לפני שלושה חודשים, נכנס סא"ל מעוז שוורץ, מג"ד גדוד 7007 לעזה יחד עם הגדוד שלו. לפני הכניסה, הוא דאג לתת ללוחמים נאום מוטיבציה שללא ידיעתו, צולם והפך לוויראלי.
הוא נתן מוטיבציה לחיילים, והרים את הרוח לכל מי שצפה בו ברשתות החברתיות. היום, שלושה חודשים לאחר מכן, מעוז יצא מעזה – לעת עתה, לאחר שראה מראות קשים והבין מקרוב יותר עם מה יש לעם ישראל להתמודד: "זוהי לא עוד מערכה, או מבצע קטן", אמר בראיון ל'כאן דרום'. "אני חרד לקיומה של מדינת ישראל. מדינות העולם צופות בנו, ומחכות לראות איך נסיים את המערכה הזאת".
"אם נלך על כל הקופה ונכריע את חמאס, זה ישפיע על שאר הזירות. צריך להיות שם שנתיים לפחות, עם כוחות גדולים. הם רוצים לבדוק האם שוב נעשה 'בערך' ולא נשלים את הלחימה כפי שהיה בסבבים קודמים, או שנתעורר על עצמינו ונכריע".
יחד עם החרדה הקיומית למדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה, מעוז חלילה לא מאבד אופטימיות. "למרות מה שקורה, יש המון אופטימיות במלחמה הזאת, והיא העם שלנו, הלוחמים והמפקדים".
סא"ל מעוז שוורץ
"אנחנו עם של נצח", הוא אומר. "שההיסטוריה שלו לא התחילה אתמול ולא תיגמר מחר. צריך לשאוב מזה כוח ולהתאחד. תראי את הצבא, הלוחמים, אריות אחד אחד. כשאני רואה אותם אני מתמלא גאווה, עוצמה בצדקת הדרך. ואין לי ספק שננצח, אבל צריך לעבוד קשה בשביל זה".
"תרומה למדינה זה חלק מהתורה"
מעוז נולד בהרצליה. הוא למד במדרשיה בפרדס חנה, אחרי שסיים יב' החל ללמוד בישיבה גבוהה ברובע המוסלמי בירושלים – 'עטרת כהנים', ולאחר מכן התגייס לשירות צבאי ארוך.
בשנת 2002 הוא נישא לכרמית, ילידת אשדוד, ועבר להתגורר בעיר. "בגלל שלא נכחתי בבית בזמן גידול הילדים, היא החליטה שהיא רוצה שנגור באשדוד, קרוב להורים שלה, שיסייעו לה", סיפר. "במשך 16 שנים לא הייתי בבית כמו שצריך. התפקיד הצריך ממני להיות שם רוב הזמן".
היום הם הורים לחמישה ילדים, אמונה בת 9, אלישע בן 13, יונתן בן 16, אוריה בת 18 והראל בן 20. ויחד עם העובדה שהוא הלוחם, הוא טוען שאשתו כרמית היא הלביאה האמיתית.
מעוז שוורץ עם אשתו כרמית וילדתם. צילום: אלבום פרטי
מה רמת הדאגה והחרדה של אשתך כשאתה לוחם בעזה?
"אשתי היא המנוע מאחורי כל העשייה. יש לה משפט שהיא תמיד אומרת לי – 'מהבית יוצאים רק בשמחה'. יש לה המון כוחות ואני מצדיע לה. בגדוד אנחנו בלי טלפונים, והיא הקימה קבוצת וואצפ של 350 נשות הגדוד, ובמשך כל הזמן הזה היא עודדה אותן, היא לקחה על עצמה משימה לא פשוטה, ויום ולילה שלחה הודעות לנשים במשך שבועות, היא ממש הצילה נשים".
כשהוא לא לוחם בעזה, מעוז הוא מורה מחנך בישיבת אמית יגל באשדוד. וכשהוא לא בבית הספר, הוא מעביר באופן פרטי סדנאות מנהיגות ושיחות לנוער, צוותי הוראה, ובציבורים שונים ומגוונים. "במגזר החרדי שמעו את הסיפור שלי מעזה, וביקשו שאגיע להרצות בפניהם. יצא לי להרצות עד כה בשישה מוסדות של חרדים".
סא"ל מעוז שוורץ בהרצאה. צילום: פרטי
כתלמיד ישיבה, התחנכת מילדות לשרת בצה"ל?
"כן. יש הבדל בין הציבור הציוני דתי לציבור החרדי. אנחנו מתחנכים לתרום למדינה מגיל אפס. עבורנו, תרומה למדינה זה חלק מהתורה. אנחנו רואים בישראל את ראשית צמיחת גאולתנו.
