם המשטרה ולהיפך, כשהאזרח במרכז”.
מפת הפשיעה השתנתה
פורטל מספר שכשנכנס לתפקיד זיהה שיש בעיה עם השירות לתושב: “בחודש מגיעים פיזית למרכז השירות לאזרח במשטרת אשדוד שאותו הקמתי, כ-1,200 בני אדם בממוצע. אני מאוד גאה בו. זה המקום שבו האזרח יכול להגיש תלונה, שבו הוא יוכל לברר, להוציא רישום פלילי, לבוא לקבל חפצים שאבדו, או להגיש בקשה לרישיון ולעניינים אחרים שקשורים לתנועה, והכל במקום אחד”.
בין 60 ל-70 אלף שיחות טלפון מגיעות מאשדוד למוקד 100 בשנה. “אתה מבין כמה מקבלי שירות? זה ‘וואו’. גם הציניים האלה שבאים ואומרים ‘המשטרה…’, וגם חברים שלי שאומרים ‘מה, המשטרה גרועה’ וכולי, אני אומר להם בסופו של דבר, אין עוד שום מקום בעולם שיש כאלה כמויות של פניות למשטרה. אנחנו מרגישים את זה היטב.
“60% מהאירועים באשדוד הם מה שנקרא ‘אירועי איכות חיים’ – הקמות רעש, חסימות מעברים, תפיסת חנייה ועוד. היום האזרח רוצה להגיע הביתה בשקט מהעבודה, בלי שיפריעו לו, בלי שחנו במקום שלו ובלי שיעשו לו רעש או ילכלכו. כלומר, המודעות של האזרח לאיכות החיים היא גדולה מאוד והדבר הזה מביא לגידול בבקשה לשירותי משטרה. כך שנושא איכות החיים זה בעצם מה שתופס את החלק הכי גדול בעבודה של המשטרה היום”.
יש לך הרבה ניסיון באשדוד. היית בעבר קצין תשאול וראש משרד חקירות ומודיעין בתחנה, מה השתנה לאורך השנים בעיר מבחינת הפשיעה?
“וואו, הייתה באשדוד בעבר פשיעה מטורפת והרבה אלימות. בסופו של דבר, כשאתה מסתכל על הגידול של העיר, אתה רואה היום שיש ירידה בפשיעה. גם הפשיעה החמורה הצטמצמה – בזכות התחנה וגם בזכות ימ”ר לכיש. אתה זוכר כמה תיקי דקירות היו פה באשדוד בעבר, אירועים שחלקם הסתיימו ברצח? היום זה שונה, יש ירידה דראסטית.
“או אם ניקח”, ממשיך פורטל, “את רוב מעשי השוד באשדוד. כיום בדרך כלל הם לא תיקי שוד קלאסיים, ו-80% מהם מפוענחים. הגילויים שלנו עלו בצורה משמעותית הרבה בזכות רישות העיר במצלמות על ידי העירייה, מה שנקרא ‘מוקד רואה’. זה שובר שוויון הן בטיפול בפשיעה החמורה והן בפשיעת הרחוב”.
הרבה שנים תחנת אשדוד סבלה ממחסור בכוח אדם. אני זוכר מצב של כ-160 שוטרים שלא מצליחים לעמוד בעומס.
“התחנה גדלה, יש היום 211 שוטרים לפי התקן ובפועל טיפה פחות”.
וזה מספיק לדעתך?
“(נאנח) אף פעם לא מספיק, אבל יש פה תחנה גדולה מאוד ובכל סוף שבוע יש פה יחידות יס”ם שמתגברות”.
הביטחון האישי של תושבי אשדוד גבוה.
“כן, אלה גם המשובים שאנחנו מקבלים מסקר שמבצעת חברה אזרחית”.
הצלחת במטרות שהצבת לעצמך כשנכנסת לתפקיד?
“בחלק כן ובחלק פחות. עם תאונות הדרכים לדוגמה אנחנו עדיין מרגישים שיש בעיה. עדיין מנסים למצוא את נוסחת הקסם. האופניים החשמליים הם גם סוגיה בעיתית. אם אתה שואל אותי לקח לנו קצת זמן עד שנכנסנו עם אכיפה ממשית. בהתחלה היינו רכים ומכילים מידי”.
