“כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע…”, כתב נתן זך והיום הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר החיים המוכרים לנו ומה שהיה נראה מובן מאליו, אלה משתנים והקירות סוגרים עלינו מכל עבר.
כמעט כל מקום אפשרי נסגר בפנינו והמרחב הפתוח כבר אינו תמיד בהישג יד. “…בואי ואראה לך מקום, שבו עוד מאיר אור יום”, כך נכתב בשירו הכמו-הנבואי. אבל בסופו של דבר כפי שהוא אומר: “כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח”.
אמנם הקורונה כובלת את כולנו, אך תחושת הבדידות גוברת לרוב אצל אלו שלא נמצאים בזוגיות או במערכת יחסים. רבים מהם פונים בזמן זה יותר מבעבר להכרות דרך הרשתות החברתיות ואפליקציות ההיכרויות. אך כמה יכולים אלה להחליף מפגש אישי, פנים אל מול פנים?
ניקול ליבוביץ’, 34, תושבת אשדוד, היא סטודנטית למשפטים באונו. מאז חודש מרץ היא בבית, אחרי שהוציאו אותה לחל”ת ממקום העבודה שלה, משרד עורכי דין. בעקבות המצב גם חזרה להורים.
"זה בלתי אפשרי כל המצב, אין אפשרות לצאת לדייטים, אין לאן לצאת, אין, אין. לדאבוני זו שנה אבודה”, היא אומרת. "בפייסבוק התחלתי עם כמה בחורים ואז מגיעים לשאלת המפתח הקטלנית ‘מתי נפגשים ואיפה’. כל האופציות נסגרות ואם מדובר בבחור מחוץ לעיר אז בכלל. דבר נוסף, אני סופר נזהרת ונשמרת מפני הדבקה, יש לי הורים מבוגרים ואבא בקבוצת סיכון”.
אז מה את עושה?
“למזלי יש לי אקס אחד שגר באשדוד ונשארנו ידידים טובים, אפשר להגיד ‘ידידים פלוס’. אז בתקופה הזאת של הקורונה כשרוצים להתפרק, שנינו רווקים, קובעים ונפגשים. לא הייתי קוראת לזה ‘יזיזים’ כי זה ממש לא מכני. התקופה הזאת נורא קשה לרווקים, לפנויים, לפרודים. זה עצוב”.
"זה בלתי אפשרי". ניקול ליבוביץ'
במה זה שונה מהתקופה שלפני הקורונה?
“בתקופה שלפני הכל יותר זורם ומרגיש יותר טבעי, אתה יכול להכיר מישהו ורואה אותו, וגם אין פחד וחשש מהדבקות, מדו”חות, מהכל”.
מה הכי חסר לך?
“זה הכל ביחד. קשה להכיר כשמכירים בתמונות או בזום, חסר הקשר הכימי הראשוני. מה גם שבוירטואלי אנשים לפעמים שמים פילטרים למיניהם. אני רוצה זוגיות וקשר רציני אבל במצב הנוכחי אני לא יכולה”.
וכשמתחילים איתך זה שונה עכשיו?
“כן, נראה לי שעכשיו פחות משקיעים והג’נטלמניות עברה מהעולם. הרבה בחורים מנצלים את המצב או שאין להם רכב אחרי שאיבדו את מקום העבודה אז אומרים לך ‘תבואי אלי’, ‘תעלי אלי’. אנשים איבדו את זה, הכל נהיה מכני”.
מה, הרומנטיקה מתה?
“יש הרגשה כזאת, איפשהו כן. זה עצוב. מאוד. צריך לזכור שגם ככה המצב מדכא, הביטחון העצמי נפגע, אתה יושב בבית לבד, בלי עבודה, לפעמים גם עולה במשקל, וגם מפחיד להיכנס למין מעגל קסמים כזה. ולמרות הכל אני עדיין אופטימית. יש עוד תקוה”.
רינת (שם בדוי) רווקה בת 37, עזבה את ביתה בתל אביב עקב המשבר וחיה בחודשים האחרונים בבית אמה באשדוד. ‘לפני הקורונה’ היא ניהלה מערכת יחסים ממושכת שנפסקה זמן קצר קודם. הגעת הנגיף עצרה את הניסיונות והתקוות להתפתחות של קשר עמוק.
