כל הדרך מרובע ז' לעזיבת החברה החרדית: סיפורו של אחד מני רבים

מחקר כמותי ראשון מסוגו שערכו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד”ר איתן רגב וגבריאל גורדון, מלמדים שחל גידול משמעותי בשיעור העוזבים את החברה החרדית בישראל. המחקר התבצע בסיוע צוות המחקר בעמותת "יוצאים לשינוי" והוא נערך עוד לפני משבר הקורונה. מרבית העוזבים ממשיכים להיות דתיים, בצורה כזאת או אחרת ורק מיעוטם מגדירים עצמם חילונים שעזבו או יצאו בשאלה.

לפי החוקרים שיעור העוזבים בני 20-64 עלה דרמטית בשנים האחרונות והוא עומד על 13-14% מכל שנתון לידה חרדי, כלומר כ-3,000 נשים וגברים מדי שנה. עוד עולה מהמחקר שקצב עזיבת המגזר החרדי גבוה פי עשרה מקצב ההצטרפות למגזר בקרב יהודים לא-חרדים.

בקרב עוזבי המגזר הצעירים יש ייצוג גבוה לבני הזרם הספרדי ולילדיהם של מתחרדים ותיקים, בגילאי 35-50. לפחות 31% מילדיהם של המתחרדים/מצטרפים הוותיקים- עוזבים את המגזר לפני הגיעם לגיל 25. משקלול הנתונים עולה שנכון להיום, בקבוצת הגיל 20-39 ישנם כ-35 אלף צעירים שעזבו את החברה החרדית בשנים האחרונות.

מקור: איתן רגב וגבריאל גורדון, המכון הישראלי לדמוקרטיה

בעמותת “יוצאים לשינוי” אומרים, שעשרות אלפי צעירות וצעירים אלה “חווים על בשרם את השלכות החידלון והיעדר המדיניות בבואם לצבא, לאקדמיה או לשוק התעסוקה. שם ‘מוענשים’ שוב- הפעם בידי קובעי המדיניות, האוחזים בגישת ‘נדאג לחרדים והיוצאים יסתדרו לבד’”.

לפי התחזית כ-420 אלף חרדים יעזבו את הדת בארבעת העשורים הקרובים, ורק כ-176 אלף נפשות יצטרפו לחברה החרדית.

רובע ז', ארכיון. צילום: פבל

החל משנת 2015 מספר העוזבים את החברה החרדית בכל שנה גדול ממספר המצטרפים אליה, ובשנים האחרונות גדל היקף מספר העוזבים השנתי גדול ממספר המצטרפים אליה בשיא גלי החזרה בתשובה של שנות ה-70 וה-90.

על אף שבקרב נשים העזיבה מתרחשת מעט מאוחר יותר מהגברים, שיעור העוזבות את המגזר החרדי כמעט זהה לאחוז הגברים ברוב הזרמים ועומד על יותר מ-40%.

שיעורי העזיבה משתנים בין הזרמים במגזר החרדי: בזרם החסידי- 5.4%, בקרב הזרם הספרדי – 26.4%, אצל החב”דניקים- 16.9% ו-8.6% אצל הליטאים. יוצאי הזרם הספרדי מהווים כמחצית מכלל עוזבי המגזר.

חלק ניכר מעזיבת המגזר היא בקרב ילדי חוזרים בתשובה- לפחות 28% מעוזבי המגזר הם דור שני לחזרה בתשובה. כשני שליש מעוזבי המגזר החרדי מגדירים עצמם כיום כדתיים.

להיזרק לרחוב בגיל 14

רפי בן לולו בן 32, שחי עד נערותו ברובע ז’ באשדוד, הוא דוגמא למי שהיה חרדי ועשה את כל הדרך לחילוניות. הוא גדל במשפחה חרדית שנמנית עם האליטה הש”סניקית. היום הוא נשוי לקיבוצניקית מפלמחים והם הורים לבן, מתגוררים במושב בן שמן. הוא מגדיר עצמו חילוני גמור, אתאיסט. את הדת עזב בגיל 14.

מה הביא אותך לעשות את הצעד?

“הרבה שאלות שנותרו ללא מענה. בציבור הדתי והחרדי גדלים על תפיסה של שכר ועונש, העולם הבא והרבה הפחדות, כך לפחות אני תפסתי את זה. היה לי קשה להתחבר לאמונה הזאת בלי לשאול שאלות. תמיד הייתי אדם חוקר שאוהב להבין את הרציונל מאחורי הדברים”.

רפי בן לולו כשהיה עוד נער חרדי מהאלבום הפרטי

גיל 14 זה גיל צעיר.