"מאז שיצאתי מרצועת עזה אני מקבל המון פניות מהמגזר החרדי שרוצים שאבוא להרצות בפניהם. הם יושבים בהרצאה מרותקים והם מקשיבים. הם באמת מתעניינים ומוקירים תודה. האם זה יוביל לגיוס? אני לא בא למשוך לגיוס, אבל אני כן יכול להגיד שתהליכים לא מודדים בשיחה של שעה. בעם ישראל הם נמדדים בשנים ארוכות קדימה. צריך סבלנות".
סא"ל מעוז שוורץ בהרצאה. צילום: פרטי
"אמרתי בנאום את מה שהרגשתי"
הדברים שאמרת בנאום לפני הכניסה לעזה, הפכו לוויראלים. תיארת שזה יקרה?
"שבועיים אחרי הנאום – שצולם על ידי החיילים והקצינים ולא ידעתי שפורסם, הגעתי לחמ"ל להערכת מצב עם המח"ט. אני פתאום נכנס ואנשים מוחאים לי כפיים. לא הבנתי מה קרה והם הסבירו לי שפורסם סרטון עם נאום מוטיבציה שנתתי, ושזה חיזק את כולם, את רוח העם, וגם אותם. זה משמח אותי לדעת שדברים שאמרתי מחזקים את רוח העם.
"ואני חייב לציין שהדברים שאמרתי – נאמרו מהלב, באופן ספונטני ובלהט הרגע. ראיתי את הרוח הגדולה שהייתה ללוחמים בעיניים. זה היה 'חם' אחרי כל הזוועות שקרו בשמחת תורה. כל המושגים של לחימה של הטוב ברע, באור נגד החושך פתאום קיבלו משמעות אמיתית, כל הלוחמים היו עם סכין בין השיניים.
"הלוחמים שלנו הולכים בעיניים עצומות אחרי המפקד שלהם. הם מאמינים בו, הוא זה שמוביל אותם לקרב, לטוב ולרע, והם מצפים לשמוע ממנו רוח מאוד משמעותית. זה מה שהרגשתי לפני הכניסה לקרב, וזה מה שאמרתי".
"לא מקנא באויב שיפגוש אותנו"
אחרי שיצאתם משם לבינתיים, אתה יכול לתאר לי מה קורה בעזה?
"אני לא חושב שעם ישראל מבין מה קורה בעזה, ואני מנסה להסביר את זה בכל מקום: ב-15 שנים האחרונות גדל גידול סרטני ענק מעבר לגדר, והרבה מאוד באשמתינו. ב-7.10, שמחת תורה, הגידול הזה התפוצץ, והגוף קרס, ואנחנו נכנסים לטיפול כימותרפי מאוד קשה. ושם אנחנו מבינים את הגודל שלו. אנחנו עוברים מבית לבית ומבינים שהכל נגוע בחמאס. לא משנה איפה תשימי את האצבע, תמצאי כלי לחימה. הסרטן הזה שם פיתח מיליוני גרורות. עובדה שהם ירו השבוע עשרות רקטות לנתיבות. צריך טיפולים כימותרפיים קשים מאוד כדי לטפל בסרטן הזה, צריך להיות שם שנתיים לפחות, עם המון כוחות צבאיים".
אנחנו מסוגלים לזה?
"הצבא שלנו חזק מאוד. הלוחמים אריות, המפקדים אריות, ואני לא מקנא באויב שיפגוש אותנו. הצבא עושה עבודה מעולה, אבל צריך להבין כשמדובר בעבודה קשה כמו שציינתי, הלחימה תהיה אגרסיבית והיא תארך זמן".
סא"ל מעוז שוורץ בהרצאה. צילום: פרטי
"בחדר תמים וורוד עם נצנצנים יש אמצעי לחימה בין הבגדים"
"היינו המומים מכמות הטרור שם. בחדר תמים של ילדים, עם קירות ורודים עם נצנצים, תפתחי את הארון ותגלי בין בגד לבגד נשק ושקית של רימוני רסס. זה פשוט נמצא בכל מקום. ראינו שם הרבה מאוד תעודות של פועלים עם אישורי כניסה. לחשוב שהם עובדים בבתים שלי, שלך, ובמחסן שלהם יש ציוד לחימה כדי להילחם בנו. וזה חלק מהסטירות שאנחנו צריכים לקבל.