אני זוכר שכקצין חקירות נדמה לי שהגישה שלך לא הייתה בהכרח מאוד שירותית. יותר שמת דגש על לפצח תיקים, לעשות תרגילי חקירה למיניהם. אז מה, השתנית לנו?
“נכון, הייתי גם בימ”ר ובתחנות רבות. אני נזכר עכשיו, הייתי בלש צעיר בתחנת אשקלון בשנת 90’, נכנסנו למעצר. בחור שהיה סוחר סמים אלים, היו לו בבית שלושה ילדים קטנים, עשינו חיפוש, עצרנו אותו והוא צועק לי ‘פורטל, כל הילדים האלה יהיו סוחרי סמים, אני מבטיח לך’. אחרי שנים, אני מוצא את עצמי מפקד תחנת אשקלון והנבואה שלו התגשמה כששלושת הילדים ההם שכבר גדלו, עצורים על סחר בסמים. אני מלווה את הפשיעה במרחב לכיש הרבה מאוד שנים ומכיר הורים וילדים, דורות של פשיעה”.
זו לא אותה המשטרה
הוא בן 52 והצטרף למשטרה לפני 30 שנה. את מרבית השנים עשה בתחום החקירות. “המשטרה שאליה נכנסתי ב-90’ והמשטרה של היום שונות לחלוטין והשינוי הוא לטובה”, קובע פורטל.
אבל היום אי אפשר לקחת אנשים לפרדסים ולחקור אותם בכל מיני שיטות כאלה ואחרות.
“נכון, וזה מצוין שלא. העוצמה שלך כמשטרה זה לא בהפעלת כוח מיותר ובפעילות במחשכים. אני רואה את העבריינים הגדולים, ויש בזה המון כוח דווקא שאתה לא נוגע בהם, אלא הולך לפי החוק, הכל מסודר”.
אבל במודיעין יש גם תחום אפור, צריך להיפגש עם כל מיני אנשים לאו דווקא נורמטיביים. אז איפה עובר הגבול? ראית את הסדרה “מנאייכ”?
“לא ראיתי, אבל כולם מדברים עליה. בסוף, בסוף, בסוף, אתה צריך לזכור שאתה איש משטרה, ואין פה לכופף ימינה או שמאלה. גם אם אתה יושב מול מקור או מפעיל מקור. בתור מפקד ימ”ר הפעלנו סוכנים, גייסנו עד מדינה, מדובר באנשים שהיו עבריינים וחצו את הקווים. תמיד אמרתי לאלה שמתחו ביקורת על עדי מדינה, מה אתם רוצים, שנביא עד מדינה שהיה לוחם מהולל בסיירת מטכ”ל? אז נכון שההפעלות של האנשים האלה הן מאוד בעיתיות וקשות. אתה נתקל שם בדילמות על ימין ועל שמאל”.
למשל, "טובות הנאה"?
“כל מיני. טובות הנאה, מה שנקרא, אל מול המחיר, ויש מי שמפקח, הפרקליטות, זה המון אחריות”.
אז אם הזכרנו את “מנאייכ”, מדברים עליה במשטרה?
“כן, מאוד. זאת הקצנה. מתוך 30 אלף שוטרים תמיד תוכל למצוא מישהו שסרח, אבל הארגון ככלל, הוא ארגון טוב והתרבות הארגונית היא להוקיע תופעות פסולות. ככה גם ברשויות החוק האחרות”.
בשנותיך כמפקד תחנה גם אתה היית עד לשוטרים שלך, שחלקם שירתו איתך תקופות ארוכות, שסמכת עליהם ומח”ש הזיזה אותם הצידה. איך זה הרגיש לך?
“זה עושה צביטה בלב, פגיעה מאוד קשה, הלם. זה גורם לך לקוות שמה שמייחסים לאותו שוטר הוא לא נכון, זה מזעזע את אמות הסיפים. שוב, יש דילמות אבל יש קווים אדומים”.
“אתה נוגע באזרח הקטן”
תפקיד הסנ”צ הראשון שלו היה מפקד היחידה המרכזית (ימ”ר) של מרחב לכיש. לאחר מכן פיקד על משטרת אשקלון ואז עבר לפקד על אשדוד, התחנה שאותה הכיר היטב משנותיו כקצין חקירות.
