עברו את הגבול

בשורת הרפואה המתקדמת הגיעה לאשדוד לאחר שישה עשורים, אך לא רק אליה. רופאי בית החולים אסותא אשדוד חוצים את הגבולות המקומיים ומביאים רפואה איכותית מתקדמת ליבשת השכנה. וכך, אם תרצו, אשדוד היא כבר לא רק יבואנית של כוח אדם וטכולוגיה רפואית, אלא גם יצואנית שלהם.

בתחילת החודש יצאה משלחת של ארבעה רופאים בכירים לבית החולים האוניברסיטאי בעיר גונדר שבאתיופיה. היא הורכבה משני אורוגניקולוגים (תחום העוסק ברצפת האגן ומערכת השתן): ד”ר גיל לוי שהוא מנהל היחידה לרפואת רצפת האגן בבית החולים אסותא אשדוד וד”ר ענת בק. בנוסף, השתתפו במשלחת ד”ר הדר רוזן, שעומדת בראש מרפאת האם והעובר (המכונה גם “היריון בסיכון”) באסותא אשדוד, וכן מנהל מערך המיון בבית החולים מעיניי הישועה ד”ר ינאי זינר.

חברי המשלחת בהפוגה קצרה: ד"ר הדר רוזן, ד"ר ענת בק, ד"ר ינאי זינר וד"ר גיל לוי. צילום: באדיבות המרכז הרפואי אסותא אשדוד

המטרה: ללמד את צוות חדר הניתוח המקומי לבצע בדיקות אולטרסאונד ובדיקות עובריות מתקדמות ולעזור בביצוע סדרת ניתוחים מתוכננים מראש בבית החולים המרכזי של המחוז הצפוני (אמהרה) באתיופיה, מוסד שאמור לספק מענה ללא פחות מ-17 מיליון בני אדם.

מאשדוד לגונדר

“לפני קרוב לשנה הגיע אלי הגניקולוג ד”ר בריאאנו היינאה מבית החולים האוניברסיטאי שבגונדר לשישה שבועות כדי ללמוד את הטכניקות שאנחנו מבצעים, ולאחר מכן הוא הזמין אותנו לעבוד איתו בבית החולים שלו. זו הייתה תחילת הקשר עם מחלקת הנשים שם”, כך מסביר ד”ר גיל לוי שיזם והוביל את המשלחת.

ד"ר רוזן בודקת יולדת. צילום: באדיבות המרכז הרפואי אסותא אשדוד

“היחידה שלנו בבית החולים באשדוד”, מוסיף לוי, “היא היחידה במזרח התיכון שנכללת ביחידות הבינלאומיות שנותנות אפשרות לרופאים מהעולם השלישי לבוא לראות מה עושים ברפואה מתקדמת”.

בעבר ד”ר לוי יזם משלחות ניתוחיות לאפריקה לטיפול בטראומות מיילדותיות בקניה ובניג’ר. גם המשלחת הנוכחית, כאמור, היא יוזמה עצמאית שלו להיענות לבקשת תלמידו לשעבר ד”ר היינאה.

לוי הוא הרופא היחידי בארץ בעל הסמכה רשמית ברפואת רצפת האגן מטעם הארגון האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה ואף נבחר בשנת 2008 להיכלל ברשימת הרופאים המצטיינים של ניו יורק.

"זו הייתה קריאת התעוררות". צילום: באדיבות המרכז הרפואי אסותא אשדוד

“ישבנו יחד ד”ר לוי ואני לארוחת צהריים בבית החולים באשדוד, והוא סיפר לי על המשלחת לאתיופיה”, מספרת ד”ר רוזן. “לקחתי את הטלפון ועדכנתי את בעלי שהחל מ—1 במרץ ולמשך שבוע ימים אני לא בארץ, היה לי ברור שאני טסה. זו הזדמנות מדהימה לראות איך עושים רפואה בתנאים שהם הרבה פחות מתקדמים משלנו. עבורי זו הנסיעה הראשונה שלי במסגרת משלחת רפואית”.

תארי לי את החוויה באתיופיה.

רוזן: “הגענו לבירה אדיס אבבה ומשם לקחנו עוד טיסה של 700 קילומטר לגונדר. כשנוחתים בגונדר, אתה רואה מקום מאוד בראשיתי. העיר שוכנת בשרשרת הררית, כך שהנוף מהמקום הוא יפהפה. העיר היא כמו במדינה לא מפותחת, אלא מתפתחת. הרבה מאוד צריפונים, פחונים, חמורים ברחובות. האנשים כולם לובשים לבן כחלק מריטואל מסורתי. אין מכולות או סופר, פשוט כפר מפותח”.