"אחת הבעיות הכי גדולות במדינה היא שאין לנו עצמאות אסטרטגית. אנחנו תלויים בתחמושת במקורות זרים, אין מי שישפץ את המדינה כי אין פועלים ערבים, ואם מכניסים ערבים לרעננה הם עושים פיגוע. לפני כמה זמן שאלו אותי אם אני בעד סיוע הומניטרי ועניתי שכן, אבל לתושבי העוטף ולאנשי המילואים. אנחנו בשנת 2024 ויש בישראל 200 אלף פליטים. אנחנו חייבים להפסיק לחשוב בצורה מתייפייפת, ולחשוב בצורה שמשרתת את האינטרסים שלנו בצורה טובה. צריך לפעול על פי הגישה – 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
מעוז שוורץ עם תלמידיו באמית יגל
"הבן שלי ראה שחזרתי ושאל 'אבא, ניצחנו'?"
את השלב הראשון של הלחימה הוא סיים. הגדוד שלו יצא להפסקה ויחזור שוב. אבל כשאנשים שמכירים אותו רואים אותו באשדוד, הם מביעים דאגה. "הקופאית בסופר שיודעת שאני לוחם, אמרה לי, 'מה, זה נגמר?, והבן שלי שאל אותי 'אבא ניצחנו'?, אני חושב שכל המדינה יודעת ומרגישה שקורה פה משהו אחר".
התלמידים שלך התרגשו לראות אותך…
"לפני חודש באתי לישיבה בפעם הראשונה אחרי שלא ראיתי אותם 3 חודשים, והם עשו לי קבלת פנים מדהימה והיה מאוד מרגש. הם אמרו לי משפט שלא אשכח – 'אמנם לא היית פה שלושה חודשים אבל חינכת אותנו מרחוק'. ואני מבין שמחנך לא חייב להיות עם התלמידים בכיתה כדי לחנך אותם לטוב. הם חווים מחנך שנלחם בעזה וזה יותר מאלף שיחות. זה החינוך אצלינו בישיבה. הרב שלום, ראש הישיבה, מוביל אותה ביד רמה למסירות ונתינה בצורה מאוד מרגשת ויש לי הערכה עצומה אליו".
היו לכם ניסיונות לאתר חטופים?
"לנו לא היו. היינו בצפון הרצועה, ותמיד דיברו איתנו על זה שאם נראה דברים חשודים נעלה אותם לגורמים מעלה. אבל לא נתקלנו בשום אירוע כזה. ביום האחרון שהיינו שם, מצאנו באחד הבתים ספר תורה של שמחת תורה, מבד, שנראה כמו בובה. כנראה שזה היה של אחד הילדים שנחטפו בשמחת תורה, אבל חוץ מזה לא נתקלנו ברמזים. גם בהיתקלויות עם מחבלים לא היה לנו את החשש שעלולים להיות חטופים שם".
יש תחושה שהמחלוקת אט אט חוזרת, איך זה מרגיש לחייל בחזית?
"כשאנחנו בפנים, אנחנו לא מדברים על אף מחלוקת. אנחנו דבקים במשימה, והמשימה הופכת אותנו לדבק. ואני חייב לומר שוב שאני חושב שהמלחמה הוכיחה שאנחנו לא באמת מפולגים, היא הוכיחה שאנחנו עם אחד שמוכן למות בשביל השני. ולצערנו, את זה אנחנו מבינים רק בשעת משבר. כשאנחנו מאוחדים ברגעי משבר- זו לא הצגה. המשבר מוציא מאתנו את מי שאנחנו באמת. אנחנו לא מוכנים להיות רק באחדות, אלא מוכנים למסור נפש. בדרג הלוחם כאמור, אנחנו דבק, ומי שינסה להפריד את הדבק הזה, פשוט מאוד נותן לאויב תחמושת".
"יש פה גודל שעה היסטורי"
המלחמה שינתה בך משהו? אישית, תודעתית, פוליטית?
"כן. קודם כל לוחם ומפקד לפני מלחמה, ובטח אם היה ממש בתוך לחימה, לא יהיה אותו דבר גם באופן האישי וגם באופן שבו הוא חווה את החוויה. אני יכול לומר שכל יום אני בתחושה שאני חרד לקיומה של מדינת ישראל. לא כי אני חושב שסיימנו את תפקידנו על המפה, אנחנו עם של נצח, עם חזק מאוד, אבל השאלה היא כמה אנחנו באמת מבינים וערים לכך שיש פה גודל שעה היסטורי. שאם אנחנו לא ננצח את האויב עד חורמה במלחמה הזאת, אנחנו יכולים להגיע למצבים מאוד מורכבים בהיבט הלאומי של המדינה. אני דואג ממהלכים שיוציאו אותנו חלשים במערכה הזו. ואין ספק שאנחנו יכולים לנצח, חייבים לנצח".