פורטל: “אני ביקשתי להיות מפקד תחנה אחרי הפיקוד על הימ”ר. זה דווקא לא מסלול רגיל. אחרי הימ”ר בדרך כלל הולכים לתפקידים בלהב וכאלה, אבל אני רציתי להיות מפקד תחנה ובינתיים כבר הייתי מפקד של שתי תחנות, אשקלון ואשדוד. לדעתי תחנה היא היחידה הכי חשובה במשטרה. נכון שימ”ר זה יותר סקסי, אבל לאזרח התחנה היא הכי חשובה. ובאמת כשנכנסתי לתפקיד המת”ח (מפקד תחנה, ד”ג), התאהבתי. זה תפקיד עם השפעה מכרעת על איכות חיי התושבים, אתה נוגע באזרח הקטן בכל מיני מובנים. להיות מפקד תחנה זו תחושת סיפוק אדירה, כמו להיות מפקד חטיבה בגולני או צנחנים”.
הקידומים במשטרה הם תמיד עניינים והוגנים? אנחנו זוכרים את ‘פקק רפ”ק’ המפורסם, למשל.
“(מחייך) אין מערכות מושלמות”.
עד כמה שאני יודע אתה קצין מנוסה ומוערך ובכל זאת העבירו אותך לתפקיד רוחבי.
“תמיד אתה רוצה להתקדם מהר יותר וזה עוד לא הסתיים”.
מרוצה מהתפקיד שקיבלת?
“כן, לתפקידי הסנ”צ, כן. הייתי רוצה להתקדם, כרגע לא התקדמתי, זה בסדר גמור”.
אם הייתי שואל אותך לפני 10 שנים, אם אתה חולם להיות יום אחד מפקד מחוז או מפכ”ל?
“הייתי אומר לך כן, ברור שכן. גם היום”.
מה שיא הקריירה שלך?
“התקופה בימ”ר. והפספוס שלי היה תיק הרצח של רינת רואס. משפחה מיוחדת במינה, ערכית, נפלאה. לא אשכח איך יפית מהמטה הארצי התקשרה אליי ואמרה לי שנמצאה התאמה לחשוד, שמאז הפך לנאשם והורשע. קפצתי משמחה. מה שביאס אותי בסיפור הזה הוא שהרוצח חמק לנו בין האצבעות ורק אחרי שנים הוא נתפס. שגינו”.
מה בעצם קרה?
“הפקשוש הגדול היה ביום הראשון שלאחר הרצח. הרוצח עבד אצל אחד הקבלנים ונעלם, ולא שמו לב לזה”.
לפני פחות משנה הייתה פה קפיצה של פשיעה חמורה באשדוד עם רצף של אירועים קשים, יריות, דקירות.
“והגבנו במהירות לאותן קבוצות. שילבנו כוחות עם הימ”ר והחבר’ה האלה בכלא”.
באשדוד יש היום ארגוני פשיעה פעילים?
“לא, חד וחלק לא. יש עבריינים כאלה ואחרים, אבל זה ספוראדי”.
אבל היו.
“היו, היו כנופיות וארגונים, היו רציחות, היו”.
בתור מי שמכיר היטב את המרחב, איפה יש יותר פשיעה כבדה באשדוד או אשקלון?
“אשקלון”.
במבט לאחור, רצח נדב בוחניק מאשדוד השנה – אי אפשר היה למנוע אותו? הרי ידעתם על הסכסוך בינו לבין מי שהפך לנאשם ברצח, תומר אלפסי.
“לא. אין לנו כדור בדולח ואנחנו לא עוסקים בניחושים. אם אין ראיות ואם אנשים לא מוכנים לדבר, אז מה אפשר לעשות? אנחנו מדינה דמוקרטית”.
לדעתך הענישה בישראל מספיק חזקה?
“לא. אנחנו יכולים להשקיע בתיק כל כך הרבה והכל מבוסס ובן אדם יכול לחטוף תשעה חודשים בפנים. זה הזוי לחלוטין. אם אתה שואל אותי בארץ, רמת הענישה נמוכה מאוד ואני בעד החמרה משמעותית”.