ד"ר גיל לוי. צילום: באדיבות המרכז הרפואי אסותא אשדוד

מה מצב המכשור הרפואי בגונדר?

“המבנה של בית החולים הוא מבנה איטלקי שנבנה ב-1920 לערך. יש חדרי ניתוח, יש מחלקה ויש חלק מהכלים. לא הכלים שאנחנו רגילים להשתמש בהם, כלים מאוד מיושנים ופחות מתקדמים. יש להם הרבה חוסרים. הרבה מהציוד הבאנו איתנו מתרומות שגויסו מעודפים של בתי חולים בארץ. אל מול החוסר בציוד ראינו רופאים נהדרים עתירי ידע. הדיווח הרפואי על כל חולה היה מאוד מרשים ומדויק. בחצי השנה האחרונה עסקנו בלפתוח בית חולים חדש באשדוד, אי אפשר שלא להשוות, המצב שונה לחלוטין, זו חוויה שונה ממה שפגשנו שם”.

צילום: באדיבות המרכז הרפואי אסותא אשדוד

כיצד נראה חדר לידה בבית החולים בגונדר?

“חדר הלידה הוא אולם אחד גדול שבו נמצאות כל הנשים שחשות צירי לידה. אין אפידורל, כולן מאוד כאובות. אין מוניטור עוברי, מקשיבים לדפיקות הלב עובר בסטטוסקופ. כדי להבין, סטטוסקופ זה מכשיר שהשתמשו בו בארץ בתחום הזה לפני כ—40 שנה”.

“עבורי זה היה הלם”

“את הסדינים שעליהן יושבות הנשים הן מביאות מהבית. עד שלב הלידה עצמה עוקבים אחרי ההתפתחות ובעת הלידה אין הליך של חיטוי ידיים, פשוט מבקשים מהנשים לשים את הסדין בין הרגליים בכדי שהילד לא ייפול עם הלידה, וכך הן הולכות ללדת על מיטת ברזל”, מוסיפה ד”ר רוזן.

ד"ר רוזן מתחסנת. צילום: באדיבות המרכז הרפואי אסותא אשדוד

“לאחר שש שעות מרגע הלידה האם והרך הנולד משוחררים לביתם. למעשה יש מדיניות של אפס הפרדה כי אין מחלקת תינוקות. עבורי זה היה הלם”.

באילו מקרים מיוחדים נתקלתם שם?

“הגיעה אישה עם רעלת היריון כשהיא מפרכסת. רצינו להנשים אותה, אבל לא היה מנשם ולא היה טיפול נמרץ. לצערנו לא כל הציוד שהבאנו מהארץ עבר את תהליך בידוק המכס, ולכן נשאר בשדה התעופה. הגענו כדי לצפות ולראות איך הדברים נעשים, פחות להתערב, אבל מצד שני אתה רואה יולדת במצב לא טוב שצריכה הנשמה, אבל היד קצרה מלהושיע. גם בגונדר הרופאים מבינים את המצב, פשוט אין ציוד טכני לסייע. היולדת נפטרה אחרי שעתיים. זה היה הבום הראשוני. בכלל תמותת האימהות גבוה משמעותית מבארץ, גם תמותת התינוקות בלידה היא מאוד גבוהה. מדברים על מספרים של ארבעה מתוך 100, כשבישראל מדברים על אחד ל—1,000.

"למעשה, ממש רואים את המהלך הטבעי של המחלה. מה שאנחנו עושים בישראל זה לזהות בשלב מוקדם, עוקבים ופועלים בהתאם. גם בישראל יש מקרים של רעלת היריון קשה, אבל נשים יוצאות מזה הודות לאבחון וטיפול נכון. עבורי זו הייתה קריאת התעוררות.

"מיד אחריו הייתה לידה קיסרית כיוון שהיו מים אקונליאליים, כלומר העובר הטיל צואה עוד בבטן של האם, ואין להם איך לעקוב אחרי ההתפתחות, אז פשוט ניתחו אותה. נולדה ילדה, ועמדת החייאת התינוק היא מאוד חסרה. ניסו לעשות החייאה, ובאמת הילדה החלה לנשום. בישראל כשהילד נושם, אתה יודע שהוא יהיה בסדר. במקרה הזה הילדה נשמה, אבל לא הייתה להם את היכולת להמשיך את ההנשמה למשך זמן ולהעניק טיפול תרופתי, והילדה נפטרה לאחר כמה דקות”.