"אם נבין שזו שעה גורלית ואין ברירה אחרת אלא לנצח בקרב עד הסוף, אנחנו נממש את החזון הציוני והלאומי שלנו בצורה הנכונה ביותר. ויש כל מיני אנשים שמדברים על 'אין ניצחון, או שכבר לא יהיה ניצחון', למשל ערוצי חדשות מסוימים, אבל חייבים להתמקד באור. כי אם נתמקד בחושך כפי שערוצי החדשות הללו רוצים, אנחנו עלולים להפסיד. זה יהיה נורא אם זה יקרה".
איך אתה מרגיש כחייל בחזית עם הידיעה שיש תושבים שעוזבים לחו"ל כדי לא לחיות פה?
"אלו אנשים מהשוליים, וזה שהולכים לראיין אותם ונותנים להם במה זה לא אומר שהם הרוב. רק בגדוד שלי יש 80 לוחמים שחזרו מחו"ל כדי להילחם. יש אלפים של חיילים שהגיעו מחו"ל כדי לעלות על מדים ולהצטרף ללחימה. לשים זום אין על אותם אנשים שנוסעים לחו"ל זה להתמקד באנשי הקצה, שעושים רעש. לא צריך לתת את המיקרופון לאנשים הלא נכונים לתקופה הזאת. התושבים צריכים לשמוע אנשים שמחזקים ומרימים את רוח העם. זה מה שהעם צריך לשמוע".
סא"ל מעוז שוורץ בעזה. צילום: פרטי
האם האמונה שלך מתנגשת עם הזוועות שמתרחשות?
"באופן אישי, כל מה שקורה בעם ישראל מחזק אותי. יש לי היכולת כאדם מאמין לראות תהליכים ארוכי טווח בעם ישראל, כחלק מתהליך גאולה גדול, ויש לנו הזכות להיות בתוכו. בתקופה כזאת, האמונה מתחדדת לאור מה שעם ישראל עובר כעם, כפרטים.
"אנחנו עם עם בשורה לאנושות"
מי שלמד תנ"ך וקורא את ההיסטוריה של עם ישראל, מבין שלא מדובר פה בעם רגיל. אנחנו עם עם בשורה לאנושות, שנלחם ברע למען הטוב. בכל העולם – איטליה, נורווגיה, אמריקה וכו', מצפים לראות האם הטוב – ישראל, ינצח את הרע – חמאס וחיזבאללה. העולם יודע מי זה עם ישראל. הם יודעים היסטוריה, עברנו שואה, אינקוויזיציה, חשמונאים ומכבים, עברנו את 1967 ו-1973 וגם אם הם לא יודעים לבטא זאת במילים – הם מצפים מאיתנו לא להישבר מזה. עברנו תקופות קשות וצמחנו מהן. צריך להסתכל על הדברים בצורה רחבה ולא דרך מיקרוסקופ של כתב חדשות בערוצי הטלוויזיה או של מישהו שיורד מהארץ ואומר 'הכל מתפרק'".
סא"ל מעוז שוורץ עם תלמידיו. צילום: פרטי
יחד עם זאת, הצער קשה מנשוא על כל חייל שנופל.
"אני חושב שחלל הוא לא רק חלל. הוא סלל. הוא סולל את הדרך שלנו כעם ישראל. יש לנו כל כך הרבה מה לעבור, ולכן, אני תמיד אומר שצריך להסתכל על כל מה שקורה בעין רחבה. באחת ההרצאות שעשיתי בימים האחרונים אמרתי משפט שאומר גם כעת – מי שרוצה לצמוח מהתקופה הזאת ולא להישבר ממנה, צריך להסתכל על המציאות לטווח רחוק ובצורה עמוקה, ולא לטווח קצר בצורה פשטנית – כמו למשל על פי דיווחי ערוצי התקשורת".
סא"ל מעוז שוורץ בעזה. צילום: פרטי
"ובעיני, הנס הכי גדול שחווינו כאן זה עצם הגיוס של העם, והרוח של העם. הרבה פעמים אנחנו מפרשים ניסים אם כדור נורה לכיווני ולא נפגעתי, או עברנו ליד מטען והוא לא התפוצץ. אני חושב שהנס המרכזי פה הוא עם ישראל. צו 8 בעיניי הוא היכולת של עם ישראל כולו לשים הכל מאחורה ולצאת להילחם. ב-6.10 כולנו היינו מפולגים, ופתאום אני רואה את רוח העם ויש פה נס גדול. יש לוחמים שחזרו מחו"ל כדי להילחם. לוחם שלי שם 800 דולר כדי לשבת בתא שירותים במטוס ולהגיע לארץ להילחם. העם שלנו זה נס".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