“נכון, אבל היום אני רואה ברובע ז’ ילדים בגיל 12 שיוצאים”.

איך זה קרה אצלך?

“הדבר שהכי חקוק לי בראש, זה שקמתי בשש בבוקר לישיבה ובצהריים הסתלקתי, הלכתי לספר, עשיתי קוצים בצבע בלונדיני ואחר כך עשיתי גם עגיל, שלא תהיה לי דרך חזרה. אפשר להגיד שעזבתי וטרקתי את הדלת מאחוריי”.

ומה קרה אז?

“בעצם יצאתי לרחוב, גרתי בזולות, בניתי לי סוכה. חיים, אתה יודע, עבדתי ב-10 שקלים לשעה ושרדתי. בזכות כלים שקיבלתי בבית לא הידרדרתי לגניבות ודברים מהסוג הזה, אבל אני מכיר כאלה שלצערי כן. בגיל 15 שכרתי דירה, בהמשך התחלתי ללמוד בקידום נוער בפרויקט היל”ה, השלמתי את הלימודים, עבדתי, התגייסתי לצבא ואחרי השחרור פתחתי עסק לניהול והפקת אירועים, דוכני מזון לאירועים. העסק עדיין קיים אבל היום אני בעיקר מתרכז בעבודה שלי כמנהל המגן במעון מצפה ים שבהרצליה המיועד לנוער בסיכון. אמנם לא סיימתי בית ספר, אבל יש לי תואר ראשון – בחינוך עם התמחות בטיפול בנוער נושר – ואני לקראת סיום לימודי התואר השני במנהל עסקים ויעוץ למערכות חינוך”.

מה היה בצבא?

“זה לא היה פשוט. הצבא לא ידע איך להתייחס אלי והגעתי לשיבוץ שלא תואם את היכולות שלי, כשהייתי בא לשכונה של ההורים לא הייתי מגיע על מדים. רק אחרי שבצבא ראו שאני נשאר לישון בבסיס ובמקומות מזדמנים תקופה של שלושה חודשים, הכירו בי כחייל בודד. למה צריך לשלוח צעירות וצעירים להילחם על דברים כאלה? חוסר הידע והתמיכה מקשה מאוד עד היום על צעירים רבים. מאוחר יותר, כשרציתי ללכת ללמוד תואר התחזיתי לחרדי במהלך כל הלימודים, כדי לקבל את הסיוע ולהצליח לסיים את התואר”.

עד כמה היציאה בשאלה היא תופעה נרחבת?

“יש תופעה כזאת, במיוחד עכשיו ולדעתי היא הולכת ומתרחבת. בכל משפחה יש מישהו שיצא, אחד או יותר. היום זה כבר פחות בושה למשפחות. אז, כשאני יצאתי, זה היה יחסית חריג. אני זוכר דיבורים בסגנון ‘שמעת על הבן של שיצא’ וכאלה, וגם מלחמות וחרמות. המשפחה שלי סבלה מזה. אני הבכור, בהתחלה היינו בנתק אבל היום אנחנו בקשר, יש כבוד אבל כל צד בשלו”.

היוצאים בשאלה שנקרעים מהסביבה שלהם בעצם מוצאים את עצמם באמצע, בין העולם החרדי לחילוני?

“יותר מזה, הם כמו עולים חדשים בתוך המדינה שלהם”.

ככלל, יש הבדל בין יציאה בשאלה אצל ספרדים ואצל אשכנזים?

“כן. אצל החרדים הספרדים לרוב יותר מקבלים את החוזרים בשאלה, ואצל החרדים האשכנזים על פי רוב, פחות. יש לי חברים שבינם לבין המשפחות יש נתק מוחלט אחרי שהמשפחות ניתקו מהם מגע ועד היום לא רוצות לשמוע מהם”.

בן לולו מדבר על תופעה נוספת שהולכת ומתרחבת. “ישנה גם תופעה של ‘אנוסים’ – אנשים בחברה החרדית שמתלבשים ומתנהגים כלפי חוץ כמו חרדים כשרים אבל בתוך תוכם הם כבר אינם חרדים, חלקם איבדו את האמונה והפכו לחילונים גמורים בהשקפתם. הם ממשיכים ככה כי יש להם מה להפסיד – את הפרנסה, את המגורים, את הביטחון הכלכלי היחסי. יצא לי להיפגש עם לא מעטים מהם”.

מה המסר שהיית רוצה להעביר?

“שהחברה והמדינה צריכות לתמוך גם במי שהחליטו לעזוב ולעזור לו, אי אפשר להמשיך להתעלם מזה, כאילו שזה לא קיים”. 