כיצד יכולתם לסייע בהיעדר מכשור רפואי?

“היו להם שם שלושה מכשירי אולטרסאונד ובעצם מה שיכולנו לעשות זה ללמד אותם כיצד לעבוד איתם, כיצד לעקוב אחרי העובר, המשקל, זרימת הדם. וזה היה להיט. כולם בהמוניהם הגיעו, הרופאים הבכירים, המתמחים, כולם רצו שנלמד אותם, וזה מה שעשינו בעיקר: לימדנו אותם איך לעבוד עם אולטרסאונד. בעיקר לימדנו אותם לעשות הליך שנקרא ‘טופר’, הערכת זרימות הדם שיש לעובר, לראות איך הוא מרגיש. מבחינת מצבת כוח האדם, יש המון רופאים, ורופאים טובים באמת, אבל מה שחסר זה הכשרה וציוד”.

מה יש לנו פה? צילום: באדיבות המרכז הרפואי אסותא אשדוד

איך תקשרתם?

“כולם, כל הרופאים, מדברים אנגלית מעולה. לא הייתה בעיה. בכלל הרמה של הרופאים שם ויכולת הלמידה מרשימות במיוחד”.

ד”ר לוי, נסעתם רק לשבוע, מה הספקתם לעשות?

“בפרק הזמן הזה ביצענו שילוב של עבודה בחדרי הניתוח וביצוע של 14 ניתוחים שתוכננו מראש יחד עם העברת ידע וטכניקות של בדיקות אולטרסאונד ובדיקות עובריות למיילדות בחדר הלידה.

תורמים ונתרמים

"אין ספק שראינו באתיופיה מצבים קשים שבארץ לא היו קורים", משיב לוי על השאלה כיצד הוא מסכם את פעילות המשלחת. "הניתוחים שביצענו", הוא מוסיף, "ישפרו ללא ספק את איכות חיי המטופלות. זה תהליך, הרעיון הוא להעניק להם כלים כדי שהם יוכלו להעניק טיפול רפואי מיטבי לאוכלוסייה המקומית. אין ספק שמדובר במתנת חיים, מדובר בטכניקות מצילות חיים. זה תהליך חינוכי ארוך. יש אנשים במרחק של שלוש-ארבע שעות טיסה שיכולים להשתמש בידע וביכולת של הרפואה הישראלית כדי לשפר את איכות החיים שלהם ואם אנחנו אלו שנתרום להם – זה יתרום לשני הצדדים".

ביה"ח באשדוד. צילום: פבל

כשהייתם שם, הרגשתם שליחות כנציגי אסותא אשדוד?

"כשהיינו שם חד משמעי הרגשנו שאנחנו מייצגים את ישראל, ככה התייחסו אלינו גם הסביבה".

קיבלתם תשלום עבור הסיוע הרפואי?

"המשלחת היא בהתנדבות מלאה, קיבלנו עזרה בגיוס תרומות של ציוד מבתי חולים ברחבי הארץ. אספנו כמות ציוד מכובדת כדי להביא אתנו. הכל במימון עצמי".

קיים ממד של סיכון בנסיעה למדינת עולם שלישי?

ד"ר לוי: "טרם הטיסה עשינו חיסונים על פי הדרישה המקובלת, כמו כן נטלנו תרופות מניעתיות במשך כל השהות שם. זה דורש הכנה בריאותית. מעבר לזה יש את הסיכון של פציעות ודקירות בחדר ניתוח אבל האנשים הללו צריכים את העזרה".

כיצד קיבלו בבית החולים באשדוד את היעדרותכם?

ד"ר לוי: "בית החולים אסותא נתן את ברכתו לנושא, אני מקווה שנגיע להבנה על קיום משלחות המשך ושדרוג מערכת היחסים הזו".

באתם בכדי ללמד, אבל מה אתם למדתם מהרופאים בגונדר?

ד"ר לוי: "למדנו המון. קודם כל להעריך את מה שיש לנו פה, ולמדנו לעזור, לסייע למי שבאמת זקוק לזה. הייתה חוויה חיובית מאוד, יצרנו קשרים עם רופאים טובים שמעוניינים לשמור על המשך הקשר עם ישראל. מטרתנו כרופאים – לעזור בכל מקום".