ילדים זה שמחה: ד”ר מיכל וינקר-שוסטר, דור שני לרפואה באשדוד

ד”ר מיכל וינקר-שוסטר מאמינה שנשים הן רופאות טובות יותר ושואפת לראות יותר מהן בעמדות מפתח בכירות.

היא עדיין לא חגגה 30, אבל היא כבר אוחזת בתעודת בוגרת הפקולטה לרפואה בירושלים, השלימה סטאז’ בבית החולים הדסה, ובקרוב תוכלו לפגוש אותה במחלקת הילדים בבית החולים החדש אסותא באשדוד, עיר הולדתה.

וינקר-שוסטר היא דור שני לרפואה. אביה הוא רופא משפחה פרטי, ואימה רופאת ילדים במכבי אשדוד. שתי אחיותיה הבוגרות הן הייטקיסטיות, והאחות הקטנה, שעדיין לומדת במקיף ג’, מכוונת לרפואה.

יא עצמה אם לעופרי בת החצי שנה.“תמיד ההורים שלי שידרו שהמשפחה זה דבר מאוד חשוב, אבל גם הקריירה, והשילוב זה משהו אפשרי. וכך גם אני רואה את זה כאימא וכאשת קריירה, ואני מרגישה שמאוד חשוב לנשים להצליח לשלב מימוש עצמי עם חיי משפחה”.

ד"ר מיכל וינקר-שוסטר. צילום: דוברות בית החולים אסותא אשדוד

מקצוע הרפואה מאפשר שילוב הורות צעירה?

“זה קצת יותר מאתגר, במיוחד בזמן השנים הקשות של ההתמחות, כשעושים תורניות של 26 שעות והרבה מהן”.

אז איך בכל זאת עושים את זה?

“כילדה להורים רופאים, כשילדים רואים שההורים מרוצים מהקריירה שלהם והמימוש העצמי שלהם, אז יש לזה ערך עבור הילדים, גם אם זה אומר שלא תמיד אימא משכיבה לישון. אני ממש מקווה להצליח לשלב גם וגם. במקביל גם קריירה אקדמית מאוד מעניינת אותי”.

מה מסמל עבורך יום האישה?

“הרבה פעמים מתייחסים לרפואה כאל מקצוע גברי, תמיד מדברים על הרופא ולא על הרופאה, והיום רפואה זה מקצוע שנהיה יותר ויותר נשי. במחזור הלימודים שלי בבית הספר לרפואה כבר היו יותר נשים מגברים, וזה עדיין היחס. היום יש יותר ויותר נשים באקדמיה, אבל לא מספיק בעמדות המפתח הבכירות, שם הייתי רוצה לראות יותר נשים. אנחנו בדרך הנכונה”.

נשים הן רופאות טובות?

“לא רק טובות, נשים הן יותר טובות מגברים, ומחקרים מראים שיש יתרון לנשים. נשים יותר אמפתיות ורואות גם את המטופל, ולא רק את המחלה. בטיפול במחלה יש גם מרכיב של חולי שהוא לא הטכני — איפה הבעיה או איפה החום — זה יותר הוליסטי של האדם כמכלול. נשים מביאות לרפואה משהו מאוד משמעותי”.

אז, נראה לך שב—2018 עדיין צריך את יום האישה?

“אני ממש לא חושבת שהגענו לשוויון אמיתי, ויש עוד הרבה עבודה. אנחנו בדרך הנכונה לגמרי, אבל אני לא בטוחה שיום האישה זה הדבר הנכון לחזק את מעמד האישה, אני לא בטוחה שזה מה שהוא עושה. המגמה והמאמצים לזה שיהיו יותר נשים בעמדות מפתח גם במקומות של מקבלי החלטות בכנסת וגם בעמדות ציבוריות, כמו ראשות ערים ומנהלות בתי חולים, הם הכיוון החשוב. אבל יש עוד עבודה.

בית החולים אסותא אשדוד בשעת זריחה. צילום: פבל

אני חושבת שהרבה זה חינוך מגיל צעיר ודחיפה למצוינות מגיל צעיר. בחוגי מחשבים לילדים יש יותר בנים מבנות. אני למדתי בכיתת מחוננים במקיף ג’, שגם שם היו יותר בנים מבנות. אני לא חושבת שזה בגלל שבנות חכמות פחות, זה פשוט דחיפה של הורים את הילדים והילדות לכיוון אחר. אבל השינוי הזה מתחיל, והוא קורה כבר היום, יש יותר בנות בחוגים ריאליים. כל אחד צריך לעשות את מה שהוא טוב בו. והחשיפה הראשונית בבית מאוד חשובה, ואם לא נחשפת לתחום מסוים, לא תוכלי לדעת אם את טובה בו או לא”.

כאימא צעירה, אילו תגובות את מקבלת מהסביבה?

“יש, יש תגובות. זה בדיוק העניין. יש לי חברים שהם רופאים ואבות, אבל אותם לא שואלים איך זה, ואני חושבת שצריך לשאול גם אותם כי זה חלק מהעניין שגם רופאים הם הורים. כמובן ששואלים איך הקושי, איך אני מסתדרת ומה עושה בן הזוג שלי כשאני לא נמצאת, והוא מסתדר נהדר, והוא אבא בדיוק כמו שאני אימא. יש לו קריירה עצמאית כהייטקיסט, אבל אנחנו משתדלים שכל עניין ההורות יהיה שוויוני”.

מה המסר שלך לנשים?

“הכול, אבל הכול, אפשרי. לא צריך לחשוש שמשהו לא אפשרי כי ‘אני אישה' או כי 'אני מהפריפריה’. אין שום תפקיד בעולם שאישה לא יכולה לעשות”.