המסע של שרה, שהחל בבוגוטה והסתיים באשדוד

המסע של טוראית שרה קניסברגר לקבלת הכומתה הכתומה לא הסתכם בצעידה ממושכת לאורך עשרות קילומטרים וגם לא במבחני כושר קשוחים. את הדרך לקבלת התואר “לוחמת” היא החלה לפני כשלוש שנים כשעלתה ארצה עם אמה, מיכל ואחותה הקטנה רחל, בעוד אביה גבריאל נשאר בעיר הולדתה בבוגוטה, בירת קולומביה, לשם עסקים. כעת היא, אמה ואחות המתגוררת באשדוד.

עם אמא בסיום המסלול. צילום: דובר צה"ל

קניסברגר (19.5) גדלה ולמדה בבית הספר היהודי-קהילתי בבוגוטה. “גם בבית וגם בקהילה דיברנו המון על ארץ ישראל, למדנו על ההיסטוריה שלה. הוריי חינכו אותנו לציונות ואהבת הארץ. סבתא שלי, שמתגוררת בהרצלייה כיום, היא ניצולת שואה, וכדי לשמור על הקשר והמסורת נהגנו להגיע לארץ פעם בשנה ולבקר אותה, ככה שגם הכרנו בפועל איך ישראל נראית ומה קורה בה”.

מה הוביל להחלטה לעלות ארצה?

“אחי הגדול דוד (25) החליט ב-2010 שהוא עולה ארצה להתגייס ליחידת עוקץ, יחידת הכלבנים של צה”ל. בעקבותיו גם אחי יהונתן (24) התגייס ליחידת עורב בחטיבת צנחנים. וכשהבנתי שגם אני רוצה להיות לוחמת, עלינו ארצה. למה בעיתוי הזה דווקא? תמיד רצינו, וזו הייתה הזדמנות, לא קרה משהו מיוחד. גם אבא שלי, שנשאר בקולומביה, עוסק בדרך כזו או אחרת בישראל. יש לו הוסטלים עבור ישראלים ובעיקר משוחררי צה”ל שמגיעים לטיול של אחרי צבא בקולומביה”.

כשאחייך סיפרו על הרצון להתגייס ולשרת בצה”ל, איך היו התגובות במשפחה ובסביבה בכלל?

“כולם היו מאוד גאים בהם. גם אמא שלי, שתמיד פחדה ודאגה שהם ישרתו כלוחמים, תמכה מאוד. כל הקהילה היהודית בקולומביה מאוד עודדה את זה, בבית הספר הייתי שומעת: ‘כל הכבוד להם’”.

מתי הבנת שגם את, בעקבותיהם, רוצה להיות לוחמת?

“תמיד רציתי תפקיד משמעותי. שמעתי מהאחים הגדולים שלי על אופי השירות שלהם והבנתי שאני גם רוצה לתרום באופן הזה של לוחמת. תמיד הייתי בכושר טוב, שמרתי והתאמנתי, ככה שזו לא הייתה בעיה”.

ספרי חוויות מתהליך הגיוס והחיול.

“לצו הראשון הגעתי ולא הבנתי כלום, כי לא ידעתי עברית בכלל. לא פחדתי מזה שאני לא מכירה את השפה, אבל כן היה לי מאוד קשה. בצו הראשון פחדתי בעיקר שבגלל שאני לא יודעת עברית, אז יגייסו אותי לא למקום שרציתי. אבל התאמצתי ממש, ועברנו את זה. הטירונות הייתה בבסיס האימונים בזיקים, עשרה שבועות, ובסופם הפכנו להיות מוכשרים לרובאי 03, ואחרי 14 שבועות של אימון מתקדם נוסף, כבר קיבלנו דרגה של 07. היה קשה, מאוד. אבל מפקד המחלקה לא ויתר עליי, אז הבנתי שגם אני לא הולכת לוותר והמשכתי גם שהיה קשה”.

איך היה לסיים מסלול אחרי 204 ימים?

“אנחנו, הבנות, עברנו בדיוק אותו מסלול כמו הבנים באופן שווה. אין הנחות. וזה היה מרגש מאוד באותו היום, בטקס. הבנתי שזה היה שווה הכול”.

היו קשיים בדרך?

“כן, כי אני הייתי העולה החדשה, זאת שאומרת באמצע השיעור: ‘לא הבנתי’, אבל תמיד היו סבלניים אליי והסבירו לי. לאט-לאט למדתי את השפה העברית, אין דרך אחרת. אני בקשר עם חברים מקולומביה, ומספרת להם על הכול, גם על הקשיים, אבל גם על כמה שזה שווה את זה, ויש כאלו שגם עשו עלייה ובאו להתגייס, גם חברות שלי יתגייסו בקרוב לצה”ל”.

טוראית קניסברגר בטקס הענקת הכומתה. צילום: דובר צה"ל

חטיבת החילוץ של פיקוד העורף מורכבת מלוחמים ולוחמות שמבצעים את כלל המשימות בשוויון מלא, כתף לצד כתף. ביום-יום הלוחמים והלוחמות מבצעים פעילות מבצעית (בעיקר באיו”ש) ככלל חטיבות החי”ר, הכוללת מעצרים, תפיסות אמל”ח ועוד, ובעת הצורך הם יכולים להיות מוקפצים על מנת לחלץ ולהציל אזרחים באירועי חירום. כמה מהאירועים הבולטים שחטיבת החילוץ סייעה בהם בתקופה האחרונה הם קריסת החניון ברמת החייל, פינוי נפגעים בעת השריפות בחיפה וכן משלחות סיוע הומניטריות, ובהן בולטת המשלחת למקסיקו. החיילות המשולבות ביחידה כלוחמות הן למעשה חלק אינטגרלי מפעילות היחידה כולה, והן פעילות בפעולות החילוץ השונות.

עשית בעצם את הדרך ההפוכה: במקום טיול אחרי צבא לקולומביה, טיול לפני צבא לישראל.

קניסברגר צוחקת. “כן. חברים שלי כל הזמן מזכירים לי את זה ואומרים לי גם: ‘כל הכבוד’. אני אומרת לכולם שהמסר שלי זה לבוא ולהתגייס, במיוחד לבנות ששוקלות אם להיות לוחמות. גם אם אומרים לכן: ‘זה לא בשבילכן’, אל תקשיבו, זה לא נכון. אני רואה מה קורה בשטח, אנחנו לוחמות טובות. אל תתנו לאנשים להגיד לכם מה לעשות ובטח שלא: ‘זה לא אותו דבר כמו בנים’, כי אנחנו בגדוד רם עושות את אותו הדבר. מה גם שבישראל יש קטע כזה של לעזור, תמיד עזרו לי לאורך כל הדרך ולא ויתרו עליי”.

את חג הסוכות קניסברגר הולכת לחגוג עם משפחתה באשדוד: “אני מאוד אוהבת את אשדוד, זו עיר שקטה, כיפית כזו, רגועה. אני לא יודעת למה הגענו דווקא לאשדוד, אבל אני שמחה, טוב לי. ובגלל שאחי מתחתן השבוע, אז גם אבא שלי הגיע, ככה שכולנו ביחד”. 