“הקורונה הפסיקה כל דבר משמעותי בחיי החל מעבודה ועד ניסיון למצוא זוגיות” היא חושפת. “יש לי חברות שיצאו לדייטים וניסו, אבל אני ‘ילדה טובה’ ומקפידה לשמור על ההנחיות וגם מתוך דאגה לאמא שלי שבקבוצת סיכון”.
“גם החזרה לבית של ההורים זה דבר לא פשוט”, מוסיפה רינת, שמגלה שמאז שנגמר הסגר הספיקה לחדש קשר עם גבר שהכירה בעבר. “אנחנו נפגשים במרחב הפתוח, בעיקר חוף הים, לפעמים אצלו. אני חושבת שהחוסר בתקשורת בין אישית דחף לזה. יש לי את החברים שלי אבל אני צריכה את האינטימיות הנוספת הזאת, הזוגית. להגיד שזה לא מעסיק אותי ברמה של מה יקרה אם יהיה סגר נוסף? מעסיק אותי מאוד. החלטה אחת יכולה לקבוע לך באופן נחרץ איך החיים שלך יתנהלו. זה באמת מונע ממני להתנהל בחיים. זה מונע ממני סוג של חופש. יש פחד שאם שוב יהיה סגר זה יצור איזשהו ריחוק ושוב התקשורת הזאת שחזרה תדעך”.
דילן וילאה, בן 23, עלה לפני ארבע שנים ממרסי שבצרפת לאשדוד עם משפחתו. בשנים האחרונות הוא גר במעונות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. עבורו, ההגבלות וגם הסגר לא רק שלא פגעו אלא יצרו הזדמנויות חדשות מבחינה רומנטית. כאשר מרבית הסטודנטים עוזבים, אלו שנשארים מוציאים את הזמן להתקרב ולהכיר.
דילן וילאה עם ידידה בדייט
“בגלל שכולנו במעונות זה היה קל, כי למעשה חוץ מאשר לקניות לא יכולנו לצאת. כל פעם הייתי פוגש אנשים בגינה, והיה מאוד קל לפגוש בחורה ולהזמין אותה לדייט אצלך בדירה. אתם נפגשים למטה מדברים, וממשיכים לדירה. בפנים כבר לא שמים מסכות, גם לא מקפידים על מרחק…”.
לטעמו של דילן, המצב יצר אפשרות קלה יותר עבורו להכיר בת זוג, אבל גם ליצור קשר ברמה אינטימית יותר מבעבר. “בסוף, ככה זה יותר פשוט להתחיל את הקשר, לפגוש את הבחורה יותר פעמים וככה היא כבר מכירה את הסביבה שלי ואיפה אני גר”.
דילן מסביר שלא היה חשש גם להפרות, במעונות אלו שעזבו לא חזרו חודשים רבים ואלו שנשארו שומרים על מרחב בטוח. “בסגר כולם היו במעונות, אז אנשים לא יוצאים מלבד קניות זה לא שאתה מסתובב וחוזר ויכול להפיץ. יש הרבה תלמידים מחו”ל שנשארו כי אין להם איפה ללכת. אני גם העדפתי להישאר ולא לחזור להורים. פה יש לי את השקט שלי, לבד בדירה של חמישה חדרים כי הרבה עזבו את המעונות בתקופת הקורונה”.
אלינור (שם בדוי), היא צעירה מהאזור בשנות ה-20 לחייה, שלאחר תקופה זוגית משמעותית יצאה לעולם הפנויים-פנויות. “אם בעבר ההיכרות הייתה בדרך כלל במקומות כמו פאבים, מועדונים, טיולים, לימודים באוניברסיטה, או אפילו בעבודה, כיום כל זה לא קורה, מה שמאלץ אותך להכיר באפליקציות – כמו טינדר ואוקיי קיופיד”, היא משתפת. “ואם ב’עולם הקודם’ שלפני הקורונה אפליקציות היו כמעט מילה נרדפת לחיפוש קשר חד פעמי, עכשיו זה כבר לא ככה”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
“בגדול”, מוסיפה אלינור, “אפשר להגיד שהיום כ-ו-ל-ם באפליקציות, כולם עושים את זה. אני די נרתעתי בעבר אבל עכשיו גם אני שם. אם יש מישהו שנראה לי אני עושה לו ‘לייק’, אם הוא עשה לי ‘לייק’ גם, אז יש ‘מאץ’’, התאמה, ואז לפעמים מתחילים להתכתב – אצלי בדרך כלל הגבר מתחיל, אבל מחברות אני יודעת שזה ממש לא תמיד ככה – אם השיחה זורמת ומרגיש לי נכון, קובעים להיפגש. לרוב נפגשים בבית, שלו או שלי, אחרי שנפגשים כמה פעמים בחוץ. זה יכול להיות סטוץ, אבל יש גם מקרים שנפגשים בשדרה, על ספסל, מביאים בירה, מדברים וזה ממשיך לקשר יותר רציני”.