מה אתה אומר על הטענות שמושמעות מהמקומות הכי גבוהים במדינה על תפירת תיקים לכאורה בידי המשטרה והפרקליטות?
“אני לא נכנס לפוליטיקה, אבל אני יכול להגיד שמדובר בגופים שמושמצים בלי הצדקה. יש ביקורת, יש פיקוח”.
בישראל תופרים תיקים?
“לא, לא מאמין”.
היית פעם בסכנת חיים במסגרת העבודה במשטרה?
“כן. היו כל מיני סיטואציות, היו אירועי ירי ועוד מלא, גם נפצעתי לא פעם, אבל לא מירי. כשהייתי שוטר צעיר הכניסו אותי לכלא כמדובב, הבחור הודה ברצח ופיענחתי רצח באילת”.
נקרא לדגל
בשנה החולפת בילה פורטל הרבה זמן בקריית מלאכי, לאחר שנקרא להחליף את מפקד התחנה שהודח, סנ”צ שי מזרחי – ימים ספורים לפני שהאחרון היה אמור לקבל דרגת נצ”מ. הפרשה נחשפה לציבור לאחר פרשה אחרת בתחנה שבה לעגו שוטרים לעצור ממוצא אתיופי. הבדיקה שעשתה המשטרה העלתה חשדות חמורים לפברוק נתונים ואי סדרים לכאורה. כמה בעלי תפקידים נוספים בתחנה הודחו גם הם.
בחצי השנה האחרונה למעשה היית בתחנת קריית מלאכי. באת לשקם את ההריסות?
“תחנה שעברה משבר מאוד מאוד קשה. מפקד המחוז קרא לי ואמרתי ‘בשמחה’. זה היה מאתגר, בנינו מחדש את הפיקוד שלה, יש בה שוטרים מצוינים חשוב להגיד”.
משבר שמזכיר משבר שפקד אותה לפני כעשר שנים.
“נכון”.
באמת היה מצב שתושב הגיע להגיש תלונה, נניח על גניבה, ומצא את עצמו חשוד במסירת תלונה כוזבת או מה?
“היו גם מקרים כאלה”.
והכל כביכול בשביל להוריד את הפשיעה על הנייר ולשפר את הסטטיסטיקה של התחנה?
“כן. אבל לרגע לא היה טיוח. הוציאו את זה לאור השמש ולא הסתירו. מה שקרה בתחנה גרם לפגיעה קשה באמון של האזרח במשטרה ומהר מאוד שיקמנו אותו, אסור שזה יקרה”.
בלמים ואיזונים
פורטל גדל במושב עמיעוז שבחבל אשכול וכיום חי בקיבוץ זיקים בזוגיות עם אורנה גיגי, מנכ”לית מכללת ספיר. יש לו שלושה ילדים מגרושתו, ליאורה: נטע, חיילת בת 19, אלה תלמידת תיכון בת 17 ואלון בן 12. לפורטל תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית.
מה החלום הגדול?
“שלי? החלום הגדול הוא להמשיך ליהנות ממה שאני עושה עם האיזונים של המשפחה והכל. מקצועית אני עדיין רואה את עצמי במקומות אחרים, ביחידות אחרות, מה גם שהתפקיד הנוכחי הוא לשנה”.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
“אין לי מושג, מניח שאיפשהו ביחידות הארציות, להב וכאלה”.
אתה עדיין אוהב להיכנס לחדר חקירות באמצע תשאול?
“כן, מכור לזה”.
מה אתה הכי אוהב, לפענח פשעים?
“כן וכמה פענחנו, ועוד איך”.
אוהב את המשטרה?
“מאוד, מאוד, ואני מוקיר תודה לארגון. עבדתי קשה, היו תקופות מאוד קשות, אבל בסופו של דבר תחשוב איזה חלום של תפקידים היו לי. כל מה שאתה רואה בסרטים עשיתי. ארגוני פשיעה עשיתי, מבצעים בחו”ל עשינו, עדי מדינה, סוכנים, תיקי רצח, מבצעים, הרבה מאוד פיענוחים. זה כמו בסדרות והרבה מעבר”.