לא זכור לי שבספר שמות היה כתוב "וינקו בני ישראל את הבתים במצרים" נוסף לעבודת הפרך שהם עשו שם. אבל מישהו החליט, וזה בטח לא אני, על סדרת ניקיונות שהפכה את החג הזה לבלתי נסבל לפחות בשבועות שקודמים לו.
ההיסטריה סביב חומרי הניקיון גורמת לנשים וגם לגברים כאחד ללכת לישון עם ניחוחות של אקונומיקה ולהתעורר בריח הפנטסטיק. זה כבר נהפך לשיח יומי מי ניקה ואיפה, ויש אפילו מין תחרות מי הולך הכי רחוק, מפרק אפילו את המקרר לרסיסים ותולה על החבל את החלקים.
אז יש כאלה שמעבירים בחפיף ככה סמרטוט, מנקים אבק, מחליפים מצעים פה ושם; ויש כאלה שמפרקות, מזיזות, מסניפות חומרי ניקוי, מנקות כל בלטה פנויה, סותמות חריצים ובנוסף מעמידות את המשפחה בשלשות במטר על מטר ומגדירות טריטוריה לאכילת חמץ.
באמת שחיפשתי גברים שמנקים ואפילו מצאתי, אבל רובם לא רצו להתראיין, למעט אחד. בכל מקרה, מצאתי כמה שחיות ונושמות את החג, ואם זה היה תלוי בהן, הן היו שולחות את הילדים עטופים בניילון נצמד לבית הספר. אז בלחץ ההכנות לחג מצאתי כמה שמצאו דקות אחדות של אתנחתה ושיתפו אותנו בהיסטריית הניקיונות.
מלי אסולין
גרושה ואימא לטוהר, מאשדוד, עובדת במחלקת גביית ארנונה בעירייה.
מתחילה את הניקיונות מיד אחרי חג הפורים, מעידה על עצמה שהיא חולת ניקיון ומוציאה כ-1,500 שקל רק על חומרי ניקוי במשך החג. גם במהלך הריאיון היא לא מפסיקה לשטוף ולנקות. היא מפרקת כל מכשיר חשמלי שיש בבית ולאחר מכן האחים שלה באים ומרכיבים מחדש. ולמרות דלקת חמורה בכתף, זריקות וכדורים, היא “מתאבדת על הבית” כלשונה.
עדן לוגסי
בת 23 מאשדוד, סטודנטית לחינוך מיוחד, בת בכורה למשפחת לוגסי.
את מחלת הניקיון היא ירשה מאימא רחל. מאז הפעם הראשונה שניקתה לקראת פסח, כל השנה היא מנקה, כך שאין לה זמן מוגדר להתחלה. “הניקיון אצלי בדם עד לטירוף. ואם היה אפשר, הייתי גם שותה אקונומיקה. בפסח כל מי שמסביבי מוכן נפשית לכך שאין כזה דבר לעבור לי בשטיפה או בכלל”.
למרות היותה סטודנטית, הסכום שיוצא על חומרי הניקוי והנלווים מגיע לכ-700 שקלים. מעבר לכל ההכנות לחג, הדבר הכי מיוחד שהיא מנקה הוא ניקיון הנפש, שזה לא פחות חשוב מהניקיון הפיזי.
סילביה מדינה
גרושה ואימא לשלושה ילדים מאשדוד, מנהלת מכירות בחברת תקשורת גדולה, מגדירה את עצמה "שרוטה ברמות אחרות". את מחול הניקיונות היא מתחילה מיד אחרי פורים. 1,500 שקל היא מוציאה על חומרי הניקוי, כמעט חצי מתכולת המכולת השכונתית אצלה בבית.
סילביה נאמנה לשיטות הניקיון של פעם, היא מנקה את החריצים של הבלטות באמצעות אבקת רם המיתולוגית ואת כל מוצרי הכסף והנחושת בעזרת חול ולימון. אצל סילביה אין יוצא ואין נכנס למקומות הכשרים, הכול מסומן וחסום. “איתי בפסח לא מתעסקים”, היא מבהירה למען הסר ספק.
אסנת פרץ אלמליח
אצל אסנת מאשדוד חוקי המשחק מתחילים כחודש לפני החג. היא מוציאה מאות שקלים על מוצרי הניקיון, יותר מעל בגדים לחג, ויש לה מגוון עשיר, מכל הסוגים ומכל החברות הקיימות. חלונות ותריסים היא עושה כל כמה ימים, את תנור האפייה היא מפרקת לגורמים, והבגדים אצלה בארונות מסודרים כמו חיילים במסדר. הכול מבושם ונקי. למשפחה היא מקציבה חלקה בפינת המטבח לאכול חמץ, ואוי למי שחורג מגבולות הגזרה שהיא מציבה.
איריס עמור
בת 48 מאשדוד, מזכירה במשרד עורכי דין. מחכה מדי שנה לשים על ידיה כפפות מגומי, כי בכל זאת צריך לשמור על ידיים בריאות, ויאללה קרנבל. “אני גרה אמנם בגפי, אבל אין כזה דבר אצלי שלא נעבור שוב את תהליך הניקיון”, היא אומרת.
“ראשית, אני מוציאה כ-800 שקל על חומרי ניקוי ומתחילה מהקל אל הכבד. ארונות, תריסים מפרקת, תנור, מקרר, והכול אצלי עובר חידוש. למרות העובדה שאני מטורפת על ניקיון במהלך כל השנה, בפסח אני מעבירה הילוך לטורבו, שמה מוזיקה קצבית, את האייפון על מצב טיסה וצוללת בים של אקונומיקה”.
יוסי בריגה
בן 40, נשוי ואב לשלושה מגן יבנה, עבד כמנהל אירועים 15 שנה, כרגע בחופשה. מבחינתו אין טוב יותר להיות בחופשה בימים של לפני פסח ולנקות את הבית. שלושה שבועות לפני החג מתחיל לעשות הערכת מצב בדיוק, כמו במבצע צבאי, ו-450 שקל הוא מקצה לחומרי הניקוי.
“אני מתחיל לנקות את הבית בבקרים, ואשתי חוזרת בערבים, ואנחנו מנקים ביחד. הילדים כמובן לא מפריעים, אבל בסוף הם נהנים מבית נקי ומצוחצח. כמובן שהסיפוק הגדול שלי הוא שבערב ליל הסדר הכול נקי, מבריק ומריח טוב. פשוט חולה על החג הזה ועל כל מה שהוא מביא איתו”.