צילום א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
סליחה על השאלה הקטנונית-משהו, מסיכות שמים?
“זה לא ממש מציאותי לבוא עם מסיכה לדייט, או לעשות סקס עם מסיכה”.
את מעדיפה את מה שיש עכשיו או מה שהיה קודם?
“לי אישית זה לא כיף, בגלגול הקודם ראית את הבן אדם לפני. אז נכון, מתחילים איתי הרבה, ובאיזשהו מקום אני חושבת שאולי הייתי צריכה את החיזוק הזה, אבל לא יודעת, פחות מתחבר לי. האמת שאני חדשה בתחום, והעולם הזה מה-זה מצחיק. אני יודעת שאחרי הסגר, בעיקר הראשון, כשאמרו ‘לכו תחגגו’, אז הרבה חבר’ה באמת חגגו, כי אחרי שכלאו את כולם, אנשים רצו לטעום טיפה מהחופש”.
“יש פחות דייטים כי אין מקומות לצאת אליהם”, מעיד מתן (שם בדוי), רווק בן 30 מגן יבנה. “בדרך כלל”, הוא מסביר, “הייתי יוצא למסעדה או לפאב לשבת על בירה, עכשיו מן הסתם זה לא אפשרי. אם אתה מכיר בחורה מחוץ לעיר לאן תצא איתה? זה רק ברחוב או משהו בסגנון”.
מתן משתף שבמהלך כל התקופה הממושכת הוא הספיק לצאת רק לשתי פגישות: “בפעם הראשונה נפגשנו בפארק באחד המושבים הקרובים, התארגנו על בירות וישבנו. בפעם השניה כבר נפגשנו בבית שלה כי אני גר אצל ההורים. זה היה נחמד. יש אווירה יותר אינטימית”.
בפגישה, הוא אומר, המסכות יורדות, תרתי משמע. “זה היה די ברור לנו שמורידים את המסכות. זה היה נראה הגיוני, אתה יוצא עם בחורה, אתה לא תהיה איתה עם מסכה, אין מה לעשות”. כמו רבים אחרים גם מתן פונה לאפליקציות בכדי למצוא בת זוג מתאימה. “עכשיו אני מדבר עם משהי אחרת גם באפליקציה, זאת פשוט הדרך היחידה להכיר כרגע. אין לך לאן לצאת להכיר בחורות. חדרי הכושר, הפאבים המסעדות, הכל סגור. אז זה רק באפליקציות. התקופה האחרונה בטוח גרמה לי להשתמש בזה יותר מבעבר”.
לעומתו, גולן (שם בדוי), בן 38 מאשדוד, נמנע מלהשתמש באפליקציות במה שנוגע לחיי אהבה שלו. למרות התקופה המורכבת הוא מעדיף מפגש פנים מול פנים למטרות ארוכות טווח. “אין ספק שהתקופה מאתגרת”, אבל מצד שני זה נותן הזדמנות להוריד את ה’דיסטנס’, ברגע שמה שאפשר זה לשבת על ספסל או לעשות הליכה ביחד, זה לוקח אותך למקום קצת פחות רשמי, בלי כל הטקס של דייט רגיל. זה מוריד מהמתח שנלווה להתחלה של הכרויות”.
“לא מזמן”, הוא מוסיף, “הכרתי משהי בתקופת הקורונה והיינו פשוט הולכים לים, פורסים שמיכה ומדברים. יש בזה משהו מאוד מיוחד, יש כאלה שגם יגידו רומנטי, אני ראיתי בזה הזדמנות להיות רק אתה והיא, בלי תפאורה מסביב. אתה מדבר ומקשיב יש בזה משהו מאוד ראשוני ואמיתי”.
